זה יגיע מתישהו?

[Tamar b]

זה יגיע מתישהו?

אומרים לחכות שהגמילה תבוא ממנו ואנחנו אימצנו את הגישה. אז אנחנו מחכים. ומחכים ומחכים ומחכים. בלי ללחוץ, באמת. בלי להלעיט בספרים, קלטות וכיו"ב, עם להציע מידי פעם ללבוש תחתונים בבית במקום חיתול, עם להדגים כשאפשר

ועם לקבל את זה שהוא אומר "לא נראה לי" על לעשות בשרותים מידי פעם. הילד כבר חצה את גיל 3 ועדיין מסרב להגמל. פיזית, נדמה שאין בעיה - כשהוא מסכים להוריד חיתול, פשוט אין פספוסים. הוא מבקש לבד, מתפשט, עולה לשרותים ועושה בעצמו. אבל "עמדתית" - לרוב מסרב בתוקף להיות ללא חיתול. הוא מסביר בשפה ברורה שהוא פשוט מפחד לעשות קקי בשרותים (ואכן, מ ע ו ל ם לא עשה בשום דרך פרט לחיתול) אז מה עושים - להמשיך לחכות שזה יבוא ממנו בוקר אחד, או לתת את הדחיפה? להתחיל בשלבים (קודם להוריד חיתול לפיפי ולאפשר חיתול לקקי) או לחכות איתו עוד ולקוות שזה יהיה מהיר וביחד? ואם לחכות...עד מתי? (כבר עכשיו חושבים שאני

ית) נדמה לי לפעמים שהתקווה שלי שזה פשוט יבוא ממנו פתאום ואז זה יעבור ללא בעיות איננה מציאותית, ולכן כדאי להתחיל בעקביות איפשהו. אני טועה?

 

[דסי אשר]

תמר, זו תופעה כל כך מוכרת, וכבר

היה על כך דיון, לפני יום יומיים. משהיא תוכל לעשות את הקישור. קשה להם,לרובם, להפרד מהקקי. הם חשים כאילו הם נפרדים ממשהו שהוא חלק מגופם. ילד שהכרתי, כאשר עשה קקי באמבטיה, ואימו שטפה במיים את הקקי שירד לביוב, כאשר ראה את הקקי נעלם- ממש כמו בספר- של פרויד...., נתקף בחרדה עצומה. האמא עובדת סוציאלית, תרפיסטית.. רק ביום חמישי, הלכתי לבקר בוגרת שלי, שגמולה לחלוטין בנושא מתן שתן בשירותים(חודשיים). קקי רק בטיטול. אמה החלה בימים אלה להוריד לה את הטיטול כדי שתעשה קקי בשירותים. הילדה נכנסה למצב של עצירויות קשות מאד, התעוררויות בלילה, עד כדי צורך להתקשר למוקד(והתקשרות אלי ב 12 בלילה- לייעוץ...). גם זו תופעה טבעית, כאשר מסיבות אלה ואחרות הילד עדיין לא מוכן , רגשית, לעשות קקי בשירותים. אם יבואו את הדיון- תוכלי לקרוא עוד. דסי

 

[Tamar b]

דסי, מזה אני מנסה להמנע.

לחכות קל לי, באמת. אבל האם הפחד הזה מקקי פשוט עובר להם יום אחד או שכדאי להתמודד איתו עכשיו? עצירויות והתאפקויות כתוצאה מגמילה מוקדמת מידי הן לא מה שהייתי רוצה להיכנס אליו, אם זה תלוי רק בלחכות בסבלנות עד למוכנות שלו.

 

[דסי אשר]

אני חושבת שכן...

אם את שואלת מידי פעם, אפילו ברווחים של שבועיים, שבלבך את לוקחת כמובנת מאליה את האפשרות שהתשובה תהיה לא- אז יש סיכוי שעד החתונה... הוא יעבור מהר לרצות להיות גדול כמו האחרים. ואינפורמציה משמעותית, כך נדמה לי, מהתשובה שלך למשהיא אחרת- יש תינוקת חדשה במשפחה, בת 3 חודשים- סיבה טובה מבחינתו לא לרצות להיות גדול. דסי

 

[ליליה והגמדים]

מה הלחץ?

אני אומר לך מה שהרופא של הילדים אומר בכל נושא שהוא (מצמיחת שיניים ועד גמילה) - עד גיל 18 הוא יהיה גמול. לייחס לגמילה של ילד בן 3 (3! - עדיין בטווח הנורמה!) מינוחים כמו "תקווה" ומינוחי נפש כמיהתיים שכאלו היא קצת מופרזת. אני לא מכירה את הילד שלך רק יושעת שאם לי "מנג'סים" אני עושה דווקא, אפילו בגילי המופלג....

 

[Tamar b]

אבל זה בדיוק מה שאמרתי!

אין לחץ, ולא כאמירת שפתיים בלבד, אלא שזה באמת לא ISSUE אצלנו (הרבה יותר נוח לי שהוא עם חיתול, עם עוד תינוק איתי, ממש לא מתחשק לי להתחיל לחפש שרותים בכל מיני מקומות ציבוריים). רק שכאן, ברמה התיאורטית, העזתי לשאול האם באמת ההמתנה היא זו שתביא את הגמילה האופטימלית או שכדאי להתחיל בצעדי קטנים, כמו למשל קודם גמילה מפיפי ואח"כ רק מקקי. במונח תקווה אגב, השתמשתי רק בכדי לתאר את הגמילה שהיתי רוצה לעבור איתו. זה בסדר לומר שאין חיות כאלה, מופרזת או לא זו פשוט השאיפה שלי, מותר?

 

[נעה גל]

תשמעי מה אני עשיתי

עם הבת שלי (היום בת 7) עברתי תהליך גמילה לא מוצלח. היא נגמלה ישר מפיפי, הבעיה היתה ,כמו אצל כולם - קקי. חודשים של קקי בתחתונים. סיוט שקשה לתאר אותו במילים. העצבים שלי בתור אמא נמרטו עד הקצה. אני נשבעתי שאני לא עוברת תהליך כזה שוב עם הבן שלי. בעיקרון, מה שעשיתי הוא פשוט מאוד - נתתי לו להיות ערום וכמה שיותר (התחלתי כמובן מגיל מאוד צעיר - פחות משנה). ערום כל הזמן. אחת הבעיות של הטיטולים היא (אם תחפשי תמצאי שנדיה כתבה על כך בדיון שנערך כאן לפני כמה ימים) שהילדים לא מרגישים מה קורה כשהם עושים פיפי וקקי. הם לא לומדים לקשר בין התחושה שיש בשניה לפני שיוצא פיפי (או קקי) לבין התוצאה - רטיבות. [מצד שני, היתרון של הטיטולים הוא שההורים נרגעו והפסיקו לגמול את הילדים שלהם בגיל שנה]. הניסיון שלי הראה שככל שהילד מסתובב יותר ערום כך הוא לומד מהר יותר לקשר בין התחושות לתוצאות. הבן שלי (בן שלוש וחודשיים) שלט על השתן שלו כבר לפני גיל שנה וחצי. על הצואה הוא שלט קצת אחרי גיל שנתיים. הגמילה הרשמית נערכה כשהוא היה בן שנתיים ו- 7 חודשים, כשהוא עשה בשירותים/סיר (עד אז הוא עשה רק בגינה) והסכים ללבוש תחתונים. להפתעתי הרבה תוך שבועיים הוא גם לא היה זקוק יותר לטיטול בשינת לילה. אז מה שאני חושבת הוא - (מעבר ללהשאיר ערום) - שצריך להציג את הנושא לילד, אבל כדאי לעשות את זה בזהירות מירבית כדי לא ללחוץ על ילד שעדין לא בשל. פגשתי כבר הורים שמביאים הביתה סיר/ישבנון, קלטות וספרים ולא מבינים שהאמצעים האלה מלחיצים חלק מהילדים (לעומת זאת, יש ילדים שמסתערים על הציוד החדש וישר נגמלים).

 

[vered4]

ילד ערום בן שנה

לומד לזהות מתי הוא צריך ללכת לשרותים, תוך מספר חודשים (לפי התאור שתארת). אם את מספרת שהשליטה על קקי היתה אחרי גיל שנתיים, זה אומר שניקית הרבה פיפי וקקי מהרצפה ומעוד מקומות

. אני לא הייתי עומדת בזה. ילד בן 3 שמורידים לו חיתול, יכול ללמוד את זה תוך ימים בודדים. בנוסף אפשר גם לדבר איתו, לסכם איתו דברים, להסביר לו איפה מתאים (לעשות קקי) ואיפה לא. גם אני חששתי מזה שהילד יחשוש מהאסלה, ומצד שני לא רציתי להלחץ מזה שהוא יעשה את צרכיו בכל מקום. לכן, הוא היה עם חיתול עד שהיה מוכן לשבת על האסלה (או על סיר). עם כל הילדים שלי- הגמילה מבחינתי התחילה מגמילה מקקי. פיפי אחר כך זה ממש פשוט. (ודרך אגב, אני בטח לא מחדשת לך, שגמילה בלילה זה מנגנון שונה).

 

[כרמית מ.]

ילד עירום מגיל צעיר, לא שוכח...

גיל שנה הוא קצת מאוחר, ואז אולי באמת צריך לנקות הרבה, אבל אם מתחילים ממש מהתחלה, אפילו אם רק חלק קטן מהזמן, לאפשר לתינוק להיות עירום, ולנסות לשים לב מתי הוא צריך פיפי ו/או קקי - אז זה אמנם דורש הרבה תשומת לב, אבל פחות נקיונות אפילו מאשר בחיתול - הוא עושה בכיור (קקי של נוזלי של יונק. בהמשך בטח נעבור לסיר או אסלה), פותחים את המים, וזהו. אפילו לא צריך מגבונים - וכמות הפספוסים שלי (לא שמתי לב שהוא צריך) קטנה מאד. זו אינה גמילה במובן שהאחריות היא עלי, ולא עליו, אבל אני מאמינה, שהמעבר יהיה הדרגתי - כמו בתחומים אחרים. ובניגוד למחקרים הנפוצים (שנעשו בחברה שבה התינוקות בחיתולים) - הם כן יודעים ומסמנים לפני שהם עושים - כבר מלידה או קצת אח"כ, וגם משחררים לפי הזמנה בגיל צעיר ביותר - ומסוגלים לחכות זמן מה עד שניקח אותם ("מתאפקים") כבר כשהם בני חודשים ספורים. בני בן חצי שנה, ואני ממש רואה שזה עובד, אפילו שרוב הזמן הוא עם טיטול (בגללי).

 

[vered4]

אבל כמה זמן צריך להתעסק עם זה?

כמה חודשים? כמה שבועות? לי זה לא נשמע סביר. וסליחה, אבל קקי בכיור? גם אם הוא נוזלי, ההרכב שלו הוא עדיין של קקי. וליד כיור מתעסקים עם דברים שנכנסים לפה.

 

[נעה גל]

בכיור של האמבטיה? נראה לי שגם את

לא אוכלת שם, נכון

? בכל מקרה, גם לי זה נראה טונה של אנרגיות אמהיות. קצת יותר מדי.

 

[vered4]

אבל אני מצחצחת שיניים שם!

וחיידק האיקולי, הוא חיידק צואתי שגורם לבעיות רבות כשהוא מגיע לדרכי העיכול.

 

[נעה גל]

האמת? זו נראית לי אחת הבעיות היותר

קטנות של השיטה הזו. מן הסתם יש יותר מחדר שירותים אחד בבית ואפשר להקדיש כיור למטרה. יש לי הרגשה שלגדל תינוק בלי חיתולים זה ה-super-women האלטרנטיבי. אם הסופר וומן הקונבנציונלית היא זו שיש לה 3 ילדים, קריירה מצליחה, זוגיות מופלאה, והיא מנהלת בית למופת. אז הסופר וומן האלטרנטיבית היא זו שרגישה עד קוצו של יוד לילד שלה. אפילו אני - שאף אחד לא יכול להאשים אותי בחוסר חיבה לצד האלטרנטיבי של החיים, מתקשה לראות את היתרונות שבדרך הזו. גם לאם וגם לתינוק.

 

[vered4]

כן, מסכימה איתך

ויש בזה משהו מ"הפריק קונטרול" בעיני. יש לפעמים תאורים של תינוק שמתרכז, ועושה את עניניו בשקט. כאן פתאום תופסים אותו ומפריעים לו.

 

[נעה גל]

נכון

 

[הריון ופסוריאזיס]

בלי לגדל בלי חיתולים

עם שני הילדים כל עוד הם קטנים ומתאימים בגודל, טוסיק שוטפים בכיור. רחמנות על הגב, לשטוף באמבטיה 8 פעמים ביום?

 

[נעה גל]

אני משערת שלא כולם שוטפים את

הטוסיק של התינוקות כל פעם... יכול להיות? ואם כבר מדברים על גב ואמבטיה (הקשר בינהם לגידול ילדים נמשך עוד שנים רבות מעבר לינקות) -אז את בעיות הגב באמבטיה אפשר לפתור על ידי שרפרף קטן שיושבים עליו.

 

[vered4]

יש הבדל בין לשטוף

כאשר הרוב בעצם נספג בחיתול לבין להפוך את הכיור לאסלה (למרות שהרעיון של נעה לגבי כיור יעודי לענין הוא הגיוני).

 

[ליליה והגמדים]

נכון. עד היום שוטפת לה בכיור

מעולם לא נגבתי עם מגבון - גם בחוץ אני מחפשת שרותים ושוטפת.

 

[אמא שרון]

חליק, הילד 13 קילו, אין מקום בכיור

והגב הלך. גם אני באתי מהאסכולה הזו, איפה לא ביקרנו? כיורים של מסעדות, כיורים אצל חברים, כיורים משפחתיים . לא שלא נסינו להמשיך, אבל מאזשהו שלב הוא היה עם הרגליים על שפת הכיור, ואחרי שהוא התלונן שהכיור קר לו, עברנו לאמבטיה , והוא לא אוהב דוש, ביחוד לא באיזורים רגישים. מהרגע שהעמדנו בפניו אפשרות הוא בחר במגבונים. בהתחלה קצת אכלתי את הלב בגלל החיידקים, והתחושה שמשהו נשאר שם, אני תמיד מעבירה מגבון אחרון "על נקי", ומתנחמת בעובדה שאני לא עושה לעצמי יותר מזה. בכל מקרה, כל ערב משרים אותו רבע שעה באמבטיה.