"זה טוב שיש לי מישו לריב איתו..."

[לֵייזֶר פֶּלֶס]

"זה טוב שיש לי מישו לריב איתו..."

ערב טוב, יקיריי. חשבתי שכבר עברתי את זה. כאילו כבר מזמן לא אכפת לי מכלום, הרגש שלי התרוקן ולמעשה, השלמתי לחלוטין עם הקשר מהמשפחה. נסעתי לי עכשיו מירושלים לתל אביב ובדרך זה פתאום נחת עלי. זה לא שאני נכנס לדיכי מזה. אפילו לא קרוב לזה. אבל פתאום זה התחיל להפריע לי שאין לי את המשפחה שאני יכול לספר לה על מה שקורה איתי, אין לי את האמא, האחים והאחיות, שיעברו יחד איתי תהליך של שמחות וצרות, אהבות ופרידות, התחלת עבודה חדשה ופיטורים ממנה ועוד מליון ואחד דברים שונים ומשונים, שעוברים על כל אדם שבעולם. סתם מבאס כזה.

 

[לוו]

לייזר היית בטיש הלילה בת"א ?

סתם רוצה לדעת אם זה לא עוד פעם משחק כמו משחק של אמת וחובה - שחזרת לתשובה ?

 

[לֵייזֶר פֶּלֶס]

לא הייתי ב´טיש´

ואם זו הייתה מתיחה, לא הבנתי אותה...

 

[לוו]

לייזר אני רק מתבדח ,

במצב רוח טוב היום , לא משנה

 

[לוו]

ועכשיו רציני !

מבין אותך ומרגיש עמך , מי כמוני יודע מה זה , בתור שמתחיל לעשות הצעד בימים האלה , לפחות יש לך חברים , כולן מוקירים אותך, ואוהבים אותך , (לא צריך להריך בשבחים שלך , 1) שמיך הולך 2) מקצת שבחים בפניו ) אז קח לך נשיקות ,וחיבוקים, מריחוק המקום ,וקירוב הלב , אחי אני לצידך 24/7/365

 

[R a c h e]

לייזר יקירי,

למזלי הרב זכיתי בהורים נהדרים שאפילו היו איתי השבוע באילת שלושה ימים כדי לעזור לי בהעברת הדירה........... לכן, כל מה שאומר לא יכול להאמר מאיזשהו מקום שקרוב למקום שלך ולהרגשה שלך, אבל בכל זאת, יש לי הרגשה שגם כאן יש לנו איזושהי משפחה, ואתה חשוב, אהוב ויקר לכולנו. הרשה לי, לפחות, לחבק אותך חיבוק וירטואלי, אחי, ולהוסיף ולאהוב אותך, לדאוג לך, להשתתף בשמחתך וברגעי הצער שלך, ובעיקר, להקשיב ולהיות לך לאחות...... אגב, מה קורה עם מקום העבודה החדש שלך? רחל. נ.ב. יש כאן שניים בפורום שיכולים להעיד שאני אחות טובה........

 

[עדו בן צבי 1]

באמת לא נעים.

 

[רבי הקדוש]

אם תדע מה עובר עליי.

אני השבוע קיבלתי טלפונים זועמים מכמה מבני משפחתי. אחד מהם, אח קרוב לליבי, שיבב בפני על רוע מזלו, וכמה שידוכים מסכן נדפקים לו בגללי. הייתי מתוסכל ומדוכא עד מוות. כואב הקטע הזה, שאתה חייב להכאיב. הוא אמר לי אם אתה אוהב אותי, תחזור בתשובה, לא בשביל אלוהים, בשבילי. אמרתי לו, אם אתה אוהב אותי, אנא, תבין, זה בילתי אפשרי, אני יהיה משוגע וימות מזה, זה מה שאתה רוצה? להקריב אותי קורבן על מזבח הפדיחות שלך? הוא לא הבין אותי, והצרה היא, שאני כן מבין אותו, אני מבין בוכה ומצטער על צער של אדם שלא מסוגל טיפה להבין אותי, אין ברירה. מזל שיש לילה, והעיפות מנצחת, הלכתי לישון, קמתי רענן שכחתי מהכל. נו שוין בסוף נתרגל, אני מקווה גם לזה.

 

[לֵייזֶר פֶּלֶס]

שיילכו ל(^^%צונזר לרגל השבת&^&)

אני מכיר את הדברים האלו. אף אחד לא בא ואמר לי משהו שקשור לשידוכם של אחיי ואחיותי אבל יותר מידי פעמים שמעתי שטיפות מוח על הבושות שאני עושה להם, על היריקה בפנים שהם קיבלו ממני ועוד ועוד... אנחנו מתרגלים ועדיין, מידי פעם (כמו אתמול בלילה אצלי) הדברים צצים מחדש.

 

[שומרת נפשה]

כשזה צף...

זה הרי אף פעם לא באמת הולך. בשנים אחרי שיצאתי, כשכבר היה לי מקום מגורים נוח אבל עוד לא היה לי מקום שיכולתי לקרוא לו "בית", עבדתי "בלי להניד עפעף" ולמדתי "בלי להניד עפעף" ו"הייתי כל-כך בסדר" ואז מדי פעם קרסתי קלות. מדי 3-6 חודשים היה נוחת עלי הדיכאון ליום. הרגשתי לא טוב, נשארתי בבית, בגלל שהבטן שלי מגיבה תמיד ראשונה, זה היה מלווה בהקאות. תמיד אותה סצנה. תמיד כל 3-6 חודשים. (וזה אחרי החודשים הראשונים של הבכי, די כבר גם עכשיו עולות לי דמעות). ביומיום כאילו כלום, אבל לא בגלל שזה נעלם, אלא בגלל שכדי לאכול כמו שצריך ולישון כמו שצריך ולעבוד כמו שצריך וללמוד ובלות ולהיפגש וליהנות, אין ברירה, אנחנו דוחפים את זה לצד האחורי של המוח. וכל מה שדוחפים אותו משתחרר מפעם לפעם כמו קפיץ. יש משהו בבטריות שלנו שמתרוקן כשאנחנו לא מקבלים את האיכפתיות, החיזוק והיחס מהמשפחה והבית. ואנחנו הרי לא רוצים להיות יתומים מתוך בחירה. איך אפשר? הרי הם כאן, לא רחוק, קמים בבוקר, הולכים למכולת, מבינים זה את זה ולא אותנו. אהבה אהבה אהבה לייזר, אהבה היא מה שחסר לנו והדבר היחיד שימלא. לא יחליף, שום דבר לא יכול להחליף, אבל כן אפשר למלא את המצברים. יהיה מי שתוכל לספר לו על העבודה. יהיה מישהו שתוכל לצחוק איתו ולבכות איתו עד הכל, גם באמצע העבודה בהפתעה וגם באמצע הלילה. ועד אז וכמובן גם אחרי זה - בשביל זה יש חברים. ואולי פעם גם אצלם יתרכך קצת (כמו שסיפרת על הטלפון שהיה עם הלידה, גם אצלם אתה צץ מחדש).

 

[לילית3]

כל כך מבינה אותך...לצערי

אבל מה לעשות זו הדרך שבחרנו. כמו שכתבה בצורה יפיפיה שומרת נפשה תתברך.. תדע לך שאני אוהבת אותך ילד!!! בא לך לריב??

 

[דמעה בשחור לבן]

משפחה אמת ומה שביניהים.

מכיר את התחושה מזדהה כלכך . אבל חשבתי על זה שגם אם ירצו הורי או האחיות שלי להבין את העולם שלי אין להם סיכוי. אין להן את החופש להתחבר לשם . המשפחה האמיתית הכי אידאילית בעיני הן אלו שאתה מכניס לחיים שלך לעולם שלך בנמצא שם למרות שלא נולדת איתם . אצלי זה ככה . יש לי חברים שיהיו שם. למרות שהמשפחה שלי לא. הם יהיו אפילו יותר מהמשפחה. מה אתן לידיד ? כל שנותר, שקיפויות של משמעויות, צבעים של תקוות , אותיות למשמעויות, ואורות לאהבות . אייל.

 

[loverly]

עוד משהו על משפחה

הדבר שהכי חסר ושום פילוסופיות לא יחזירו אותו לעולם הוא הצחוק המתגלגל של האח או האחות הקטנים. היה לנו אוצר סמוי של פנאי עדין כאויר הבוקר שטים בדוגית של זיו בנהר הצחוק החף מכל זיוף ורוע של אחותי ילדת הגן < זלדה,עם תוספת בוסר משלי>

 

[עוקר הרים]

מחאה על פגיעה בזכויות היוצרים

אין לי מושג מאיפה צץ LOVERLY אבל הדמעות בצורת אותיות על צחוק האחות,זה אני כתבתי. <יש לי השערה שהמחשב קצת נבהל והחליף שמות>