אז ככה...
רוחות התלהטו לשווא וחבל. שוב כמו שנאמר פה, את הגבת על משהו שבכלל לא התייעצתי בנוגע אליו. תני לי לשאת בתוצאות של הבחירות שלי. אני יודעת שבן זוגי יכול להיות אבא שלי, ואני יודעת שהפער הזה מהווה בעייה, אבל אם בכל בחרתי להשאר איתו כנראה שיש לי סיבה טובה מספיק. את כותבת "מה עברת בחיים שלך" אז בואי נשאל את זה בצורה פשוטה יותר, מה לא עברתי בחיים שלי? שנית, הסיבה היחידה שאני לא מספרת להורים שלי היא פשוט כי אמא שלי בקומה, ואבא שלי הרוס, זה לא הזמן. אבל אני בטוחה שכאשר יסתדר ההורים שלי מאוד יישמחו בשבילי. הם חינכו אותי טוב מספיק בשביל שאני יעשה את הבחירות שנכונות לי. הם יכולים ליעצץ לי אבל לא "לשים סוף" לקשר שלי. אני גרה לבד מגיל 18. ובנוגע לילד שלי, את הילד הזה אני לא ילדתי, אני לא יכולה להכנס להריון. אני עקרה. יש לי חבר ילדות קרוב מגיל 3 שגדול ממני בשנתיים. לפני שנתיים בדיוק לו ולחבה שלו נולד בן, וכמלאו לו 3 חוד',ביום בהיר אחד באמא שלו החליטה שהיא לא רוצה לגדל אותו יותר ונעלמה. ממח' הרווחה אמרו לידיד שלי שמאחר ואין לו הכנסה ואין לו תמיכה (והוא מאוד צעיר) יש סיכוי מאוד גבוהה שהילד יילקח ממנו. אז החלטתי שאני רוצה לעזור, ואחרי הרבה מאמצים, משפטיים,וכו' קיבלתי אישור להיות אפוטרופוס של הילד. ומאז אני מגדלת אותו. ושוב תגובתך רק עצבנה אותי, כי בעיני זו לא הייתה עיצה, זו הייתה התקפה. זו היתה חוצפה.וזה פגע!! אז טבעי שכשכמישהו נפגע הוא יתעצבן. תוגובה לא פוגעת? אולי תקראי אותה שוב? את הגבת על משהו שלא ביקשתי שיגיבו עליו בכלל!!! מה גם שכתבתי שאני יודעת שאנשים מרימים גבה כשהם שומעים עלינו. בל אני את הבחירות שלי עשיתי, ואני אשא בתוצאות.
