זה היה בלתי צפוי
ימי השרב המאפיינים את מרץ המשוגע כבר כאן, וכשימים אלה נוקשים על דלתי האושר
מתבטא היטב על פניי. אולם לא רק אושר הם מתופעות הלוואי שימי האביב צורבים
בי, אלא גם יצר מיני שאינו מבוית ואינו בר שליטה. אלה הימים שבהם טירוף החושים
שלי מרקיע לשיאים חדשים ובימים אלה - יותר מכול - רציתי לנעוץ שיניי בגופה הלבן
ולהיעלם בעורה הרך של שחורת השיער בעלת העיניים החדות.
לא קל היה לי לשכנע לעבור משדה הביטחון שבהתכתבות למעמד קצת יותר מלחיץ בדמות
שיחת טלפון. אולם הדברים הפחות צפויים הם שמגיעים אלינו בזמן הנכון ובמקום הנכון, לרוב.
שלחתי לה הודעה למייל בזו הלשון: "חדת העיניים. אין מילים שתתארנה כמה להוט אני
לשמוע גניחותייך באוזני, לדעת שמעבר לקו, בחשכת הליל, היכן שאיש לא רואה, יד אחת
שלך נעה ונדה בין שיערות ערוותך וידך השניה מעסה את שדייך היפהפיים, הזקורים והגדולים;
לדעת שעינייך עצומות וגבך מתקמר ומתפתל בכל פעם שאני מתאר לך כמה הוא קשיח, כמה
אני רטוב, כמה אני מוכן לקראתך". סיימתי את המייל שלי בהצעה שתתקשר אליי מחסוי, שלא
אדבר שיחת סרק, אלא שאביא אותה על פורקנה ומצדי שתסיים השיחה.
לא באמת האמנתי ששיחה כזו תגיע ואמנם היא הגיעה גם הגיעה. מעולם לבי לא הלם בי
בחוזקה כפי שהלם עת שהטלפון הנייד שלי קטע את שלוותי ועל צגו מספר חסוי. זו היא,
חדת העיניים. הכל סביב קפא ונדמה היה שהזמן עצר מלכת. בין רגליי התעוררה לה הזיקפה
המרדנית שלי וגל קור שטף את כולי. עניתי וכל מה ששמעתי הייתה דממה ונשימותיה. נזכרתי
שבשעה הזו היא תמיד מתקלחת וזו השאלה הסתמית היחידה שעברה בינינו "יצאת ממקלחת?"
שאלתי כמקווה לקבל תשובה חיובית. היא השיבה לי בקול חלוש שכן, כמו ולא רצתה שאדע
את קולה הרגיל. "תעמדי" הקשחתי קולי, ומששמעתי רחשים המעידים כי אכן עשתה כמצוותי
המשכתי והפצרתי בה להיפטר מהמגבת המיותרת....
לא ידעתי נפשי מרוב הדמיון שהשתולל בי למראה גופה הלבן והעירום, שדיה הבתוליים והעומדים
ומבטה החד המשתקף במראת חדרה.
השכבתי אותה על מיטתה ומילותיי הנחו את ידיה במורד צווארה, לשדיה, לבטנה ולמשולש הגנוז
שבין רגליה. "יותר חזק" הרמתי עליה קולי כמורה לה להגביר את גניחותיה....."חזק יותר!,
אני רוצה שתתפתלי כמו והתפתלת בין זרועותיי!", גניחותיה התגברו כשתיארתי בפניה את
טיפות הזרע המטפטפות על בטני. היא יודעת שהדרך היחידה שבה אני יכול לבוא על פורקני
היא בכוח המחשבה, וביקשה ממני שאגמור, ביקשה, התחננה...והיא מתפתלת, והיא נוגעת
והיא נאנקת. "כשאסיים אתך אגמור....." השבתי והמשכתי: חדת העיניים, מה סוחף הוא המראה
העירום שלך, שבדמיוני הוא מתארח במיטתי ואת רוכנת מעליי, תוחבת לשונך לפי, לופטת בזיקפתי
ומביאה אותי אט-אט לפורקני. שיערה הארוך והצחור נח על גופי השדוף כשהיא נשקה לכל פיסת
עורך בבטני, ומשהגיעה למפשעתי הכניסה אותו לפיה ולא נחה ולו לרגע....
"רוצה אותי בתוכך?" שאלתי. " כן..כן...כן...." אני שומע את נשימותיה הדוהרות ויודע כי פורקנה,
כמו גם פורקני, קרב מתמיד וזה יהיה עוצמתי.
"אני רוצה שתפסקי יותר רגליך, ותחרישי אוזני כמו ואין מחר...ואביא אותך לשם, את שנינו"..
שמעתי תזוזה המאשרת את קיום חלקה בעסקה ואני קיימתי את חלקי ותיארתי בפניה כיצד
אני ננעץ בתול גופה, הן בגופי והן במבטי. "אה...אה....אה....אה...."נשמע מהקו השני.
"יותר חזק! יותר חזק...אני גומר בעוד שדייך נמרחים על גופי המיוזע, ופלג גופך התחתון מתפרע
ודוהר ללא מעצורים"
שנינו הגענו יחד, שנינו צרחנו כמו והיינו בעולם משלנו.....
היא סגרה את השיחה ואני התרפקתי עוד קצת לתחושה של גופה שטוף הזיעה נח ומתנשף על גופי.
ימי השרב המאפיינים את מרץ המשוגע כבר כאן, וכשימים אלה נוקשים על דלתי האושר
מתבטא היטב על פניי. אולם לא רק אושר הם מתופעות הלוואי שימי האביב צורבים
בי, אלא גם יצר מיני שאינו מבוית ואינו בר שליטה. אלה הימים שבהם טירוף החושים
שלי מרקיע לשיאים חדשים ובימים אלה - יותר מכול - רציתי לנעוץ שיניי בגופה הלבן
ולהיעלם בעורה הרך של שחורת השיער בעלת העיניים החדות.
לא קל היה לי לשכנע לעבור משדה הביטחון שבהתכתבות למעמד קצת יותר מלחיץ בדמות
שיחת טלפון. אולם הדברים הפחות צפויים הם שמגיעים אלינו בזמן הנכון ובמקום הנכון, לרוב.
שלחתי לה הודעה למייל בזו הלשון: "חדת העיניים. אין מילים שתתארנה כמה להוט אני
לשמוע גניחותייך באוזני, לדעת שמעבר לקו, בחשכת הליל, היכן שאיש לא רואה, יד אחת
שלך נעה ונדה בין שיערות ערוותך וידך השניה מעסה את שדייך היפהפיים, הזקורים והגדולים;
לדעת שעינייך עצומות וגבך מתקמר ומתפתל בכל פעם שאני מתאר לך כמה הוא קשיח, כמה
אני רטוב, כמה אני מוכן לקראתך". סיימתי את המייל שלי בהצעה שתתקשר אליי מחסוי, שלא
אדבר שיחת סרק, אלא שאביא אותה על פורקנה ומצדי שתסיים השיחה.
לא באמת האמנתי ששיחה כזו תגיע ואמנם היא הגיעה גם הגיעה. מעולם לבי לא הלם בי
בחוזקה כפי שהלם עת שהטלפון הנייד שלי קטע את שלוותי ועל צגו מספר חסוי. זו היא,
חדת העיניים. הכל סביב קפא ונדמה היה שהזמן עצר מלכת. בין רגליי התעוררה לה הזיקפה
המרדנית שלי וגל קור שטף את כולי. עניתי וכל מה ששמעתי הייתה דממה ונשימותיה. נזכרתי
שבשעה הזו היא תמיד מתקלחת וזו השאלה הסתמית היחידה שעברה בינינו "יצאת ממקלחת?"
שאלתי כמקווה לקבל תשובה חיובית. היא השיבה לי בקול חלוש שכן, כמו ולא רצתה שאדע
את קולה הרגיל. "תעמדי" הקשחתי קולי, ומששמעתי רחשים המעידים כי אכן עשתה כמצוותי
המשכתי והפצרתי בה להיפטר מהמגבת המיותרת....
לא ידעתי נפשי מרוב הדמיון שהשתולל בי למראה גופה הלבן והעירום, שדיה הבתוליים והעומדים
ומבטה החד המשתקף במראת חדרה.
השכבתי אותה על מיטתה ומילותיי הנחו את ידיה במורד צווארה, לשדיה, לבטנה ולמשולש הגנוז
שבין רגליה. "יותר חזק" הרמתי עליה קולי כמורה לה להגביר את גניחותיה....."חזק יותר!,
אני רוצה שתתפתלי כמו והתפתלת בין זרועותיי!", גניחותיה התגברו כשתיארתי בפניה את
טיפות הזרע המטפטפות על בטני. היא יודעת שהדרך היחידה שבה אני יכול לבוא על פורקני
היא בכוח המחשבה, וביקשה ממני שאגמור, ביקשה, התחננה...והיא מתפתלת, והיא נוגעת
והיא נאנקת. "כשאסיים אתך אגמור....." השבתי והמשכתי: חדת העיניים, מה סוחף הוא המראה
העירום שלך, שבדמיוני הוא מתארח במיטתי ואת רוכנת מעליי, תוחבת לשונך לפי, לופטת בזיקפתי
ומביאה אותי אט-אט לפורקני. שיערה הארוך והצחור נח על גופי השדוף כשהיא נשקה לכל פיסת
עורך בבטני, ומשהגיעה למפשעתי הכניסה אותו לפיה ולא נחה ולו לרגע....
"רוצה אותי בתוכך?" שאלתי. " כן..כן...כן...." אני שומע את נשימותיה הדוהרות ויודע כי פורקנה,
כמו גם פורקני, קרב מתמיד וזה יהיה עוצמתי.
"אני רוצה שתפסקי יותר רגליך, ותחרישי אוזני כמו ואין מחר...ואביא אותך לשם, את שנינו"..
שמעתי תזוזה המאשרת את קיום חלקה בעסקה ואני קיימתי את חלקי ותיארתי בפניה כיצד
אני ננעץ בתול גופה, הן בגופי והן במבטי. "אה...אה....אה....אה...."נשמע מהקו השני.
"יותר חזק! יותר חזק...אני גומר בעוד שדייך נמרחים על גופי המיוזע, ופלג גופך התחתון מתפרע
ודוהר ללא מעצורים"
שנינו הגענו יחד, שנינו צרחנו כמו והיינו בעולם משלנו.....
היא סגרה את השיחה ואני התרפקתי עוד קצת לתחושה של גופה שטוף הזיעה נח ומתנשף על גופי.