זהירות מתבגר לפניך...

[לאונידס]

אני חושב שמיינקרפט יכול להיות משחק נהדר

כמובן תלוי איך משחקים אותו אבל בניגוד לרוב משחקי המחשב שפגשתי משחק שמאוד מעודד יצירתיות.
הילד/נער יושב ובורא עולמות נופים בתים וגנים ומה לא.
הלואי והייתי יכול לתת לילד כל כך הרבה מקום ולבני לגו כדי לבנות את מה שבונה במחשב אבל יש מגבלות בעולם הפיסי ולכן צריך גם את הוירטואלי.

הגזמה בשום תחום לא טובה, אבל המשחק עצמו לדעתי הרבה פחות מקולל מכל מיני משחקי GTA ודומיהם.

 

[nowonder]

המקום שבו את טועה

הוא שאת לא מגלה עניין במה שמעניין את הבן שלך. אני חושבת שאם תשחקי קצת במיינדקראפט, תגלי שהמשחק הזה אינו הרסני למוח שלו. להפך, זה בין משחקי המחשב שמעודדים מחשבה ויצירתיות וחשיבה אסטרטגית לטווח ארוך.

את מתייחסת למחשבים כאל פרנסה. את צריכה להבין שבשביל הדור של הבן שלך, המחשב הוא צוהר לעולם. הוא לא משחק מול המחשב, הוא משחק באמצעות המחשב עם חברים שלו. הוא בונה יחד איתם דברים, הוא מתמודד איתם, הוא לומד ביחד איתם.
לחסום אותו מהמחשב פירושו לחסום את ההתפתחות שלו ולנתק אותו. זו החברתית, וגם זו האישית.

הדיון שאת צריכה לנהל עם הילד ועם עצמך, זה מה חשוב (למשל, לימודים כן, פסנתר פחות), כי אם מה שחשוב לך חשוב, ומה שחשוב לו לא חשוב, אז את יכולה להבין למה הוא ימשיך להלחם בך.
ואחרי שכל אחד מכם מקבל ומעריך את מה שחשוב לשני, למצוא דרך לאזן בין הדברים כבר יותר קל.

 

[עלה לא נידף]

אני ממש לא מסכימה להשלים עם זה.

לכו לייעוץ מקצועי, ואם צריך קחו גם אותו פעם אחת, פעמיים או כמה שצריך.

לדעתי, הוא כבר בגיל שאפשר לשבת איתו לשיחות רציניות, כן כן לחפור, אני בעד לחפור, לחפור ולחפור.

כל הכבוד שאתם לא מוותרים! ולא נותנים לו לשקוע במסך. את לא מדברת על ילד שלפעמים שוכח שיעורים, אלא ילד שהדרדר בלימודים. אל תקשיבי למי שאמר לך לוותר - זה הכי קל!

תלמדי להעריך גם את הדבקות שלו במטרה, והנסיון להשיגה בכל מחיר - זו תכונה נפלאה, שצריך לכוון אותה לאפיק הנכון.

אני לא יודעת מה אדם מקצועי יגיד, אבל אני הייתי מנהלת משטר קפדני כל השבוע, ובשישי או שבת (או יום אחר) נותנת לו יד חופשית.
אני בספק כמה הלפטופ משמש אותו ללימודים! יש מחשב נייח בבית? זה צריך להספיק. יש מחשבים בספריה, אם הוא צריך גוגל ואתם לא בבית כדי לאפשר לו גישה ללפ טופ.

 

[תמי ויונועה]

אנחנו באותה סירה

גם הבן שלי מכור למיינקראפט ואני מנסה להלחם עד כמה שאפשר בלי לאבד אותו

לגבי ביה"ס - יש לי הסכם עם המורים שהם מודיעים לי אם הוא לא עושה שעורי בית ככה שאני לא יהיה מופתעת ביום ההורים. אני לא רוצה לתת לכדור השלג לגדול ולגדול ככה שנאבד שליטה על הדברים והוא יפתח פער שיהיה קשה לסגור אחר כך.

לגבי השגרה, כשהוא מגיע מביה"ס הוא עושה שעורים בפינת האוכל כך שאני נוכחת באיזור רוב הזמן. פינת המחשב גם באותו איזור ואין לו לפטופ או מחשב בחדר כך שאנחנו רואים מתי וכמה הוא משחק.

היוטיוב חסום כל היום להוציא את השעה 8-9 בערב - יש שעה אחת שבה הוא יכול לשחק במידה וסיים שעורים - בשבת ובחופשים היוטיוב פתוח רוב הזמן

ויתרתי על התירגול בחצוצרה ועל הספורט - אין ברירה צריך לבחור את המאבקים

יש ימים טובים יותר ויש ימים טובים פחות, בעיקרון יש כל הזמן איום שאם הוא לא יתפקד או יכשל בלימודים נסגור את היוטיוב לגמרי

 

[תמי ויונועה]

אגב, אצלנו לפחות, למיינקראפט יש גם חשיבות

מבחינה חברתית, רוב החברים שלו משחקים במשחק הזה ואם ננתק אותו מזה לגמרי אז נהרוס לו מבחינה חברתית. אנחנו מגבילים אבל לא סוגרים לגמרי.

 

[לאונידס]

מקווה שמצאת כאן הרבה רעיונות ותובנות

 

[acamolit]

דעה שונה

קראתי את התגובות....

לעניות דעתי - אסור לוותר!!!!

הסמכות ההורית מתחילה להשחק בדיוק בנקודות האלה.

בהחלט מסכימה עם ההורים שיש להציב גבולות ויש לנקוט בסנקציות.

התיפקוד נכון של ילד הוא כאשר שומרים על צעדיו, מכוונים אותו , ואם אין ברירה גם מענישים.

אין הכוונה לעונשים גופניים - אלא לפגוע במקומות שהכי יציקו לו.

לחילופין - אפשר לנקוט בגישה המתגמלת - יקשיב - יפנים - יעשה - יתוגמל.

ניסתם לשוחח איתו על התסכול שלכם?

לעיתים - זו גם אפשרות לשינוי.

בהצלחה

 

[איה תפוס]

ואני אומרת...היזהרי...את עלולה למצוא את עצמך

מפסידה. תלוי מאוד בסוג הילד וכמו שלאונידיס אומר הוא לא יוצא למלחמות שהוא לא בטוח במאה אחוז שהוא ינצח בהן. לא בטוחה עד כמה זה ישים במאה אחוז אבל הייתי שוקלת באמת שיחה ושיתוף של מבוי סתום לשתף בדאגה בנזקים ובהתדרדרות שלו. בדרישה שלו מכם להוות שוטרים ושומרים. זה שלב לשיחה. תמיד אפשר לחזור למלחמות. אם תנהלי את השיחה אחרי שהמלחמה לא תצליח את עלולה לגלות שכל המיקוח שלך קטן.

 

[acamolit]

זו לא מלחמה

זה הגדרת תפקיד.

אני מאמינה גדולה בשיחות - הרבה פעמים הן מובילות לתוצאות ההרצויות.

בהצלחה

 

[עלה לא נידף]

לצאת למלחמה רק אם יש בטחון מוחלט בנצחון?

זו גישה מאוד בעייתית, בלשון המעטה.
אף אחד לא בטוח בנצחון או בנכונות הדרך החינוכית,
כל מה שאפשר לעשות זה לעשות כמיטב יכולתנו, מתוך כבוד אבל גם תוך כדי הפעלת סמכות,
ולקוות לטוב.

הצלחנו/נכשלנו? את זה נדע שהמתבגר יהפוך למבוגר.

לוותר כי לא בטוח שנצלייח? אללי.

 

[לאונידס]

תקראי לזה משחק והגישה לקוחה מתורת המשחקים

בסיטואציה שבה יש סיכוי גבוה שהפעלת סמכות לא תצלח הצד שממול בעיקר ילמד להטיל ספק בסמכות.

במקרה כזה יש כמה אופציות:
1. לוותר מראש ולא לנסות
2. לשנות את הסיטואציה לכזו שמירב הסיכויים שהפעלת הסמכות תצלח.
3. לנסות, אם מצליח אז הצליח ואם לא הצליח אז לספוג שחיקה בסמכות.

אני מעדיף בהתאם לנסיבות לבחור בין אופציות 1 ו2, נושאים אל קריטיים אני בד"כ אוותר ונושאים קריטיים אני אדאג לסיטואציה שבה החלטתי היא שתקבע.
לא המצאתי את הטריק, אימצתי אותו מתורת המשחקים ומזוכי פרס נובל.

אין לי בעיה אם את חושבת שבשבילך אופציה 3 מתאימה יותר.
הנה מראש בגלל הנסיבות (מה 'כפת לי) אני מוותר.

 

[עלה לא נידף]

אני לא באה בטענות אליך כממציא השיטה

אלא מפקפקת בקול רם על אימוצה כשיטה לגידול ילדים.

הצלחתי לא הצלחתי, אני אישית חושבת שמגלים כאלה דברים רק כשהילד בן 30-40. כי חינוך זה לא מהיום למחר, וגם לא מהיום לעוד שנה.

אני מודה לך על ההצעאה הנדיבה, אבל אני בוחרת לא לאמץ אף אחת מהאופציות שהצעת. אני מתנצלת אם זה לא מיישר קו עם התאוריה.

 

[לאונידס]

אם רוצים להנחות ילד להמנע מנוהג לא רצוי להורה

היעילות מתגלה מיידית, או שהוא פוסק או שהוא ממשיך.
ממש לא צריך לחכות לגיל 30-40
אני אל חושב שהשואלת תחכה לגיל 30-40 כדי לדעת אם הילד משחק פחות במחשב

gaiara שאלה שאלה, ביקשה עצה והציעו לה משהו שאני הצעתי פעם.
מצאת לנכון לקטרג על השיטה, בעיקר על הניסוח בה היא הוצגה אז הצגתי אותה במילותי בצורה אחרת.
לא בשבילך, את לא ביקשת עצה אלא בשביל gaiara, היא שאלה. את בטוחה בעצמך ובדרך שלך ואני לא מתיימר להשיא עצות למי שלא ביקש.

 

[BrightEye]

ולרוב, אם יש לנו פרופורציות, וניסיון, וילדים

ש"התגלחנו" עליהם, אפשר לראות על מה אפשר לוותר ולא יקרה כלום.
התחושות האלה של "אוי אוי אוי, מה יקרה לילד ואיך הוא יגדל", אופייניות להורים שאין להם את הניסיון הזה.
זו גם הסיבה שכתבתי לשואלת שההורים כאן הם לא סתם ותרנים ו"שוחים עם הזרם", אלא אלו הורים ששיתפו אותה מניסיונם.