זה היית אתה?

זה היית אתה?

אתמול, יום שבת, בתשע בערב, נכנסתי לקפה לנדוור בגן מאיר. ישבת ליד שולחן, קרוב לכניסה לבניין, וכשראית אותי חייכת אליי ונופפת לעברי. הייתי נבוך שאתה כנראה מכיר אותי אבל אני לא מצליח לזהות מי אתה, אז פשוט החזרתי לכיוונך חיוך קצר והמשכתי הלאה. מאז זה ממש מטריד אותי, די מתחרט שהתחמקתי וממש סקרן לדעת מי היית. אולי אתה קורא את ההודעה הזאת במקרה?
 
לא'ני


 
טוב. ניסיתי.

אולי זו סתם הייתה טעות שלו בזיהוי, הוא חשב שאני מישהו אחר.
אני כבר מתחיל להשלים עם העובדה שאף פעם לא אפתור את התעלומה הזאת. פעם הבאה אני ניגש למי שמחייך אליי בגן מאיר (במקרה הגרוע יתברר שזה חבר בכנופיית הנערים ההומופובים ויכסחו אותי במכות - לפחות תצא מזה כתבה בעיתונים...)
 
פרופורציה

אם הוא ישב בקפה, אז 99% שהוא הומו כמוך, ואם הוא חייך, משמע שהוא הזמין אותך. אז אתה יכול לפעול ב-2 דרכים:
1. אם אתה פסיבי - תיגש לשאול אותו שאלה סתמית וטרוויאלית, ובתשובה שלו תחייך בלי קשר למה שישיב. חיוך + חיוך == הזמנה לשולחן (עפ"י רוב).
2. אם אתה לא פסיבי - תחזיק חיוך בעמידה או נגיד תגרד בעורף בעמידה ואז תלך למקומך ששניה לפני שאתה יושב תשלח אליו מבט שני. חיוך + תגובה == הוא יזמין את עצמו לשלוחנך ויעשה את מה שכתוב בסעיף הראשון.

הסתייגויות:
1. יתכן שיש לו טיק, והחיוך בכלל לא היה חיוך.
2. יתכן שהוא בכלל חסר נסיון, ויושב בקפה הזה כי הוא יודע שכולם שם הומואים, אז הוא לא במצב שיש לו אומץ ליזום משהו יותר מחיוך.
3. אם אתה מאלה שבודקים את הסחורה לפני שאתה לוקח הביתה, סביר שאם תפרשו אל בין השיחים תפגשו את חבורות הבריונים שמאמינים שהם שומרים על המוסר.

מסקנה:
תשמור את עצמך בשביל
לא תעלה על מטען
 

Uri04

New member
וואו, לוגיקה ברבוריאנית טיפוסית

I'm in awe
 
למעלה