איזה חרא זה
New member
זה דיי מפחיד
אני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שאני שוכחת אותו. אני לא זוכרת את הקול שלו. לולא התמונה המונחת על שולחני לא הייתי זוכרת איך הוא נראה אפילו. הזכרונות מהיותי קטנה, משחקת איתו, מטיילת איתו, קוראת איתו סיפור, נעלמים והופכים למטושטשים יותר ויותר. אין לנו קלטות וידאו שלו, כדי שאשמע ואזכר בקולו. אין לנו מכתבים שלו כדי שאוכל לזהות את מחשבותיו. אני כבר לא מכירה אותו. לעזאזל! הוא היה אבא שלי! וגם את הרגשת האב... אני לא מרגישה שהוא אבא שלי. זאת אומרת הוא כן. ברור. פעם הכל היה נראה לי שונה. הייתי מאמינה שהוא נעלם מהארץ והוא יחזור. הייתי מסתכלת היטב בנהגי המכוניות, אולי פתאום אראה אותו. בזמני הפנוי היתי ממציאה סיפורים אפילו, על למה הוא ברח, ומה להגיד לו, איך להגיב, למי להתקשר. הייתי אפילו כותבת לו מכתבים. והיום.... אני תוהה. עיכלתי את מותו? השלמתי עם העובדה כי הוא אינו בחיים? או שמא גדלתי והתבגרתי, ואולי הבנתי, שאני לא מכירה אותו? אני לא יודעת מה לעשות. אפילו את הקול שלו אני לא זוכרת...
אני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שאני שוכחת אותו. אני לא זוכרת את הקול שלו. לולא התמונה המונחת על שולחני לא הייתי זוכרת איך הוא נראה אפילו. הזכרונות מהיותי קטנה, משחקת איתו, מטיילת איתו, קוראת איתו סיפור, נעלמים והופכים למטושטשים יותר ויותר. אין לנו קלטות וידאו שלו, כדי שאשמע ואזכר בקולו. אין לנו מכתבים שלו כדי שאוכל לזהות את מחשבותיו. אני כבר לא מכירה אותו. לעזאזל! הוא היה אבא שלי! וגם את הרגשת האב... אני לא מרגישה שהוא אבא שלי. זאת אומרת הוא כן. ברור. פעם הכל היה נראה לי שונה. הייתי מאמינה שהוא נעלם מהארץ והוא יחזור. הייתי מסתכלת היטב בנהגי המכוניות, אולי פתאום אראה אותו. בזמני הפנוי היתי ממציאה סיפורים אפילו, על למה הוא ברח, ומה להגיד לו, איך להגיב, למי להתקשר. הייתי אפילו כותבת לו מכתבים. והיום.... אני תוהה. עיכלתי את מותו? השלמתי עם העובדה כי הוא אינו בחיים? או שמא גדלתי והתבגרתי, ואולי הבנתי, שאני לא מכירה אותו? אני לא יודעת מה לעשות. אפילו את הקול שלו אני לא זוכרת...