זה התחיל במקום אחר

זה התחיל במקום אחר

בפורום להיות הורים. יש שם שיחה שלמה על מפגש הפורום האם "להכריח" או לא את בן הזוג להצטרף למפגש פורום, והנה הקישור. מה שעניין את החושף היה העניין הזה של גברים נשים במפגשים חברתיים. כשהחושף עוד גר במדינה הקרויה ישראל בדרך כלל במפגשים חברתיים לא היתה הפרדה בין הגברים לנשים. פה בנכר החושף שם לב שברוב המפגשים החברתיים יש פיצול מיידי, הנשים והגברים. כמובן שיש יוצאים מן הכלל כדוגמת החושף שנהנה משני העולמות. בהתחלה החושב חשב שזה עניין ישראלי יהודי וזה בגלל הקבוצה איתה הוא נפגש אך כאשר הוא יצר קשרים חברתיים עם גויים רחמנא לצלן, הוא שם לב שגם שם זה כך. שיחות עם חברים וחברות בנושא העלו השערה שבגלל שפה רוב האנשים למדו בבתי ספר נפרדים יש להם תקשורת טובה יותר עם המין שלהם. בכלל הנושא של בתי ספר נפרדים הוא מעניין מאוד בהקשר הפמניסטי. הסטטיסטיקה שנאמרה לחושף (אין לו נתונים מדוייקים) אומרת שבקרב בוגרות האונבירסטאות יש אחוז גבוהה יותר של נשים שלמדו בבתי ספר נפרדים אם פרטיים ואם ציבוריים. יש טענה שללא הבנים הבנות מגיעות להשגים יותר גבוהים ולו רק בגלל שהן לא נרמסות על ידי ערכים שובניסטים הנשמרים בבתי ספר מעורבים. אז אולי זו הדרך לצמיחה של דור נשים פמניסטי יותר? או אולי המחיר הוא יכולת תקשור נמוכה בין המינים? אז הנה שני נושאים שונים וקשורים אחד לשני שנוגעים שניהם לפמניזים.
 
הנושא השני שציינת, נדון פה בעבר

והוא הפך לנושא למחקר - לא זוכרת איפה ומתי, תעזרו לי - ואכן נמצא שבנות שלומדות בקבוצות בנפרד מבנים, מראות כישורי אינטליגנציה גבוהות בהרבה מהבנות שלומדות במעורב עם בנים. הסיבות רבוןת, החל משדרים שנקלטו כבר בגיל הרך ועד למסרים סמויים או לא, שמתבצעים בחדר הכיתה ע"י המורים וע"י החברים ללימודים. הנושא השני, הוא נושא מרתק, לדעתי. התפיסה הרווחת שבנזוג הוא התאום הסיאמי של האשה, רווחת אכן, ולצערי בין נשים. מעט מאד גברים ירצו את האשה צמודה אליהם בכל פעילויותיהם החברתיות. גם אני הייתי שם, מזמן מזמן, ואני זוכרת את תחושת המצוקה, התסכול וה"לא-שלמה" כשנאלצתי, משום מה, להתערבב בחברה ללא בנזוגי הרשמי, יעני בעלי. הצורך ב"בעל", מוטבע כלכך וקדם וכלכך עמוק במוח הנשי, שאשה ללא החצי הזה, נתפסת כנכה, היות ו"חסר" לה משהו בחיים. יתר על כן, היא נתפסת כ"נכשלת", היות והיא, לא הצליחה, "לתפוס" לה בעל, על מנת להיות שלמה. גם התופעה הנלווית לכך, כפייה על בנזוג, לפעול בניגוד לרצונו ולהיות במקום בו אין לו ענין, היא פסולה מכל וכל. יותר מזה, לנסות לשכנע אותו, ש"יהיו שם עוד אבות/גברים" בחיי,. גיחי-גיחי. מזכיר לי את ניסיונות השכנוע שמפעילים על ילדים קטנים "יהיו שם סוכריות" כשמנסים לגרור אותו לאיחוד משפחתי עם הדודה שהוא מתעב.
 
לחושף, תודה על הקישור

בלטה לעיני המתקפה המתגוננת של גולשת שרצתה להביא לידיעתי שכולם מקנאים בזוגיות שלה. אז אני מודיעה חגיגית שאני לא (מקנאה) כי אני די עסוקה בדשא שלי ולא ממש מוטרדת מה חושבים אחרים על מדשאתי הפרטית הזו....יש כאן חומר עצום למחשבה, כמעט מחקר אנטרופולוגי לטעמי. איך אנשים תופסים זוגיות. האמת היא שכנראה הגולשת ואני לא היינו יכולות להיות זוג, כי אני הייתי נחנקת תוך יומיים.
 

אפרת_ח

New member
דווקא המצב הכלכלי גורם לתופעה

שלהרבה "ארועים" הולך רק אחד מבני הזוג. בבריתות וברמיצוות זה כבר ממש נורמה, כנ"ל חברים לעבודה. המניע הכלכלי ברור: אוכלים רק מנה אחת, מביאים צ´ק יותר קטן. ומסתבר שזה שיקול שגובר על הצורך להשוויץ בזוגיות.
 
למעלה