זהירות צבע טרי

[אחדשכזה]

זהירות צבע טרי

היי, את האמת, שמתי את ההודעה הזו בפורום זהות מינית, אבל אולי פה יש יותר עם מי לדבר ויותר אנשים מעל גיל 16 (שזו אשמתי בלבד שאני במצב כזה בגיל לא כזה) אני קצת בדיליי, בכל זאת אני בן 24 וצריך להיות כבר שלם עם מה שאני ומה שאני צריך לעשות. אבל אני לא. תמיד חשבתי שאצליח במה שאני אעשה ושיהיה לי טוב ותמיד קיוויתי למצוא מישהי/מישהו שיהיו איתי ופתאום אני מרגיש תקוע. אני חושב גם על נשים וגם על גברים, אבל ברור לי שבקטע המיני אני נמשך יותר לבנים. הבעיה שלי היא שאני לא אחיה ככה. בהתחלה חשבתי שזו לא בעיה משום שאני שלם עם זה שלא אחיה מחוץ לארון ושאני יכול להתאהב בנשים אבל תמיד היו לי רגשות שאני רוצה להוציא, לאו דווקא קשר רציני, אלא רק לפרוק את מה שאני מרגיש. הרגשתי ככה בצבא, וכשמישהו התקרב אלי וניסה לרמוז לי ברחתי מזה. מאז אני לא מפסיק לחשוב על זה- למה לא ניסיתי, איזה פספוס, אולי הייתי אדם יותר בטוח בעצמו עכשיו. אני מרגיש תקוע, בגלל חוסר הביטחון הזה במה שאני רוצה לא היה לי קשר, לא עם גברים ולא עם נשים ואני מרגיש עכשיו שאני מפספס את השנים שלי. אני קרוע בין שני עולמות- אחד בו אני לא "אצא מהארון", לפחות לא בזמן הנראה לעין ואחד בו אני רוצה לחוות את זה, לנסות ולראות מה זה ואני לא יודע איך להתמודד עם זה... בכל מקרה, השתפכתי כאן קצת לעת ערב, אני אשמח לשמוע מה אנשים חושבים, ברור לי שאין תרופת פלאים אבל בכל זאת...

 

[W a r r i 0 r]

../images/Emo119.gif היי לך..

ידידי, אני מבין את מה שאתה עובר. מבין לכל האורך והרוחב את הלבטים והחששות, ואני פשוט מציע לך שיטה שעוזרת לי לקבל את עצמי, אני אישית פשוט זורם. זורם עם מה שבא לי. לא מדביק לעצמי תווית של "הומו", "סטרייט", "דו" וכו. וככה אני חי הרבה יותר טוב עם עצמי והנטיות שלי. אני לא מקבע את עצמי לא לטווח הקצר ולא לטווח הארוך, לא אומר לעצמי "לא!". בכל מקרה אחי, אני די במצבך... עוד מעט בן 24 ללא כל נסיון. אבל אני אופטימי. יהיה בסדר גבר!

 

[white star]

../images/Emo54.gif ../images/Emo201.gif

חמוד, למה אתה חושב שיש איזשהי אשמה בכך שאתה עוד לא סגור על עצמך? יש כאלה שנסגרים על עצמם בגיל 16, יש 26 ויש את אלה שבגיל 40 מגלים פתאום שהבועה שבנו לעצמם לא מחזיקה מים. כל אחד יש לו את הזמן שלו ואת הקצב שלו, זה לא משהו שאתה פשוט יכול לכפות על עצמך כי אתה סתם נכנס לסטרס. אתה צריך לנוח, לחשוב עם עצמך מה אתה רוצה ואיך אתה מתקדם לכיוון והכי חשוב - איך לא עוצר בעצמך. הגעת לפורום שנראה לי הכי קרוב בממוצע לגיל שלך, למה שלא תישאר איתנו ותשתתף בכיף? עזוב אותך הגדרות כרגע

 

[אחדשכזה]

תודה לשניכם על קבלת הפנים...

אני לא חש אשמה אלא ביזבוז, אני מקווה שאצליח באמת לא לעצור את עצמי מלעשות ולהיות... נראה שאני חושב יותר מידי ועושה פחות מידי, אני לא מתכוון על להתחיל עם מישהו ברחוב אלא אפילו לכתוב על זה, כמו כאן בפורום. אולי עכשיו בעונת המבחנים הכל פתאום עולה ואני מרגיש לבד, אז אני נשמע פטאלי, אבל בדר"כ אני די אופטימי (יחסית לזה). אני חייב להודות שאני נראה בשליטה ושיודע מה אני רוצה ומה אני עושה ועדיין אנשים שמים לב לכך שמשהו לא בסדר (איך זה שאין לך אף אחת וכו). לא שמפריע לי מה חושבים אבל זה גורם לי לחשוב ולהתבאס מכך שתאורטית אני כן יכול למצוא מישהו להיות איתו, גם אם אף אחד לא ידע מזה, אבל אני עדיין לא מצליח. בנימה אופטימית זו, אני אשמח להישאר כאן ולראות מה קורה...

 

[קאליברי]

כל אחד והזמן שלו

אני יצאתי מהארון רק בגיל 25, כי עד אז לא הבנתי מי נגד מי, וגם לא התעסקתי בזה יותר מידי האמת. מה גם שאני בא מחברה קיבוצית, ולא ממש רציתי שירכלו עליי בחדר אוכל, אבל גם לא "חשדו" בי, בכל זאת הייתה לי בת זוג בנעוריי, ונצפתי בסיטואציות אינטימיות עם בנות ברחבי הקיבוץ, אבל איפשהו ידכתי שהכל די מאולץ, ומתתי לעוף משם ולהפתח, להתיל עם גברים ולבחון את המיניות. וכשיצאתי, ומצאתי דירה בעיר, הרגשתי שלא לוטשים בי עיניים ומצאתי זוגיות וזה התאים לי, ועדיין מתאים לי (אם כי אני לבדי היום). אז נכון עד השלב הזה שטמן בחובו בן זוג מהמם, שאולי זה גם היה סוג של תמריץ לצאת ולספר, לא העזתי, וגם לא ידעתי אם זה מתאים לי. אבל רק אז הרגשתי מספיק משוחרר ושלם עם הנטייה, ואני לא מסתכל לא אחורה, אולי יותר קדימה מן הסתם. אני לא מרגיש שום פספוס שרק בגיל 25 מצאתי אהבה,כזאת שחלמתי עליה, גם אם זה היה קורה בגיל 30. תנסה לבחון את עצמך גם איפה יותר נוח לך, איפה אתה מרגיש יותר אתה עצמך ולא מישהו שהחברה הייתה רוצה להכיר בו כך או כך. אתה חייב ללכת בעקבות הלב, ולאן שלא ימשוך אין כאן משהו שהוא בלתי הפיך, או שיכול לגרום נזק. תטעם, תכיר, תוציא את הרגשות שלך, ואם אתה יכול לעשות את זה בהתחלה מול חבר טוב/ידידה טובה, מה טוב, תרגיש כמה תמיכה והקשבה חברים יכולים לתת, זה יעודד קצת.תחשוב חיובי. זהו. לילה טוב (כבר בוקר כמעט!). אלי.

 

[ק ו ס מ ו ל י נ ו]

שלום אחדשכזה!

גם אני הייתי במצב שלך, ויש איך לצאת ממנו. כשלא טוב לך בחיים, הדבר הכי לא בריא זה ליפול לתוך שגרה של פסיביות/ופסימיות ולראות מבחוץ את החיים שלך חולפים. הפסיביות היא במובן האישי, ולא המקצועי. גם אם אתה עובד ולומד ועושה כסף, אתה עדיין תקוע כל עוד אתה לא עושה משהו כדי לשנות את עצמך. העצה שלי (וזה מה שאני עשיתי) - קח את עצמך כפרוייקט. תלמד איך לחסן את עצמך נפשית ואיך לחיות את החיים שלך בלי לפחד. בכל מקרה, תיהנה מהחיים!

 

[m o r r i s s e y]

../images/Emo88.gifעדיין לא מאוחר מדי ../images/Emo70.gif

אתה מרגיש בזבוז ופספוס , מוקדם מדי. אתה לא בן 80 על ערש דווי. אתה סהכ בן 24 . יש לך מחשבות שמתחילות לבעור בך, והן מתחילות לבעור ולשתק מהסיבה הפשוטה שלא נתת להן דרור לצאת החוצה ולראות מה יהיה איתם. למה אתה שם לעצמך מעצורים כה ברורים, והחלטות כמו "אני לא אחיה ככה" ? למה לקחת החלטות שאתה לא יודע אם תוכל לעמוד בהן, או לחילופין, אתה לא יודע מה יהיה המחיר של ההתעקשות לעמוד בהן? אני מאד מאד ממליץ לך ללכת לייעוץ פסיכולוגי (לא כי יש בך משהו לא בסדר). זה יעזור לך לעשות סדר בבלאגן ולהרכיב את הפאזל שקוראים לו "אני", ואז ללמוד להכיר אותו להתרגל אליו, ובסופו של הליך , לאהוב אותו! כנראה שאם הגעת למצב בו אתה משתף את האנשים המקסימים פה, זה בוער בך דיו כדי לקום ולעשות מעשה! אז קח אוויר ותעשה מעשה ותראה לאן זה יוביל אותך. למות מזה אתה בטוח לא תמות. הגיע הזמן לקחת את המסלול של הרצונות והחלומות שלך, ולא רק ללכת במסלול של "מה מצפים ממני". תאמין לי, המסלול הראשון שהזכרתי, הרבה יותר יפה

 

[ריק בש]

עברי לידר היה בתול בגילך...

ובתוך כמה שנים הוא הפך להיות אייקון גייז (בתול עם גברים, לפי מה שסיפר)