זה המצב

הזאתי

New member
זה המצב

אחרי 10 שנות חיים משותפים, שני ילדים ואהבה שנעלמה מזמן: הבעל שלי מובטל. אני מפרנסת, הוא הולך למכולת, מטפל בילדים, מבשל ורוחץ כלים. אנחנו אומרים אחד לשני בוקר טוב בבוקר. אומרים אחד לשני שלום בערב. מדברים על דברים הכרחיים בלבד. אין בינינו מין. אין בינינו מגע. אין בינינו אהבה. אין בינינו חברות. אין בינינו אינטימיות. אין בינינו כלום. ניסיתי לדבר אתו על זה? ניסיתי להעביר לו את מה שאני מרגישה? בהתחלה, כן. בודאי. אבל הוא בתגובה, רק נסגר עוד יותר, התקפד, נכנס לתוך עצמו. הוא לא משתף בקנאות. הוא נכנס ללחץ כשאני מנסה לשתף אותו. כבר שנים שאיני פותחת בשיחה אתו. לפני כשנתיים, לאחר שדחפתי אותו לפינה, ואמרתי שאינני יכולה להמשיך כך, אמר שמצידו אני יכולה לקחת לי מאהב. כך עשיתי. זה התחיל כרומן אינטרנטי, ונסחף לאהבה וחברות גדולה. קשר מדהים ומרגש שרק גרם לי להבין כמה מערכת יחסים יכולה להיות נהדרת. אבל זה חסר תקווה בדיוק כמו המצב שלי עם בן זוגי. הוא נשוי, היגר לארץ אחרת, תלוי במשפחתו. אני לא תולה בזה כלום. כיום זו רק בגדר נקודה בהירה, איזו שהיא תמיכה למצער, חברות רחוקה ולא יותר. למרות שאני מנסה להבין את המצב של בן זוגי, כמובטל כבר שלש שנים, אני מרגישה שהחבל כבר נמתח עד סופו. לפני כשנה העליתי לראשונה את דרישתי – להיפרד. אך להיפרד זה אומר בעצם שהוא מוצא את עצמו בלי כלום. בלי קורת גג, ובלי ילדיו שאתם הוא בקשר מצויין. לכן, סיכמנו שנפרד כשימצא עבודה. חלף זמן. עבודה – עדיין לא מצא, וגם לא ימצא. לא כי הוא לא מחפש, אלא כי הוא סגור, ומופנם, אינו מצליח בראיונות עבודה, ונרתע אינסטינקטיבית מלהיות שכיר. הוא מנסה לפתח יוזמות עצמאיות אך נכשל בכולן אחת אחר השניה. לפני כחודש, העליתי שוב את הנושא. אמרתי לו שאם כל הרצון שלי להיות שם בשבילו, אני לא יכולה יותר לחיות אתו כך. אני מבקשת להיפרד. המצוקה שנכנס אליה בעקבות זה, היתה גדולה. במכתב שכתב לי (ולא, ח"ח, בשיחה פנים אל פנים) דיבר על ניתוק משלשת העוגנים שמחזיקים אותו בחיים: בית, משפחה ועבודה. הוא רמז על התאבדות. היא ביקש שוב שאחכה עד שימצא לפחות עבודה. הוא שוב דיבר על כך שלא יעצור בי מלחפש אהבה מחוץ לקשר שלנו. שוב, ויתרתי ונכנעתי. ואני בינתיים נמחקת בעבודה מתסכלת שאני שונאת, וללא שום תמיכה נפשית בבית. אין באפשרותי לעזוב או לשנות כוון מקצועי כי שלוש נפשות תלויות בי, אין באפשרותי להתחיל חיים חדשים, כי בעלי אינו מוכן לעזוב. אני מתלבטת, האם אני סתם במשבר נפשי חולף שבגללו לא כדאי לשבור את קשר, ולהרוס משפחה שלמה, או האם זה באמת בנפשי? האם זו באמת עילה לעשות את השינוי הזה, כואב וקשה ככל שיהיה? עלי לציין שהוא אב אחראי ונהדר. דואג, מטפל וקרוב לילדיו, שאוהבים אותו מאד ובקשר מצויין אתו. אני מבקרת מדי פעם בפורום הזה, קוראת את הודעותיהם של האנשים כאן, ואת התגובות השונות. מאד אודה לכם אם תוכלו להתייחס למה שכתבתי כאן, ולכתוב את דעותיכם. מה עלי לעשות?
 

seeyou

New member
המצב זהה לזה מלפני מספר חודשים

מצב לא קל לא פשוט לתת עצה טובה אבל,יש גם נקודות אור בסיפור שלך.. "עלי לציין שהוא אב אחראי ונהדר. דואג, מטפל וקרוב לילדיו, שאוהבים אותו מאד ובקשר מצויין אתו" "הוא שוב דיבר על כך שלא יעצור בי מלחפש אהבה מחוץ לקשר שלנו" "אני מפרנסת, הוא הולך למכולת, מטפל בילדים, מבשל ורוחץ כלים" אז איפה הבעיה-יש לך פיליפיני בבית! המצב שלך יכול להיות קשה יותר אם תחליטי להתגרש... קחי בחשבון את היתרונות ביחס לעתיד לא ידוע! תעשי "חיים" כמה שאפשר במסגרת בו את נמצאת... יוסי
 

הזאתי

New member
אם הייתי גבר

אולי זה מה שהייתי עושה... אבל לצערי הרב, מה שאתה מציע, בשבילי זה לא פתרון קביל. אני לא מחפשת סטוצים. אני מחפשת זוגיות. אני מחפשת חברות. אני מחפשת קירבה לבן הזוג שלי. למצוא מאהב לא פותר לי את זה, כי קשר מסוג זה חייב להיות סודי, וכרוך בהרבה אשמה, וחיי מחתרת. לא עשיתי שום דבר רע, אז למה אני צריכה להרגיש כמו פושעת? אגב, שכחתי לציין שבן זוגי מסרב ללכת אתי (או לבד) לייעוץ פסיכולוגי. אני הולכת לבד. זה באמת עוזר לי, בעיקר מבחינת הווירה בבית, ומבחינת הקבלה של המגבלות שלו, והויתור על הנסיונות לשנות ו-"לשפר" אותו. אבל עדיין אני עם הבעיה ללא פתרון. אודה לכם אם תוכלו לתת לי עוד חוות דעת.
 

dovk

New member
רק להמשיך עם הטיפול

זה בדיוק מה שצריך לעשות. בטיפול - אפילו שרק את הולכת, תמצאי דרכים לשנות את המצב. נראה שבעלך לא מסוגל להתמודד עם הקושיים האישיים שלו. איכשהו אני מתחבר דווקא לבדידות שלו ומניח שעמוק בפנים הוא היה מעדיף להיות במצב אחר - אפילו במערכת היחסים איתך. אם יש לך בבית אבא טוב לילדים ובנאדם הגון והוגן - לדעתי שווה לחפש בבית ולא בחוץ. אני מכיר יותר מידי נשים לבד שהגברים שהן פוגשות לא מגיעים לקרסוליים של בעלך (לפי התיאור שלך לפחות). נראה שהבנאדם בדיכאון קליני - עברתי דבר כזה ונעזרתי בפרוזק באופן שלא יאמן. הוא יסכים? בהצלחה (אין לי שום דבר עקרוני נגד מין מחוץ למסגרת הנישואין, אבל נראה שאת מדברת על הרבה יותר ממין). את הולכת לטיפול - כמה זמן? הגעת כבר לאיזהשהן הבנות חדשות?
 

הזאתי

New member
נראה לי שאתה צודק

וגם אני מרגישה כך. העניין הוא שבמשך כל התקופה הזאת ניסיתי להתחשב בו, בגלל שגם בעיני הוא בסה"כ איש טוב במצוקה, ובסופו של דבר מצאתי את עצמי יחד אתו על הקרשים, במקום ששנינו נחלץ ביחד מהעניין הזה, פשוט בגלל שהוא לא מוכן לשתף פעולה. הוא לא מוכן לעזור לעצמו, לא ע"י הליכה לטיפול, ולא, בהחלט לא ע"י תרופות (זו אני שלקחתי אותן תקופה מסויימת, והן באמת עזרו לי יותר טוב להתמודד). אני כבר כמה שנים בטיפול, ומרגישה שזה עזר לי מאד להבין מה קורה להתמודד וגם להשתפר.
 

נעמי112

New member
תאמיני בעצמך

שלום לך. קראתי את מכתבך ובאמת אני מרגישה שאת נמצאת במצב עדין ולא פשוט בכלל. את חיה עם אדם בבית כמו עם שותף ואף דואגת לפרנסתו. את התשובה מה לעשות עלייך למצוא בתוכך, ורק את תוכלי לדעת מה נכון לעשות. הכי חשוב שתהיי שלמה עם כל דרך שתבחרי, ואל תחשבי רק על בן זוגך, על הילדים ועל עוד סיבות רבות אחרות שהן לא את. להרגשתי את לא סתם במשבר נפשי חולף מכיוון שמצבך ניראה די סטטי ויתכן שלבעלך נוח במצב הזה ולכן אינו מוצא עבודה (כי הרי מציאת עבודה תחייב אותו גם לעזוב את הבית), גם בהקשר לילדים אני לא חושבת שזו סיבה להישאר בבית, אלא סיבה לעשות הכל לפני שנפרדים. אני חושבת שאת צריכה לעשות לבעלך שיחת ניעור רצינית ואולי אפילו לקחת פסק זמן כדי שיבין שאת רצינית, יש לך עוד הרבה מה להציע ואת לא צריכה להתפשר על מישהו שלא יודע לקבל... בהצלחה נעמי (פרודה מאושרת + 1)
 

פומיקו

New member
תגובה ל"זה המצב"

אחרי מה שכתבת , לא נותר לי אלא להמליץ על פרידה ! זה הדבר היחידי שעשוי לזעזע אותו , להניע אותו לכדי פעולה כל שהיא ולצאת מתרדמת בלתי מובנת. חבל על הזמן שלך , חבל על הזמן שלו ! עם כל הצער והכאב שבפרידה זו , נראה לי כי זה הדבר הטוב ביותר עבורו : משתמע מהמצב שאת מסרסת אותו בכוחניות שלך, ביכולת ההישרדות שלך ,בעובדה שלקחת לך מאהב , ובעוד סיטואציות זוגיות שאתם חולקים בשנים האחרונות. לא נראה לי שהוא מתכוון להתאבד. זוהי זעקת הצילו !אז לכו לגישור , תתגרשו באופן מכובד ושיהיה בהצלחה.
 

s h o o s h a

New member
שנינו ביחד וכל אחד לחוד

לא יודעת להגיד לך באופן נחרץ וחד משמעי ללכת או להישאר. בסופו של דבר מדובר בחייך וההחלטות הן שלך בלבד. השאלה הנשאלת היא פשוטה מאד: מה את באמת רוצה? את מציירת כאן אישה שנעלמת אל מול כל מה שעומד מכל צדדיה. "נמחקת" אמרת מתחשבת בבעל שלא מוצא עבודה מתחשבת בעובדה שאם תעזבי הוא יתמוטט ומה אתך? איפה את? אה, כן, את "נמחקת" לאט עד שלא תיראי בכלל שאלתי ושואלת שוב: מה את רוצה לעצמך ומוסיפה האם כך היית רוצה לראות את שארית חייך? "עלי לציין שהוא אב אחראי ונהדר. דואג, מטפל וקרוב לילדיו, שאוהבים אותו מאד ובקשר מצויין אתו" חביבתי, גם אם תיפרדו, עדין ישאר לילדיך אב אוהב הפרידה היא לא הורים מילדים אלא פרידה מבני זוג. ואולי- אולי טיפול משפחתי? אולי, טיפול פרטני לבעלך? ניסיון לשיפור התדמית העצמית שלו? אולי טיפול זוגי? משהו? אך בהחלט חושבת שאת צריכה לשקול בכובד ראש את מהלכי העתיד. לא רואה כיצד הישארות במערכת כזו, במתכונת הנוכחית, עושה טוב למי מהנמצאים בתוכה, כולם כולל כולם.
 
הזאתי ../images/Emo140.gif

הוא לא רוצה ללכת לייעוץ או לטיפול פסיכולוגי? הוא במשבר, קשה לו מאד, הוא לא רוצה להיפרד, הוא מאיים על התאבדות... אם כל זה שביקשת אותו לעזוב, להיפרד, להתגרש והוא בכל זאת לא רוצה ללכת לטיפול? שושה כבר כתבה שהוא תמיד ישאר אבא של הילדים, אבל נראה לי שנוח לו כך, לדעתי הוא אפילו לא מחפש עבודה, הוא יודע שכל עוד לא תהיה לו עבודה, תישארי איתו, הוא ישאר בבית (חשדנית משום מה
) צריכה לחפש את הדרך הנכונה להכריח אותו ללכת לטיפול אם את מחליטה שאת רוצה שישאר או לבקש אותו לעזוב מיידית. בהצלחה
 

הזאתי

New member
אני רוצה להודות לכולכם

על הנקודות למחשבה שהעליתם כאן. אתמול בערב היתה לנו סוף סוף שיחה על העניין. שנינו מסכימים על דבר אחד: הסיפור נגמר. הפעם קבענו תאריך יעד, בעוד כ-3 חדשים. אני מקווה שזה יעבור בשלום, שאני באמת עושה את ההחלטה הנכונה, ושהדבר ישפר את החיים של שנינו. תודה על ההתייחסות שלכם, ושבוע טוב לכולנו,
 

adam33

New member
לא לנטוש את הספינה כשרב החובל חולה

בעצם את מרגישה מתוסכלת את תקועה את מרגישה פחות נאהבת את מתמוטטת מדיי יום מכל הסובב ומהאחריות שנופלת עלייך.. אני רוצה לספר לך משהו.. יש לי שכן רחוק שאני מכיר את הילדים שלו ויש לו אישה שראיתי אותה מדיי פעם ולא יותר..בחורה נאה מאוד שמין הסתם גברים היו רוצים בה .. ואז ראיתי את שנהם ביחד וסיפרו לי שהוא כעת נכה בגלל תאונת דרכים והם לא עובדים שנהם והיא..למרות הקשיים הלכה לעבוד במשק בית כשהוא בבית ולא מזמן אפילו הביאו ילד לעולם עם כל הקושי בדבר אבל יש בנהם אהבה..ואספר לך סוד...הם מין הסתם גם רבים לפעמים כמו בני אדם.. אז איני אומר שאת צריכה לקחת הכל על הכתפיים שלך אבל במקום לומר לו אני אוהבת אותך ומאהב לא נחוץ לי את נצלת את ההזדמנות של הכן ופרחת מהקן עם השכן.. אז גם אני מודה שאני לא יכול לדעת מה היה קורה אם בת זוגי היתה נכה אבל בעלך אינו נכה!!! הוא אדם עם כשרונות שכעת מן הסתם אינו עובד ואת..יכולה להציע לו דברים..להציע לו לעזור...לעשות הכל בכדי להקל עלייך.. וגם..מותר לך ללכת איתו לקורסים בזוגיות.. אבל את החלטת שאת מסוגלת להיות פנתרה בעבודה אבל להיות פנתרה בזוגיות שלכם אינך מסוגלת ועדיין איני מאשים אותך אלא אני מנסה לפתוח לך צהר שתביטי מתוכו החוצה המאהב שלך עם כל הכבוד לא רוצה אותך עם החבילה שלך אלא רק את אותם רגעים איתך ואת צריכה לקום ולומר כעת אני לוקחת אותך בידיים שלי בעלי בכל הצורות גם לו כואב שאת עובדת גם לו כואב שהוא דורך במקום אבל כמו שאת דוחפת את הבן שלך לציונים טובים והצלחה בלימודים ככה תתיחסי אליו לך יש כח לך יש שכל ואת הכח המניע יכלת להתחתן עם רוטשילד אבל כנראה שזה מה שיש בגורל שלך .. ותהיי מאושרת שיש לך בעל אוהב ובעל שמנקה את הבית וילדים שמקבלים אהבה כעת תדאגי לזוגיות שלכם..לאט לאט...יד ביד.. הביאי קרובים הביתה...תצרי חברים סביבו ככה הוא מעצמו יקום ויראה שאפשר למצא דברים אחרים בכוחות עצמו אל תשאירי את הבית שלכם רק לך ולו ולילדים..תצרי פסיכולוגיה הפוכה של חברים שמדברים על הא ועל דא אבל בתוכו הוא ירגיש שהוא צריך לזוז מהמקום שהוא נקלע בצורה זמנית לתוכו.. בהצלחה
 

הזאתי

New member
אדם היקר

כל מה שאמרת היה נכון, אם היתה בינינו אהבה. אבל אין. אפילו בן זוגי מודה בזה. הוא לא אוהב אותי, ולא מעוניין להמשיך בחיים המשותפים אתי. הסיבה היחידה שהוא נשאר, היא הרגשתו שאינו מסוגל לעמוד בזכות עצמו. עכשיו שלא תבין אותי לא נכון, אין לי בעיה עם חלוקת התפקידים הזאת, שאני מפרנסת והוא בבית. משפחות רבות חיות כך, כשאחד מבני הזוג נמצא בבית, והשני בחוץ. גם אם אחד מבני הזוג נכה, לא אומר שהוא לא מתפקד, ואם יש אהבה וחברות, קשר ואינטימיות, אז הכל בסדר. הבעיה שלי, היא שאני לבד בתוך המערכת הזאת. בן זוגי לא מעוניין להמשיך את הקשר, לא מעוניין בי, לא מעוניין לעזור לעצמו, ולא מעוניין לדבר על זה. אינני מעוניינת לפרוח מהקן, והשכן לא מושך אותי. בזמנו ניסיתי לדבר עם בן זוגי, אבל הוא היה נכנס בתוך עצמו וסירב לשוחח אתי. הצעתי לו ללכת לייעוץ (כבר לפני מספר שנים). הוא הסכים (לאחר מריבות קשות, תחנונים, שכנועים ומה לא), והפסיק לאחר מספר פגישות, בטענה שזה לא בשבילו, וזה מעצבן אותו. לטענתו, זו "רפואת אליל". אני המשכתי ללכת לבד. הצעתי לו הרבה דברים (קורס גישור, סדנאות תקשורת, ייעוץ מקצועי, סדנה לשיפור היכולת להצליח בראיונות עבודה, ספרים, מה לא), שהוא סירב לשתף אתם פעולה. אני מנסה להיות נחמדה ותומכת, מזמינה אנשים, זאת שדוחפת לצאת, מפרגנת לו להזמין חברים שלו, מפרגנת לו לעשות דברים שהוא אוהב, גם אם זה כרוך בהוצאה כספית. אני לא רוצה להיות פנתר לא בעבודה ולא בזוגיות. אני מתוסכלת ואומללה בעבודה, ואין לי טיפת תמיכה וחום בבית. כאשר רב-החובל חולה, זאת צריכה להיות קודם כל האחריות שלו, כמנהיג הספינה, לנסות לרפא את עצמו, או לקבל את העזרה של רופא האוניה. במידה והוא אינו מראה סימנים של רצון לצאת מהמחלה שלו, ומסרב לקבל עזרה, אין ספק שמישהו צריך לעשות את העבודה במקומו. זה מה שאני מנסה לעשות במשך מספר שנים, אבל בסופו של דבר, זה לא יכול להיות יותר ממצב זמני. הדוגמה שנתת לא מוצלחת, כי רב- חובל לא כשיר חייבים להחליף. זאת סיטואציה שלא ממש רלוונטית למה שאני מתארת כאן. בקיצור, נראה לי ששפטת אותי כאן די בחומרה, בלי ממש לדעת את הרקע. אבל אני מודה לך על נקודת המבט שלך, כי גם היא רלוונטית, וגם היא חשובה לי. תודה.
 

adam33

New member
במבט שני

אבל רציתי לזרוק לך עוד נקודת מבט.. לפעמים יש בן זוג שעושה הכל בכדי לרצות את בן הזוג השני אבל אין שיתוף פעולה וזה משגע אותו כי הוא נותן את כל המרץ שבו.. יש אנשים שמסתגרים וככל שאת מנסה לדובב ולעזור את יותר ויותר מסתגרים מלאי רחמים על הקורה אותם ולכן מי שיעזור להם זה רק אנשים שמכירים אותם ויכולים לחדור לתוכם אט אט ובעדינות נכון שזה קשה ונכון שזה מביא המון סתירות בפנים אבל הכי קל זה לנסות ולקבל את הדלת בפנים ולומר לעצמך דיי נמאס לי אני לא מסוגלת וגם אז אני אבין אותך כי בעצם כל אדם כשיר לרמה מסויימת של סיבולת אבל יחד עם זאת ומהצד היתי חושב שבעצם צריך לגרום לו להרגיש טוב לא יודע לנסות דברים ולא להתיאש אבל הצעות יש לרוב ..ניראה לי שהספינה כבר חזרה למעגן ולא תזוז משם .. ויחד עם זאת ... קצת צורם לי שבן זוג אומר את יכולה לחפש מישהו אם את רוצה...אדם שאומר את זה ולא מקיים יחסים ונימצא המון בבית.. את בטוחה שאין לו מישהי? אני מאחל לך הצלחה בכל אשר תעשי
 
אתה ידוע אדם...

התקופה הכי יפה שלי עם בן זוגי, הכי רגישה, הכי אוהבת, הכי תומכת היתה כששנינו היינו מובטלים, לפני שנים... היתר אתה מכיר מההודעות שלי בפורום ואיך זה הסתיים כשיש אהבה וזוגיות טובה הכל לא חשוב כשהולכים יחד יד ביד אבל כשהאהבה נעלמת הדרך היחידה לאושר זה להיפרד...
 
למעלה