זה אצלי.

[TEENAGER1]

זה אצלי.

בא לי להתעלף.

 

[דולפינה ירושלמית]

../images/Emo26.gif דממה דקה ../images/Emo36.gif

חשבתי שאפצח פה בצווחות אושר, אבל "מה שעולה לי עכשיו לגרון, לא משאיר אויר לנשום"......

 

[Miss Harvest Moon]

כולי קנאה

 

[K u l i N e M e L]

גם אצלי. מושלם. הפקה משובחת ביותר.

והשיר "כל בוקר קצת" הוא אחד השירים הכי יפים שיש. אמיר צורף בהחלט שיחק אותה. לא שמעתי דברים כאלה במוזיקה הישראלית ..

 

[Walk Two Moons]

מסכים בקשר ל"כל בוקר קצת".

השאיר אותי עם פה פתוח. מאסטרפיס. אין, אין, אין עליו.

 

[Walk Two Moons]

כנ"ל לגבי "ארבעתנו". זה כבר יותר מדי ../images/Emo178.gif

 

[לירונע 14]

מזל טוב,כיף לך../images/Emo13.gif*אכולת קנאההה*

 

[Walk Two Moons]

גם אצלי גם אצלי../images/Emo70.gif

עוד לא שמעתי אותו, אבל ממש עכשיו אני הולך לעשות את זה. רק רציתי לציין, שהציור ליד "אורייתא" ממש מדהים. בהחלט צריך לעשות מהחוברת הזאת תערוכה.

 

[יעקב נופר]

גם אצלי. ../images/Emo13.gif

כתבתי קצת יותר באריכות למעלה אי שם.. ואני מסכימה לחלוטין על הציור ליד אורייתא, ישבתי ארוכות אחרי השמיעה הראשונה של הדיסק כדי לנסות לפענח אותו.

 

[TEENAGER1]

התרשמות ראשונית...

אתמול אחרי הצהריים לקחתי את האלבום להאזנה ראשונה. מצאתי לי מקום מוצל שקט בחוץ והתיישבתי לשמוע. היה לי די הרבה זמן פנוי, וחשבתי "להספיק" שתיים או שלוש האזנות. בסוף הייתה רק אחת, ולא מקוצר זמן. מקוצר נשימה... מאז שמעתי אותו עוד פעמיים במלואו, ואחרי כל האזנה אני מרגישה צורך לנוח. הוא מסחרר. כדי לא לאבד את הרושם הראשוני, ניסיתי לכתוב מה כל שיר עשה לי. יהיה מעניין לקרוא את זה בעוד איזה זמן... אבא – "מרגש" זה אנדרסטייטמנט, חודר פנימה למקומות הכי הכי עמוקים, מפרק שם הכל ובונה מחדש. פתיחה נכונה לדיסק, מכניסה הישר לרוח ולעומק, סוג של הצהרת כוונות. אביתר שר טוב מאי פעם. לחשוב ששמעתי את השיר הזה כבר לפני יותר משנתיים וחצי(!). ובכל זאת זה מרגיש כמו פעם ראשונה. לא רציתי שייגמר. אתמול השמעתי אותו בתחילת שיעור, וכולם פשוט נאלמו דום... אותיות פורחות באוויר – כבר חרשתי עליו כל כך הרבה מאז שהוא יצא, שזה קצת פחות מיוחד עכשיו. אבל בכל זאת, בקונטקסט של האלבום כולו זה אחרת. קשה לי לקלוט שזה אותו "יומנים" מפעם. כמו שאביתר אמר בראיון בגלגל"צ, פתאום השיר גדל והשתנה והתחיל להסתובב לבד בעולם... חזק לשמוע אותו מיד אחרי "אבא". שניהם מציגים נקודות באותה הדרך, צדדים שונים של אותו תהליך, וזה מרתק בעיניי. לילה כיום יאיר – השיר שתמיד הכי אהבתי מהחדשים, וגם אותו, כמו את "אבא", אני שומעת בהופעות כבר המון זמן. והמילים שלו כל כך נוגעות לחיים שלי... מתחיל מיד, בלי שום פתיחה או הכנה. המפוחית בפזמון קורעת לי את הלב. מלחמה בין כוחות הטוב לכוחות הרע, והידיעה ששני הצדדים מסוגלים לכל כך הרבה... המים שמרווים ומקלים על הקרב עם הבור הם גם אותם המים שמציפים זיכרונות ובאופן אבסורדי מקלים על הבעירה וגם אותם המים שהוא מציע לה בסוף השיר, וזה מה שהופך את הכל להרבה יותר מורכב... להתנחם בנקודות הקטנות. ולהאמין באמת שמתישהו זה יקרה, שלילה כיום יאיר... אורייתא – אחד השירים שהכרתי הכי פחות בדיסק, שמעתי אותו רק פעם אחת ואפילו לא בלייב, אבל כמה ששמעתי על אודותיו... מוזיקה מערפלת, עמוקה, הרגשתי שאני ממש שוקעת פנימה... והפסנתר... והשילוב של הסקסופון שבסוף גם מתחיל להשתגע קצת, ואז העוד שנכנס פתאום... עיבוד מקסים. אני שמחה שהשיר נמשך כל כך הרבה זמן. המילים של הפזמון, פתאום עברית, קצת נכונות לי גם ביחס למוזיקה, ולמוזיקה של אביתר בפרט. "עד שנפגשנו אני ואת, הייתי צריך את הכאב כדי לרגע להתקרב. היום אני איתך, ואני יודע כמה עומק יש בלי גבול בנחמה". עד מחר – שוב שיר שכבר מוכר לי מאד גם בעיבודו הסופי, אבל נראה לי שלעולם הוא לא יפסיק לרגש אותי. הוא כאילו מדבר ישירות אליי. שוב העיסוק בבית, שהיה כל כך בולט ב"עומד על נייר". מהדהד לי פה ה"להציע לך כוס מים" מ"לילה כיום יאיר", שמפתיע קצת בתוך כל העיסוק העצמי בשיר ההוא, אבל במקרה הזה מדובר בשיר הרבה יותר פתוח ומשוחרר, הוא פונה ישירות אליה, מאמין בטוב... ובכל זאת שועלים. אבל ההתפוגגות שלהם מתבטאת במוזיקה בצורה שממש גורמת לי להאמין בזה. מחיאות כפיים – כנראה ההפתעה של האלבום מבחינתי. השיר האחרון בשלישיית השירים שבוצעו בהופעות כבר לפני שנים. לא שמעתי אותו הרבה זמן, והוא מאד השתנה. אני לא בטוחה שאני לגמרי אוהבת את הביט המהיר, ואת האפקט על השירה, אבל זה מעניין. גם השתנתה בו מילה אחת משמעותית מאד: פעם זה היה "כאב הוא הזדמנות להתרפק", ועכשיו – "כאב הוא הזדמנות להירפא". שניהם נכונים, אבל אין ספק מה יותר בריא... אהבתי מאד את העלייה בסוף המשפט "שכחתי מה חשוב, עכשיו אני זוכר". הסקסופון שם נהדר. הקולות של דניאל זמיר מפתיעים ביותר, קצת לא קשורים אפילו, אבל באופן כללי השיר מגניב ביותר. החזרה הבלתי נגמרת על "עבד, עבד" בסוף מטלטלת... נורא בא לי לשמוע את השיר הזה בהופעה. כל בוקר קצת – עוד הפתעה רצינית. שמעתי אותו פעמיים בהופעות לדעתי, ובאף אחת מהן הוא לא הצליח להתחבב עליי במיוחד. נראה לי שזה כי לא הצלחתי אז לקלוט את המילים שלו. שוב העיסוק בלילה ויום שמלווה את האלבום כולו, המלחמה בלילה, ההבנה שאי אפשר לנצח אותו מיד אלא רק לפורר אותו, "כל בוקר קצת". המילים פשוט מדהימות בעיניי, והלחן, והשירה של אביתר, התחינה המפורשת שהוא מבטא במילה "האמיתי"... ושוב המים ככוח מבהיר, שיודעים לא רק להטביע ולהציף, אלא גם לשטוף ולנקות, לברר את השיר הנקי מתוך שטף האותיות והצלילים. שיר מדהים בעיניי, מאד שמחתי לשמוע אותו פתאום באלבום בלי ממש להכיר אותו קודם. כוכבי בוקר – שיר שאביתר ביצע כבר לפני שנים בהופעות עם יונתן רזאל. הוא שר מאד נמוך פתאום, זה קצת מוזר, וזה נעשה עוד יותר מוזר במעבר לשירה הגבוהה בפזמון. אבל השירה של אבא שלו מאד ריגשה אותי, וכשהם שרים ביחד – בכלל... תפילה פשוטה לבוקר. והבנה כי הנשמה אמנם תלויה בבוקר, אבל היא בעצמה מסוגלת להאיר אותו, ניטעו בה הכוחות לגאול את עצמה. מה זה בכלל כוכבי בוקר? כוכבים מתקשרים בדרך כלל ללילה... אולי מדובר בכוכבים האחרונים שעוד רואים ממש לפני הזריחה. אולי דווקא הכוכבים כשהם בלתי נראים, בבוקר. בכל אופן, יהיו הכוכבים האלה אשר יהיו, הם יודעים לשיר. וכשהם שרים, יחד, זו השעה להודות. אב הרחמן – עיבוד מינימליסטי ביותר, וזה דווקא מתאים. גרם לי להתרגשות של תחילת הופעה. השיר היחיד שכמעט ולא השתנה מאז ששמעתי אותו לראשונה, לפני שנתיים כמעט. אחד הטקסטים הכי טובים שאביתר כתב אי פעם. עמוס מטאפורות ודימויים, אבל כל כך פשוט ואמיתי. אהבתי את הקולות, שנותנים לשיר אווירה חלומית ומרחפת קצת. להקשיב. לעצום עיניים. וליפול... ארבעתנו – וואו. וואו וואו וואו. שיר ששמעתי רק פעם אחת בעבר, וזכרתי מתוכו רק את המוטיב המוזיקלי הקטן שחוזר בו כמה פעמים, ה"אר-ב-ע-ת-נו". הפסנתר כל כך נפלא שם, שנזכרתי להצטער שהוא לא תופס מקום יותר מרכזי בשאר השירים. פתאום אביתר נשמע קצת כמו פעם, וקצת לא. לרגעים זה נשמע כמו חצי סקיצה. הסקסופונים בדיוק במקום. השיר כולו מהדהד... "לשיר למעלה" שולח אותי ל"מחיאות כפיים", "נופל אחורה, ידיים תופסות אותי" ל"אב הרחמן", "חוזרים הביתה" ל"בבית" מהאלבום הקודם, ועוד ועוד... זה יפה שהאלבום מתחיל עם אבא ומסיים בציור של ילדים. לחן שהוא כולו מסע קטן, חיפוש, דרך מתפתלת וארוכה. והידיעה שבסוף ייגמר הלילה, ואז נעמוד בראש הר ונסתכל על הדרך מלמעלה, מפרספקטיבה כנה ואמיתית יותר. האקורד שמסיים את השיר הזה הוא החתימה הכי מדויקת שיכולה להיות לאלבום כולו. והוא זה שמנע ממני האזנות נוספות מיד לאחר ההאזנה הראשונה. פשוט הרגשתי מוצפת, ולא יכולתי יותר. אלבום עצום בעיניי. ושכחתי לציין שהציורים כל כך יפים, ומוסיפים ומדויקים למרות שהם לא לגמרי ברורים. אני שמחה.

 

[Ron15Aldinho]

השיר כוכבי בוקר...?

זה לא השיר שמופיע בדיסק האחרון של אהוד בנאי בשם "אודה לאל" אם מישהו מכיר? קצת מאכזב שהשירים בדיסק מדברים ברובם על דת... לא חושבת? בכל זאת אביתר מדהיםםםם חחח

 

[Walk Two Moons]

זה כן, אבל אם אני לא טועה הלחן הוא שונה.

לחן שונה משני הלחנים שבדיסק של אהוד.

 

[TEENAGER1]

אכן.

אהוד שר את הלחן הפרסי ואת הלחן של ברסלב. אביתר שר עיבוד של הלחן הבבלי. את כל הלחנים אפשר לשמוע פה: http://www.piyut.org.il/tradition/114.html?currPerformance=2560

 

[Walk Two Moons]

של אביתר הכי יפה ../images/Emo9.gif

 

[דולפינה ירושלמית]

של אביתר באמת הכי יפה

אבל בגרסא של אהוד בנאי יש קסם מיוחד, זו שמופיעה באתר הזמנה לפיוט, הגרסא שמחברת את כוכבי בוקר עם רחוב האגס 1. הנה, פה: http://www.piyut.org.il/tradition/669.html?currPerformance=876

 

[דולפינה ירושלמית]

זה מעניין...

עד כמה ההתרשמות שלנו דומה.. אכתוב את שלי מאוחר יותר, רק אומר שכשקראתי על "כוכבי בוקר" כבר ממש צחקתי, כי התגובה הראשונית שלי תוך כדי השמיעה היתה פליאה קודם כל מהקול הנמוך הזה, ואח"כ מהקול הכל כך גבוה, זה היה לי מוזר, ויחד עם זאת השירה עם האבא מרגשת...

 

[s1239]

כמה עולה הדיסק?

אשמח אם מישהו יענה לי

 

[Walk Two Moons]

60 ש"ח בטאוור רקורדס, 50 בתו השמיני,

45 בדיסק סנטר.

 

[Walk Two Moons]

50 גם במוזיקה נטו.

http://www.musicaneto.com/disk_details.asp?disk_id=21377

 

[ח ל ו ן]

40 בדיסק קלאב אילת

ומשתתף ב3 ב99 אפילו.