עושים מה שאפשר בנסיבות הנתונות,
הכלליות (לאומיות) והאישיות... מכיוון שלא אהיה ליד מחשב עד יום ראשון, גם אני רוצה להצטרף לאינס ולאחל לכולם בפורום היקר הזה חג שמח. ואני רוצה שתדעו שאני כל הזמן אתכם/אתכן גם אם אני ממעטת בכתיבה. יש תקופות כאלה בהן אני מרגישה שקטה, קטנה, קצת אילמת. אתם יודעים... אז עכשיו זה ככה. בהפסקה מטיפולים בגלל התמוטטות קטנה או תשישות גדולה, תקראו לזה איך שרוצים. בכל מקרה בפעם האחרונה שהגעתי לגניקולוג הייתי במצב גופני ונפשי כל כך ירוד שהחלטנו שמוכרחים לנוח. וזה מה שאני עושה, פעם ראשונה מזה הרבה זמן שלא אכפת לי מתי יהיה הביוץ, מתי תהיה וסת... ...והחלום עתיק היומין שלי על ילד משלי - מה כבר ביקשתי? רק ילד אחד - כרגע נראה שהחלום הולך ומתרחק, ומתרחק... מתרחק...
ועוד חג מגיע והחגים הם הזמן הקשה יותר - תמיד היו. ועדיין אני ללא משפחה וכמו כל שנה אני אומרת: בפסח הבא כבר יהיה בן זוג, כבר יהיה ילד, לפחות הריון?... וכל שנה אני אומרת את אותו הדבר ומתחילה להפסיק להאמין לאמירה הזאת. והחג הזה לא שמח בכלל, לא קלה התקופה הזאת לעם היושב בציון. תינוקות בני 18 מתגייסים לצבא במקום לחגוג את נעוריהם. אמהות רבות לא ישנות בלילות. החיים כבר מזמן יצאו ממסלולם הנורמלי. הפחד והזהירות והדאגה כבר הפכו להרגל, לאורח חיים. מוזר, כמה מוזר. כמה הכל כל כך רחוק ממה שרצינו! ובכל זאת זה חג ועם מאמץ קטן אפשר לעשות נעים. לא לזייף שמחה מאולצת, לא לשקר לעצמנו אבל כן לעשות ערב אחד נעים בחברותא, וטעים. מנקים את הבית, קונים מתנות ומשתדלים קצת.... לי זה עוזר. חג שמח, נשיקות ואהבה לכולם.