"זה הזמן לשמוח

[זיוי בת]

"זה הזמן לשמוח

לוותר לסלוח". זה הרדיו שר לי עכשיו שלא תחשבו שהשתניתי או משהו. זיוי [עיניים כבר עצומות לרווחה]

 

[lamalo]

באמת רציתי לבקש ממך לסלוח לי

קורות חיים ו-2 תמונות פספורט, כדי שאוכל לטפל בבקשה שלך למעונות יום.

 

[אקווה]

ומעון לילה לא מגיע?

הרי הלילות קרים והזאבים בבארים האותי לא תרים [מאשפתות?]

 

[lamalo]

אבא ירים את יעלי. אני?

אני את עצמי אני יודע הייתי נוהג בתבונה הגיל רבותי לא קובע הייתי מרים ת´זקנה זהירות הגורי אי אי אי לה.

 

[א י ל ה]

קראת לי?

 

[אקווה]

אסתר?

 

[lamalo]

את הגורילה? מה פתאום!

כמה שאני זוכר אותך את יותר חסידה ענוגה ויפהפייה. הלא כן?

 

[אקווה]

הבנו. את יכולה כבר להוריד את הרגל

[לא הכל על רגל אחת, טוב?]

 

[lamalo]

שאו ציונה נס ורגל

רגל מחנה יהודה!

 

[אקווה]

יפה, יפה

אבל מי זאת ציונה? [ובמחשבה שניה - מי זאת יפה? ירקו-לי?]

 

[א י ל ה]

אני האי אי אי לה.

כמו נ נח נחמ נחמן ממומן.

 

[lamalo]

אז את אשתו של האייל? אימו של הבמבי?

החברה של העז והתיש ההורים של הגדי? השכנה של הכבשה האמא של השה והטלה? שמעתי היה לך רומן עם הצבי. הייתכן?

 

[אקווה]

ישראל על במותיך חלל?

איך נפלו שיכורים...

 

[פייזלי]

את

תחזרי אל הכרם חצי כוס עוד מלאה.

 

[אקווה]

לא התבלתבלת בין זכר ונקבה?

עכשיו אני כבר לא בכרם. אני מכרם. חורי. או סמי הורי. לבחירתך.

 

[א י ל ה]

אני

אשתו של האי אי אייל ואמו של הבמ במ בי. כל השאר זה כבר שמועות ולשונות רעות. א י ל ה לשון טובה