שישמים אחרים
New member
זה חג (טריגר לרוב)
ואני שמחה במה שיש לי: בזה שלא הרביצו לי בבית (כולם היו בטוחים שכן. שמעו מה הוא צעק עליי. זאת היתה שמועה שליוותה אותי כל ילדותי. הילדים המציאו על זה שיר. מטפלות ידעו איך הכי קל לאיים עליי), אח שלי לא מת (הוא היה כחול והערתי את ההורים שלי, ראיתי את ההחיאה, אחר כך הוא היה מאושפז חודש והתעלמנו מזה שהייתי שם), לא תקפו אותי מינית (אבל הייתי בת שש ובהפסקה הכריחו אותי לרקוד ערומה מול כמה ילדים, אחד שומר על הדלת, כמעט שנה שלמה, הרבה פעמים, עד שהם הפסיקו פתאום), לא נהייתי אנורקטית (רק אוכלת בצורה מאוד לא מסודרת), לא התקרבתי לתת משקל (אבל התבלגן לי המחזור), לא טיפלו בי כמו שצריך (שזה סתם מובן. אני תמיד כמעט; כמעט חולה, אחרי כמעט טראומה שאחרי כמעט טראומה שאחרי כמעט טראומה, כמעט נופלת לאיזו תהום אבל חיה חיים רגילים ומספקים ואני לומדת בחוג שקשה להתקבל אליו ויש לי עבודה שאני אוהבת בכל ליבי וגם יש לי מעגל מצומצם ונהדר של אנשים שאני אוהבת ואוהבים אותי, ואני כמעט יודעת מה לעשות עם זה, איך לתרגם את זה למשהו שהוא לא רעב או פציעה עצמית. מותשת, אני מנסה לישון וכמעט נרדמת)
ואני שמחה במה שיש לי: בזה שלא הרביצו לי בבית (כולם היו בטוחים שכן. שמעו מה הוא צעק עליי. זאת היתה שמועה שליוותה אותי כל ילדותי. הילדים המציאו על זה שיר. מטפלות ידעו איך הכי קל לאיים עליי), אח שלי לא מת (הוא היה כחול והערתי את ההורים שלי, ראיתי את ההחיאה, אחר כך הוא היה מאושפז חודש והתעלמנו מזה שהייתי שם), לא תקפו אותי מינית (אבל הייתי בת שש ובהפסקה הכריחו אותי לרקוד ערומה מול כמה ילדים, אחד שומר על הדלת, כמעט שנה שלמה, הרבה פעמים, עד שהם הפסיקו פתאום), לא נהייתי אנורקטית (רק אוכלת בצורה מאוד לא מסודרת), לא התקרבתי לתת משקל (אבל התבלגן לי המחזור), לא טיפלו בי כמו שצריך (שזה סתם מובן. אני תמיד כמעט; כמעט חולה, אחרי כמעט טראומה שאחרי כמעט טראומה שאחרי כמעט טראומה, כמעט נופלת לאיזו תהום אבל חיה חיים רגילים ומספקים ואני לומדת בחוג שקשה להתקבל אליו ויש לי עבודה שאני אוהבת בכל ליבי וגם יש לי מעגל מצומצם ונהדר של אנשים שאני אוהבת ואוהבים אותי, ואני כמעט יודעת מה לעשות עם זה, איך לתרגם את זה למשהו שהוא לא רעב או פציעה עצמית. מותשת, אני מנסה לישון וכמעט נרדמת)
