זה הסרטים שהשתנו?

[dana2909]

זה הסרטים שהשתנו?

יכול להיות שככל שאנחנו מתבגרים יותר קשה לראות את הסרטים האלה של יום השואה? אם לפני כמה שנים הייתי יושבת מול סרט "שואתי" (עלילתי) כזה בלי בעיה, היום אני לא מסוגלת לסבול יותר מ10 דקות? מוזר..

 

[גנגי]

לא בדיוק.

אני מסוגלת לראות סרטים כאלה עד הסוף, זה רק הרבה יותר מכאיב עם הגיל, זה נכון. וזה בגלל שככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מבינים יותר ויותר מה זה אומר ועד כמה זה מחריד ועד כמה זה נראה בלתי אפשרי שיקרו דברים כאלה (ועם זאת, אנחנו יודעים היטב שדברים כאלה קרו, קורים וימשיכו כנראה לקרות, כי האדם הוא רע ומרושע ואכזרי יותר מכל יצור עלי אדמות).

 

[רגליים קרות]

אני התחלתי אתמול לראות את

"הפסנתרן". ואחרי חצי שעה פשוט לא יכולתי יותר וכיביתי.

 

[Islington]

חבל, סרט מדהים

 

[giulietta]

גם אני עם השנים

מתקשה יותר ויותר לצפות בסרטים הללו, ואפילו בטקסי יום השואה או בסרטי תעודה כאלה ואחרים, במיוחד כשהסיפור נוגע בילדים. אם אני מנסה לזהות מתי התחיל הקושי, אני חושבת שזה קרה עם האימהות, כשחילחלה ההבנה עד כמה הקטנים האלו חסרי ישע ואיזו אכזריות מפלצתית זו לפגוע בנשמות הרכות הללו. כל מחשבה על השואה לוקחת אותי לכיוון הילדים ולכאב עצום ואני מודה שאני מתחמקת ביום הזה מהסרטים והטכסים.

 

[אפי היקרה]

הקושי באמת התחיל כשנולדו הילדים,

ואני (ג'ולייטה, אני מציעה שמהיום תכתבי תגובה ותשלחי לי עותק שאני אדע מה התכוונתי לכתוב. חבל שנטרח שתינו לכתוב את אותו הדבר) באופן מודע לגמרי לא פותחת טלוויזיה ביום הזה. הילדה שאלה, עניתי במילים יחסית פשוטות (היא גילתה, לזוועתה, שלא רק הערבים שונאים אותנו, אלא גם אנשים שמדברים גרמנית ושהמספר שישה מיליון הוא הרבה הרבה הרבה הרבה יותר גדול ממאה עשרים ושלוש שעד לשם הגענו בינתיים). אני, מבחינתי, מוכנה לספר כל מה שהם ישאלו, אבל אני לא יכולה להכריח את עצמי להסתכל.