מאiר היחידה
New member
זה אפשרי?
אני מזהירה מראש, זה הולך להיות מעט ארוך.. אז ככה, אני מאור אני בת 21, מזה חודשיים וחצי גרה עם בחור מקסים בן 39 (גרוש +2 בנות) אני יודעת שחלקכם מרימים עכשיו גבה, אבל אני חושבת שלאהבה אין חוקים. הכרנו בבניין שאנחנו גרים בו, גרנו כמעט שנה באותו הבניין, באותה הקומה ומעולם לא ראינו אחד את השנייה, רק ערב אחד יצא במקרה שנפגשנו, הוא שאל אם יש לי מברשת שהוא יוכל להשאיל ממני (בשביל ידידה שלו) והייתה לי אחת מיותרת אז נתתי לו, ומאז אנחנו יחד. לא חשבנו על כל הקשיים שעלולים לצוץ בתוך כל הקשר המוזר הזה שלנו, לא עניין אותנו, היה לנו טוב יחד. הדבר היחיד שהיה חשוב לשנינו זה שהבנות שלו יקבלו אותי, ולשמחתנו הרבה יש ביני לבינן כימיה נהדרת (היו קצת מהמורות בהתחלה). אז עזבתי את הדירה שלי, ועברנו לגור יחד. והוא מקסים מקסים מקסים! הוא אוהב, הוא מפנק, הוא איכפתי, הוא תמיד דואג שלא יחחסר לי דבר, הוא תמיד שם בשבילי, הוא פשוט מדהים. מלכתחילה ידעתי על כל מעלותיו, ותמיד חשבתי שהוא חמוד. היו לי רגשות כלפיו, והיה לי מאוד איכפת ממנו, אבל לא יודעת אם זו סוג האהבה הנחוצה לקשר רומנטי. שיתפתי פעולה ו"זרמתי" עם הקשר הזה, אבל הרבה פעמים מצאתי את עצמי סולדת ממנו ורק מחכה לטיימינג הנכון שבו אני יוכל להעלם (הייתה לנו תקופה קצרה של מריבות בגלל הכלבה המשותפת, והריח שזה גורם בבית. בנוסף גם הייתי מאוד מדוכאת כי לא עבדתי, וכל היום לא יצאתי מהמיטה וזה מאוד מאוד תיסכל אותו) בלילות הייתי בוכה אחרי שהוא היה נרדם, והנוכחות שלו העיקה עלי. יום אחד משהו השתנה, לא יודעת אם זה היה הוא או אני, אבל אחרי שדיברנו, והוא הבין אותי, והבין את המצוקה שלי. וגם אני טרחתי קצת לחשוב קצת מעבר לבועה שלי, הצלחתי להבין גם אותו. הוא עזר לי לצאת מהדיכאון, מצא לי עבודה אנחנו עובדים מדי פעם יחד) והוא גאה לראות אותי עובדת, וגאה לומר שהוא איתי =) אני טורחת לנקות את הבית קצת יותר ושמה דגש על עניין הריח בבית. ובקיצור דברים השתפרו והשתנו מקצה לקצה. ואני מוצאת את עצמי נמשכת אליו יותר, רוצה להיות איתו יותר, אוהבת אותו יותר, רוצה לנשק אותו ולחבק אותו,מוצאת את עצמי מתאהבת בו... אני מנסה להבין מה זה וזה פשוט לא ברור לי! פתאום שנינו אפילו מדברים פה ושם על חתונה, ואני חושבת עכשיו יותר מתמיד שיכול להיות שהוא ה"אחד" אנשים מסביב מכירים אותו ויודעים כמה שהוא מקסים ואומרים לי לא לוותר עליו. ובכנות הלב שלי באמת לא רוצה לוותר עליו.. האם זה אפשרי? האם אני באמת מתאהבת או שפשוט למדתי לאהוב???
אני מזהירה מראש, זה הולך להיות מעט ארוך.. אז ככה, אני מאור אני בת 21, מזה חודשיים וחצי גרה עם בחור מקסים בן 39 (גרוש +2 בנות) אני יודעת שחלקכם מרימים עכשיו גבה, אבל אני חושבת שלאהבה אין חוקים. הכרנו בבניין שאנחנו גרים בו, גרנו כמעט שנה באותו הבניין, באותה הקומה ומעולם לא ראינו אחד את השנייה, רק ערב אחד יצא במקרה שנפגשנו, הוא שאל אם יש לי מברשת שהוא יוכל להשאיל ממני (בשביל ידידה שלו) והייתה לי אחת מיותרת אז נתתי לו, ומאז אנחנו יחד. לא חשבנו על כל הקשיים שעלולים לצוץ בתוך כל הקשר המוזר הזה שלנו, לא עניין אותנו, היה לנו טוב יחד. הדבר היחיד שהיה חשוב לשנינו זה שהבנות שלו יקבלו אותי, ולשמחתנו הרבה יש ביני לבינן כימיה נהדרת (היו קצת מהמורות בהתחלה). אז עזבתי את הדירה שלי, ועברנו לגור יחד. והוא מקסים מקסים מקסים! הוא אוהב, הוא מפנק, הוא איכפתי, הוא תמיד דואג שלא יחחסר לי דבר, הוא תמיד שם בשבילי, הוא פשוט מדהים. מלכתחילה ידעתי על כל מעלותיו, ותמיד חשבתי שהוא חמוד. היו לי רגשות כלפיו, והיה לי מאוד איכפת ממנו, אבל לא יודעת אם זו סוג האהבה הנחוצה לקשר רומנטי. שיתפתי פעולה ו"זרמתי" עם הקשר הזה, אבל הרבה פעמים מצאתי את עצמי סולדת ממנו ורק מחכה לטיימינג הנכון שבו אני יוכל להעלם (הייתה לנו תקופה קצרה של מריבות בגלל הכלבה המשותפת, והריח שזה גורם בבית. בנוסף גם הייתי מאוד מדוכאת כי לא עבדתי, וכל היום לא יצאתי מהמיטה וזה מאוד מאוד תיסכל אותו) בלילות הייתי בוכה אחרי שהוא היה נרדם, והנוכחות שלו העיקה עלי. יום אחד משהו השתנה, לא יודעת אם זה היה הוא או אני, אבל אחרי שדיברנו, והוא הבין אותי, והבין את המצוקה שלי. וגם אני טרחתי קצת לחשוב קצת מעבר לבועה שלי, הצלחתי להבין גם אותו. הוא עזר לי לצאת מהדיכאון, מצא לי עבודה אנחנו עובדים מדי פעם יחד) והוא גאה לראות אותי עובדת, וגאה לומר שהוא איתי =) אני טורחת לנקות את הבית קצת יותר ושמה דגש על עניין הריח בבית. ובקיצור דברים השתפרו והשתנו מקצה לקצה. ואני מוצאת את עצמי נמשכת אליו יותר, רוצה להיות איתו יותר, אוהבת אותו יותר, רוצה לנשק אותו ולחבק אותו,מוצאת את עצמי מתאהבת בו... אני מנסה להבין מה זה וזה פשוט לא ברור לי! פתאום שנינו אפילו מדברים פה ושם על חתונה, ואני חושבת עכשיו יותר מתמיד שיכול להיות שהוא ה"אחד" אנשים מסביב מכירים אותו ויודעים כמה שהוא מקסים ואומרים לי לא לוותר עליו. ובכנות הלב שלי באמת לא רוצה לוותר עליו.. האם זה אפשרי? האם אני באמת מתאהבת או שפשוט למדתי לאהוב???
איכשהו הנסיון קצת מבגר אותו ומתחילים לראות את הדברים בפרספקטיבה אחרת, לומדים לאהוב ..
