לא היתה מזיקה
אתלטיקה , על גישתה ותשתיותיה , כמו בימיו של זאטופק , ואולי אף 20-30 שנה קודם לכן , בימיי נורמי , ושאר הפינים המעופפים . בתקופה המדוברת ( של זאטופק ) , לאחר המלחמה , בה היתה התקדמות ממשית , כמעט נראית לעין , בשיטות האימונים השונות , אתלטי וספורטאי צ'כוסלובקיה נהנו מתנאי אימונים מצוינים , ומבחינה מקצועית גופא - לא היה חסר להם הרבה . אזרחי צ'כוסלובקיה ( על ספורטאיה) , לעומת זאת , היו משולליי זכויות אזרח ופרט רבות , וחיו בפחד במדינת משטרה . האתלטיקה הפינית , בשנות העשרים והשלושים , חסרה את "חיבוק הדב" של המדינה , אך נהנתה גם כן מתנאי אימונים ומתשתיות טובות , תוטצאה של מסורת לא מעוטת שנים של ספורט , מזג אוויר מחשל ושל עבודה פיזית מפרכת . ולראיה , אולי , הצלחתם , מלבד בריצה למרחקים , גם בקרב הרב ובהטלת כידון . ייתכן , ולהצלחה בספורט היתה משמעות רחבה יותר לספורטאים הפינים , בהיותם כבושים ומאויימים תמיד על ידי האימפריה הרוסית , ואחר כך מותקפים על ידי הסובייטים . כדבריך , ספרו של משה גנוט ז"ל הוא נהדר . ראיתי אותו , לפני שש שנים לראשונה , בספריה העירונית , ולא יכולתי להסיק לקרוא אותו . הוא פתח לפניי עולמות חדשים וקסומים . מחבר הספר , בעזרתם של חבריו , שכותבים בפורום , עשה עבודת נמלים . כשביקרתי בספריה בוינגייט , התגלו לי ספרים רבים שנתרמו לה על ידי אלמנתו . גם כאן , מדובר בעולם שלם , שמעיד על מידת אהבתו לענף ושקדנותו של האיש . מקווה , שיבוא יום , ואצליח , אולי , לקרוא אחוז זעום מכל אלה .