זהירות בדרכים

מאיו

New member
זהירות בדרכים

עד עכשיו לא הייתה לנו כלל בעיה. הוא תמיד נתן יד בכביש או הלך לידי בשולי הכביש. תמיד חגור בחגורת בטיחות, שואל ומקבל תשובות והסברים על כמה זה חשוב. השבוע, בפעם הראשונה בחייו התפרץ לכביש. מאד כעסתי, הסברתי וקיבלתי הבטחה שזה לא יחזור על עצמו. מאז אני מקפידה שלא ייצא מטווח הראיה שלי (כלומר, אפילו לא לחכות לי בחוץ, בגינה מגודרת). השבוע גם ראינו חתלתול דרוס על הכביש ושוחחנו על הסיבות בגינן הוא נדרס. היום, כאשר חזרנו מהגן, הוא הלך עם חבר לצד הכביש כאשר אני מאחוריו, מאחר ואנחנו גרים ביישוב קטן ולא סואן, זה מאד מקובל. בקיצור, החבר החל להתרוצץ וחרג גם אל הכביש. קראתי לבני פעם ופעמיים כדי שיעצור, אך ללא הועיל. הוא עשה בדיוק מה שהחבר שלו עשה. נראה לי ששום דבר לא עוזר. לא הסברים ולא איומים ולא כלום. אפילו ניסיתי להסביר לו מדוע אני עצובה שזה קורה, ומה יהיו ההשלכות לגביי ולגביו אם הוא ימות, לא נראה לי שזה עוזר. מה עושים?
 

תמר,

New member
החיסרון בזה הוא שלא נותנים לילד

עצמאות, ומראים לו שלא סומכים עליו, וכך זה עלול לגרום לכך שבאמת לא יתאפשר לסמוך עליו. דבר ראשון - אני משתדלת לא להזכיר מוות, מכיוון שזה לא מוחשי. אני אומרת לילדים שזה יכול לכאוב מאוד. כשאני הולכת איתם ברחוב, אני משתדלת להיות קרובה אליהם, כדי לתפוס אותם לפני שהם מתחילים לעשות מעשים מסוכנים. אם אני רואה שהילד יותר מידי פעמים לא נזהר, מגיע השלב של תפיסת היד שלו. מובן שבמקומות סואנים יש הרבה פחות מקום ל"ניסיונות", אך אם מדובר בישוב שאין בו הרבה תנועה - נראה לי שכדאי לסמוך על הילד, כי כך הוא ילמד לקחת אחריות על עצמו.
 
תראי תמר,

כשמדובר בסכנת חיים אני לא לוקחת ריזיקות. אולי זה בגלל שהילדה הכי גדולה שלי היא עדיין תינוקת בעצמה - בת שנתיים וחצי, ועושה כל שביכולתה כדי לעשות הכל הפוך ממה שמבקשים ממנה... אבל כביש = סכנת חיים. לא משנה אם עוברת שם מכונית אחת בשעה. מספיק שאני והיא היינו שם בשעה שהמכונים חלפה, ושישב במכונית נהג שיכור או ילד בלי רשיון או השד יודע מה. אז אני לא סומכת, כי אני יודעת שאין על מי לסמוך. אני מאמינה שאחריות ועצמאות באים עם הגיל והבשלות של הילד, והם לא משהו שאפשר ללמד ילד כאשר איננו בוגר מספיק. ולא, לא חושבת שזה יגרום לכך שאי אפשר יהיה לסמוך עליו. אם את יודעת שהילד שלך ירוץ לכביש, מה היתרון בלתת לו לעשות את זה? ואיפה מגיע שלב ה"יותר מידי פעמים לא נזהר"? האם זה אחרי או לפני שהילד נדרס?
 

תמר,

New member
קודם כל, בעניין חוסר זהירות

אני לא מתכוונת לקפיצה לכביש ח"ו, אלא להתנהגות לא זהירה על המדרכה. (ונהג שיכור, דרך אגב, יכול לפגוע בנו גם על המדרכה, והיו דברים מעולם). עד היום, אע"פ שילדי כבר מבינים, אני מזהירה אותם מהתקרבות לכביש. נתתי להם עצמאות כשהייתי בטוחה שהם מבינים מה זה כביש, וכמה הוא מסוכן. ועדיין אני לא נותנת להם לעבור לבד (אע"פ שהגדול לומד זה"ב בבית הספר). עצמאות מבחינתי היא, שכשאני הולכת על המדרכה אני לא אוחזת ביד שלהם, בעיקר מפני שזה בלתי אפשרי להחזיק עגלה ועוד שלוש ידיים. כשעוברים את הכביש אני כמובן אוחזת ביד של הקטן (בן שלוש) ומוודאת שכולם צמודים אלי ועוברים איתי. אני חייבת לציין, שהמזג של הילדים שלי הוא נוח. הם לא מחפשים לעשות פרובוקציות (בד"כ
), ולכן יש לי הרגשה שאני יכולה לסמוך עליהם. אין לי מושג מה הייתי עושה אם היו שובבים (סביר להניח שהייתי מחזיקה אותם חזק).
 

דסי אשר

New member
בת שנתיים וחצי=תינוקת ?

אולי כאן המקום לראות, את מה שכתבה מישהיא אחרת, על לסמוך עליהם... לפי דברייך, ואת כותבת זאת, את בהחלט לא סומכת על בתך, ומתייחסת אליה כאל תינוקת, למרות גילה- גיל שנתיים וחצי. הייתה לי קבוצה עליזה, שהקטן ביותר באוגוסט היה בן שנתיים וחצי. כל השנה טיילנו, על המדרכות, בעיר ואם בישראל, כאשר הם מחזיקים בעצמם, בחבל קפיצה, וכך, כמו נחש ארוך, אנחנו הולכים לטייל. הם ידעו, שהם מחזיקים בחבל- כדי שלא נתפזר, ונלך יחד. אני סמכתי עליהם- גם הוריהם. דסי
 

תמר,

New member
../images/Emo13.gif זה מזכיר לי

ראיתי תלמידים ב"חיידר" הולכים ככה עם הרבי שלהם, ושרים איזה שיר באידיש. משעשע למדי.
 

דסי אשר

New member
הילדים הרגישו גדולים, חופשיים,

והצופים בנו- התפעלו מהמראה, ומכך שהילדים כה אחראיים - וניתן לסמוך עליהם. דסי
 

דסי אשר

New member
הילדים הרגישו גדולים, חופשיים,

והצופים בנו- התפעלו מהמראה, ומכך שהילדים כה אחראיים - וניתן לסמוך עליהם. דסי
 

תמר,

New member
../images/Emo13.gif זה מזכיר לי

ראיתי תלמידים ב"חיידר" הולכים ככה עם הרבי שלהם, ושרים איזה שיר באידיש. משעשע למדי.
 
כן, במובן הזה תינוקת.

ולא, אני ממש לא סומכת עליה כשזה נוגע לכבישים. בנושא הזה היא תינוקת בשבילי. ברוב הנושאים האחרים בחיי היומיום היא ממש לא תינוקת, ואני ממש לא מתייחסת אליה כאל כזו. גם בגן של בתי מטיילים עם חבל וכל הילדים מחזיקים, אבל הם לא מעזים להתקרב לכבישים ואני חושבת שהייתי מתחלחלת אם הגננת היתה מספרת לי שהם טיילו על מדרכות בקרבת כביש. מקווה מאוד שגכם אצלכם לא יקרה לילדים שום דבר חו"ח. מצטערת - כביש זה דבר מסוכן. גם מדרכה בקרבת כביש. כשאנחנו הולכים ליד כביש, הילדה חייבת לתת לי יד. לא מוכנה לאבד אותה על חשבון לסמוך עליה או לשדר לה כך או כך וכל הבבל"ת הזה. כשמגיעים לסכנת חיים, כל התאוריות מבחינתי מבוטלות.
 

דסי אשר

New member
רוני, אם היית אם במשפחתון שלי-

והיית מביעה חשש והסתייגות- לא היינו הולכים ככה לטייל. אין אני יכולה לשנות עמדות, וגם לא רוצה לשנותם. אני צריכה שתלכי לעבודה בשקט. ובבטחון. עדיין, עולם המושגים שלי, וכנראה של עוד כמה הורים, הגרים כמוני בעיר, שונה משלך. גם הם מטיילים עם ילדיהם כאשר הילדים אוחזים בהם רק במעבר- חציה. הילד אצל הורהו- מרשה לעצמו להרחיב את גבולות העצמאות והחופש שניתנו לו- במשפחתון- וזה לא מפחד- הם מתנהגים אחרת. כאשר אני מזהה קבוצה- בה יש משהו שעלול להוביל להתנהגות שמפרה את כללי המשחק- המשחק לא מתקיים. כפי שאמרת, הכביש הוא מסוכן מידי. היו מחזורים שלא הלכו ככה לטייל. דסי
 
תני לילד עצמאות - וכבר היו מקרים

לצערינו משמעות העניין היתה לותר עליו....
אם אין אקט שמסמל הרתעה, איך את רוצה שהוא יבין את חומרת האיסור - משיחות נפש? ושיחות על מוות הן דבר חשוב בהתפתחותם של ילדים. לילדים בעיקר.
 

תמר,

New member
לצערנו תאונות קורות

ולא תמיד מדובר בילדים שקפצו לכביש. שיחות על מוות בריאות מאוד, כשהן באות מצד הילד - התעניינות במוות, מהו וכו'. זה שלב שכל ילד צריך לעבור. אבל עדיין, לא מדובר בהמחשה. ילד קטן לא קולט מה זה מוות. אם תגידי לו שזה יכאב לו מאוד, או שירד לו דם - זה ימחיש לו יותר. אחד הילדים שלי עבר פעם כביש לבד. אמנם היה מדובר בכביש קטן בלי הרבה תנועה, אבל נתתי לו להבין שמדובר במעשה חמור שאסור לו לחזור עליו. כשאת אומרת שאת מחזיקה את היד, את מתכוונת שבכל הליכה ברחוב את אוחזת בידה? את אף פעם לא נותנת לה ללכת לבד לידך ברחוב? את חושבת שבכל פעם שתצאי היא תברח? אני מנסה להבין מה מקומם אותך בעצמאות שדיברתי עליה. כשאני יוצאת לטיול ברחוב, אני נותנת לילד ללכת בקצב שלו. אם הוא רץ - אני מבקשת ממנו להאט את הקצב (כדי שיהיה תמיד בתחום הראיה וההשגה. אם אני רואה שהוא בכיוון לא טוב - אני תופסת אותו). בכל מקרה, נראה לי שזה גם פונקציה של גיל הילד והמזג שלו.
 
יש הבדל

בין הליכה ברחוב להליכה בכביש כפרי על שפת הכביש. אני שמחה שכשהוא זז לשם, את תופסת אותו...
 

vered4

New member
עם כל ההסברים

יש סיכוי טוב שכשהוא עם חבר, כל האזהרות יתעופפו לו מהראש, למול האפשרות למשחק והשתוללות. אז תשימי לב ואל תסמכי עליו כשהוא עם חבר, הם בדרך כלל מעודדים אחד את השני לעשות שטויות. כשאת איתו לבד, הוא כנראה יקשיב לך יותר.
 

תמר,

New member
רעיון

אולי תסבירי לו, שמכיוון שכבר כמה פעמים הוא התנהג בצורה לא זהירה ליד הכביש, את נאלצת להחזיק את ידו, לא ללכת למקומות מועדים וכדומה. אם הוא יבקש ללכת לבד, בקשי ממנו לחזור באוזנייך על כללי הזהירות (ולא להפך), שיגיד לך מה יעשה אם חבר שלו ישחק בצורה לא זהירה ליד הכביש. ואחרי שיבטיח להתנהג כיאות, להשגיח עליו בשבע עיניים, עד שתראי אם ניתן לסמוך עליו או לא. בעניין המוות, אני חוזרת על מה שכבר כתבתי: מוות הוא דבר לא מוחשי, ולכן קשה לילד לדמיין את זה. אם תאמרי לו שהוא עלול לקבל מכה חזקה וכואבת, יותר מ... (מכה חזקה אחרת שהוא מכיר), אולי זה יבהיר לו. דרך אגב, בן כמה הוא?
 
אני ממש חולקת עלייך בעניין המוות

הוא מאוד מוחשי להם, וכשאת מערפלת בנושא - את מעצימה את המוחשיות הזו בהרבה פחד ואי ידיעה. לא חבל לעשות להם את זה? אין צורך להכנס לתאורים פלסטיים, אולם הם מודעים יותר ומדחיקים פחות מאיתנו את זמניות הקיום.
 
למעלה