זה היה בשרשור אבל...

[jily]

זה היה בשרשור אבל...

הוא כזה א-ר-ו-ך שלא רואים מי כותב מה אז... לא יודעת למה, אני מודאגת (עכשיו) לגבי אחר כך. אשה בת 23 רק מתגייסת. עוד שאלה: יש התחשבות מסויימת בנשים נשואות?

 

[ramil]

וגבר בן 23 שרק מתגייס, מה הבעיה?

ולגבי התחשבות בנשים נשואות - מקובל להקל איתן יותר בקורסים (אפטרים וכו´), ובשיבוץ קל"ב. מצד שני, אי אפשר להבטיח כלום.

 

[jily]

מי שסיים את הלימודים

כשסיימתם את התואר, והלכתם להתגייס לא התבאסתם שאתם רק מתחילים את הסדיר? להיות רחוק מהבית,חברים,חבר\ה, אולי לקבל תפקיד לא משהו? הרי בגיל 18 ו- 23 זה שונה? (מצד שני כשאתה יודע שמחכה לך קבע זה מעודד לדעתי. יש לו יתרונות רבים) וגם, בזמן הלימודים לא חשבתם על מה מחכה לכם, וכו? אה, כן: זה נכון שבנים עושים מילואים עוד בזמן הלימודים? בחופש וכו´

 

[יוסי99]

אמנם לא התגייסתי אבל

1) לא הרבה יותר מבאס מלהתגייס בגיל 18, אולי אפילו פחות - אתה לא מתגייס כחפ"ש פעור ואבוד ונזרק לכל מיני תפקידים יותר או פחות טובים. אתה מקבל קיצור פז"מ עצבני לקק"צ - אתה יכול לצאת לשם שבוע אחרי הגיוס שלך.. ושוב קיצור פז"מ לדרגת סגן. תוך ארבעה - חמישה חודשים אתה קצין בדרגת סגן, וזה כבר יתרון משמעותי. 2) רחוק מהבית\חברים ? לא יודע איפה את חושבת שרוב העתודאים משרתים, אבל אתן לך רמז: אם זה לא רופאים (גברים) זה בד"כ על משולש הקריה - השלישות - גלילות - יתר בסיסים פתוחים במרכז הארץ ("הבית הירוק" ביפו - הפרקליטות). זה הרבה יותר דומה ללכת למשרד לעבוד, מאשר לשרת כחייל בצבא. 3) תשמעי, ברור שכולנו היינו מעדיפים פשוט לוותר על 6 שנים בירוק, אבל אני חושב שאין אף אחד שממש נהנה מהעניין של לשרת בצבא. ואני אגיד לך יותר מזה - למרות שגיליתי שיש לי סיכוי להשתחרר אני כנראה לא אנצל את האופציה. 4) תיאורטית אפשר לעשות מילואים, מעשית הפסיקו מזמן לזמן עתודאים והסיכוי שזה יקרה אפסי.

 

[ramil]

מבאס מעט, אבל לא נורא

למה לשקר? בחודש בו חזרתי לשירות השתחררו כמעט כל החברים שלי (כולל אחד שהיה אמור לפגוש אותי בבקום באותו היום רק בכיוון ההפוך, אלא שחתם עוד חצי שנה). האחרון (זה שיצא לקצונה) השתחרר כשיצאתי לקורס קצינים. ב"יום קצינות בבה"ד 1 עם טסו לדרום אמריקה. האם זה לא מבאס? מבאס. האם זה הנימוק המכריע, למה כן או לא עתודה? לא חושב. אסור גם לשכוח את הצד השני של המטבע - כשהם טחנו שבתות בקורסים, וניסו להתחמק מלשמור בראש השנה - אני הייתי סטודנט. כשהם הרויחו 300 ש"ח לחודש ולקחו כסף מההורים ביום שישי, אני הייתי ה"עשיר" שמממן את עצמו. אח"כ התחלפנו. כשהם תהו מה ללמוד ומתי, אני הייתי בסוף הדרך לתואר הראשון. מה קרה סה"כ? החלפנו את הסדר. אלא שאני נהניתי משירות צבאי יותר נוח, ומשיבוץ יחסית בטוח.

 

[jily]

צודקים, אך יש עוד דבר:

אני בעצמי חושבת מה שאמרתם, שזה אותו מסלול רק בסדר הפוך. פשוט יש לי בעיה, אני מעוניינת בעתודה אבל עדין(!) מתלבטת אם כדאי, אתם יודעים, רגע לפני המועד. יתכן מאוד שכשאגיע בעוד 4 שנים לצבא, אני ארצה ללכת לצבא (כ"כ הרבה ללמוד) ואהיה בוגרת יותר וכך גם התפקיד שאקבל. אבל, כשאני חושבת היום על התחייבות כזו, בלי ידיעה איך אהיה ומה ארצה בעוד כמה שנים- זה מפחיד אותי ואני מבולבלת. מצד שני, אני מפחדת מאוד לוותר על הזדמנות שכזו.

 

[jily]

אופס, ההדגשה חלה רק על "היום". וגם:

בתור אחת שכך או כך מתכוונת ללמוד, לעבוד (אלהים גדול) לא מפחד אותי השירות כי זו בערך עבודה אבל אני לא מכירה את התנאים (ששונים אצל כל אחד). האם יש בכלל זמן לחיים"? מצד שני, התוספת של 3 שנים קבע בתור נסיון מאוד משפיע בקורות חיים, לא? חוצמזה, ללמוד אחרי תיכון זה גם יתרון. מפני שאני לא מתכננת להתחמק מהדברים, עכשיו אני שוברת את הראש...