הממ...
אני רוצה לחלוק על ניטשה בעניין הזה, אם יורשה לי... לפי דעתי מוסר ודמוקרטיה הם כם ערכים שקשורים ללוגיקה. כמובן שלאנשים שונים יש לוגיקה שונה(וזה כבר תלוי בגורמים סביבתיים, חינוכיים וגנטיים) ולכן גם השקפת המוסר שלהם תהייה שונה. לפי דעתי ההכרה בנחיצותה של דמוקרטיה היא פועל יוצא של לוגיקה מחשבתית, שהתפתחה עם ההיסטוריה(ויש את הדוגמא של אתונה העתיקה כדמוקרטיה, גם אם חלקית, עוד בימי קדם). קודם כל היה הצורך האנושי להתאגד בקבוצות, חברות של בני-אדם, מכיוון שבני אדם מסוגלים להגיע להישגים גדולים יותר כשהם פועלים יחד(בדרך כלל), במיוחד אם המדובר ביצירת תנאי מחייה נוחים לקיום. מה גם שבני-אדם, כמרבית הפרימאטים, אם אינני טועה, הם יצורים חברותיים(well, הבנתם את הכוונה
). האינטראקציה בין בני האדם, שנוצרה משילוב של לוגיקה וגנטיקה(שזו בפני עצמה היא הלוגיקה של הטבע) יצרה גם חיכוכים, מאבקים, חילוקי דעות וכו', ולכן נוצר צורך במבנה חברתי מאורגן, ממשל וחוק. אלו אמורים להגן על הפרט ולהבטיח את זכויותיו הבסיסיות, למשל, זכותו לקניין, לביטחון פיסי וכו'. הצורה של משטר שהתווהתה כמעט תמיד היא דיקטטורית, בסגנונות שונים, משום שהחזק מנצח ומשום שלעתים נוח לחברה שיש מי שמנחית עליה הוראות. מה גם, שנימוקים דתיים(ודתות הן כבר דיון בפנ עצמו) עזרו לשליטים דיקטטוריים לשמור על שלטונם(אם אלו מלכים, פרעונים, קיסרים וכו'). בני אדם רוצים למצוא משמעות וסדר בחייהם, ולתעל את התחושה הטבעית שלהם שהם קטנים וחסרי משמעות כלפי העולם אל משהו מוחשי. אלא מה- שדיקטטורה היא לא צורת ממשל שמממשת באתמ ובתמים את מטרות הממשל והחוק, מכיוון שאם ישנם אנשים שהם מעל החוק, או יכולים לרמוס את זכויותיו של הפרט, אז הוא שוב מוצא את עצמו בלתי מוגן, כמו באנרכיה. מכאן, באופן לוגי, שיש לחפש שיטת ממשל טובה יותר, גם אם אינה מושלמת, והיא הדמוקרטיה. הדמוקרטיה מנסה לגרום לכך שהחברה תקבע לעצמה את חוקיה, תהווה את הריבון השולט ומבטיחה את כל זכויותיו הטבעיות של הפרט, כולל זכויות שלעולם אינן מתממשות בדיקטטורה. אני, מן הסתם, בעד דמוקרטיה, ולכן אתנגד לכל מי שיאמר שדיקטטורה היא יותר יציבה, משום שלראות עיני ההיסטוריה הוכיחה שדווקא דמוקרטיות הן יותר יציבות, בסופו של דבר. אבל זהו, כאמור, ויכוח לוגי, וזה מה שאני מנסה להוכיח. אני לא חושב שאין הבדל בין להתפלל לאלהים ובין ללכת לבחירות. נכון, יש בשניהם אולי מימד של סיפוק רגש אנושי של "סגידה" למשהו גדול יותר מהאדם עצמו. במקרה אחד זה האל, ובמקרה אחר זוהי החברה, המדינה. אבל ההבדל הוא שהאמונה באל היא עיוורת, ואילו בהליכה לבחירות משחקים,אמנם, אצל חלק מהאנשים ערכים(גם אצלי), אבל פעולה זו גם נובעת מההכרה שהאלטרנטיבה גרועה בהרבה. יש אנשים ששמים בקלפי "ליכוד" או "מערך" כי "זה הבית", אבל יש גם אנשים שהצביעו בבחירות האחרונות למפלגת העבודה, או למפלגת השלטון הנוכחית מכיוון שהם הגיעו למסקנה הגיונית, לוגית, שזאת החלופה המתאימה יותר עבורם, אותה הם רוצים לחזק, או לחילופין להחליש מפלגה אחרת, להצביע כמחאה, וכו'.