זה הסוף?

wildnature

New member
זה הסוף?

חתול בן 10, נשא איידס סובל מדלקת חניכיים חמורה, עבר עקירת שיניים מלאה אצל חני רצקין שעזרה לתקופה קצרה והמצב הדרדר חזרה, בחודש חודשיים האחרונים הגיע למצב שחייב זריקת דפו כל שבוע וחצי אחרת לא מסוגל לאכול, הוא חלש יחסית אבל בסה"כ בסדר, הוטרינר שלי אמר לי שבשלב מסוים הכליות יקרסו או שתתפרץ סכרת.. כמה זמן אפשר להמשיך עם הזריקות ככה? איך אדע מתי להרדים? ..
 

yaelofer

New member
למה חתול עם איידס מקבל קבוע זריקות דפו?

אם הוא לא מסוגל לאכול, תאבחנו מה יש לו בנוסף לאיידס. אם זה רק בעייה בפה תעברו לתת לו אוכל רטוב מזין, כגון AD או פנסי פיסט.
אנסה להתבטא בעדינות מאד: לעניות דעתי זריקות דפו באופן קבוע לא מתאימות לחולי איידס בכלל, כיוון שהן זריקות שמחלישות (בתור זריקות סטרואידים) את המערכת החיסונית החלשה ממילא אצל חולי איידס.
 

wildnature

New member
תקראי שוב את ההודעה

נעשה אבחון מלא וטיפול בכל דרך אפשרית, בלי הסטרואידים הוא לא מסוגל לאכול בכלל, שום צורה של מזון, והשאלה שלי היא מתוך הידיעה שהסטרואידים מזיקים לו..
 

yaelofer

New member
המלצתי (ואדגיש שאני לא וטרינרית) היא:

לבצע בדיקת דם מלאה על מנת לראות מה מצבו. אם יש בעיה כלייתית (כתוצאה מסטרואידים או מכל סיבה אחרת או סתם כי לחתולים יש בעיות עם הכליות) אז לטפל בבעיה הכלייתית כמו שצריך לטפל בבעיה כזו (עירוי של מס' ימים לוריד בשעת משבר, אוכל מיוחד לכל החיים, תיגבור של עירויים תת עוריים בבית). אם יש בעיית סכרת אז לטפל בו כמו בחולי סכרת. בהתאם לבעיות שיימצאו לטפל בהתאם. לקחת בחשבון שחתול עם איידס אמנם יכול להאריך חיים אבל זה בתנאי שהוא חי בבית בתור חתול בודד, נחשף כמה שפחות טאפילו עדיף שבכלל לא לחתולים אחרים, מקבל את כל הטיפולים בזמן (חיסונים, פירעוש, תילוע, אוכל טוב). אם תתגלה בעיה כרונית נוספת (כגון בעיית כליה או סכרת) אזי הפרוגנוזה לא טובה בכלל, כי חתול שיש לו מערכת חיסונית חלשה ממילא, קשה לו להתמודד עם עוד משהו כרוני. השאלה היא עד כמה אתם מוכנים ללכת איתו.
אנחנו אישית עם החתולים שאו מטפלים בהם, כן משתדלים לטפל גם בחולי האיידס ולא ממהרים להרדים אותם, אלא מנסים לטפל בכל העיה כאשר היא צצה, והיו לנו כבר כמה חולי איידס שמאז גילוי המחלה חיו כמה שנים טובות מאד עד שנפטרו (היו תקופות שחולי האיידס שלנו היו השמנים והמדושנים מבין החבורה, ושקלו בין 6 ל-8 קג' כל אחד), היה גם חתול עם איידס שהתגלתה אצלו מחלת כליות וטיפלנו בו בהתאם, והוא חי עוד כמה חודשים טובים עד שנפטר (אמנם כל חודשיים נכנס לאישפוז של 3 ימים, אבל היה חי סביר מאד ואפילו טוב בין משבר למשבר), ישנה חתולה שהתגלה אצלה איידס לפני כשנתיים-שלוש (באותה תקופה היא אושפזה פעמיים), אבל מאז גילוי האיידס לא הופיעו אצלה בעיות נוספות ולא אושפזה שוב.

לגבי הסטרואידים זו בעיה, כיוון שגם אם נותנים אותם לחתול בריא, ידוע שהם הורסים מערכות בגוף, בעיקר כליות, תוך כמה שנים, אז בעצם מטפלים בבעיה אחת והורגים את החתול בגלל בעיה אחרת. לפני כמה שנים היתה לי מכרה שהיה חשד שלחתולה שלה יש בעיה אוטואימונית. לבעיות כאלו בד"כ הפתרון הקונבציונלי שהיה נהוג אז הוא סטרואידים (בבעיות אוטואימוניות מערכת החיסון עובדת כ"כ חזק עד שהיא הורסת את הגוף עצמו, ולכן משתמשים בתכונה של הסטרואידים לדכא מערכת חיסונית כדי לדכא מערכת חיסונית שעובדת יתר על המידה). החתולה של מתה אחרי 3 שנים מבעיה כלייתית....
כנ"ל חתולה שטיפלו בה בסרטן ע"י "כימותרפיה" של סטרואידים. היא התמודדה יפה מאד עם הסרטן אך מתה לאחר 9 חודשים מבעיה כלייתית.
תנסי לבדוק עם הוטרינר לתת ויטמינים או חומרים אחרים מעודדי תאבון במקום לתת סטרואידים. לחתולים עם בעיות כלייה נותני מעודדי תאבון (אני לא זוכרת את שמם) שנדמה לי שהם לא על בסיס סטרואידים. היו לי פעם שני חתולים שטופלו ע"י וטרינרית שנתנה להם זריקה חד פעמים של ויטמינים או מעודדי תאבון (בוודאות שלא היו על בסיס סטרואידים) וזה מאד עזר להם.
 
למעלה