חדר מעוצב בגווני פוקסיה /ירוק /לבן חלונות קרועים לעבר המושבה הגרמנית גגות רעפים אדומים מכסים על שאיפות ואשליות לא מכאן מאפרת עיניים זרות פוקחת אותן לרווחה משקיעה תעצומות נפש ליפות אשה זרה שלעולם לא אפגוש בשנית מרגישה שבירה מתמיד.
תמונה מערש ילדות, רחוב שזור בבתי אבן, רכבת שורקת, ומרחב גווע בצלילים. רחובות פקוחים בכעין מחטף, רוח רפאים מתנהלת בחשאי וילדות מתדפקת על דלתות. הגידי להם, לננסי הבתים עטורי מצנפות הארגמן, כי לב רקוע על לוח זכרונות פועם מנבכי הזמן.
קול טפיפות צעדים מהדהד בין בתי האבן הנושנים ולא נותן מנוח למחשבותי ריח זר גורם לגוף להיות דרוך תרה אחר ננסי הבית עטורי מצנפת הארגמן למסור להם כי : "לב רקוע על לוח הזיכרונות פועם מנבכי הזמן". מקווה שיפענחו את הצופן.
אתה משחק בי! חליפין עוטף בי דורוני אהבתך לעיתים מניח לעצבות לחנוק גרוני ואז שוב חושק ומחבקני אל ליבך ושוב כועס וצעדך סב ממני. מדוע תטילני אל בכי צורב? למה זה צריך להיות כל כך רע? איך בניד עפעף הופך אוהב לאוייב? כיצד מבט שלהט, כה צונן ונורא? לב שבור לא מרגיש לי שלם למרות שאומרים כך לא פעם בעלת לב שבור רק רוצה להיעלם להסתתר שלא תפגע בי אף פעם יום יבוא ולא תוכל את ליבי לחבֵּר בדבק שעשוי מרוֹק והבלי מילותיך אלך מעליך והו אז תצטער לא אשוב עוד לזרועותיך!
