זהירות ארוך .הססתי התלבטתי אם

שיר5520

New member
אני ממש מבינה אותך,

אני עובדת במערכת של עיתון שיש בה המון התקלות ושינויים כל הזמן. בתקופות רגילות אני פשוט חיה מההתקלות האלה. אני מתפקדת הכי טוב בלחץ של עבודה ואני אוהבת לחץ. יכולים להוסיף לי פתאום המון עודים לעיתון ואני צ'יק צ'ק מתקתקת הכול. בתקופה של טיפול אני פשוט לא יכולה להתמודד עם שום דבר. פתאום אני נלחצת מכל שטות ורוצה רק שיעזבו אותי בשקט. זה נראה לי מאוד טבעי. יש עלינו אחריות מאוד גדולה למור על העוברים וזה מלחיץ וגם ההורמונים מטריפים ת'שכל. בקיצור, את ממש לא לבד בעניין הזה.
 

sushi123

New member
גם אני מרגישה ככה

במיוחד אחרי ביקורי המכשפה,אני חסרת אנרגיה וחיים. המחשבות ההתרוצצויות הכל ביחד מאוד מתיש. ביחוד הקטע הנפשי. (אצלי בכל אופן) צוקה, אני מחזיקה לך אצבעות שהכל יסתדר במהרה סושי
 

פיצקית

New member
הזדהותי הכנה!

כל מילה שכתבת כאילו יצאה מגרוני. אין לי כח לעשות כלום, ניתקתי קשר מחברות כי אני מרגישה משעממת ואין לי ענין בכלום, לא בעבודה, לא בחדשות, לא בלימודים.
מאחלת לך שתמצאי כוחות מחודשים ועד לילד המיוחל תרגישי יותר ויותר אנרגתית ועסוקה (כי אח"כ תהיי עסוקה בחיתולים...
)
 

יעלה31

New member
כל כך מזדהה

כל כך מזדהה עם מה שכתבת.., את "תחילת העבודה" על הילד דחיתי בגלל שהקריירה היתה חשובה, הייתי חייבת אחרי העבודה לעשות עוד איזושהיא פעילות ולסיים את "היום" מאוחר בלילה, דינמו אמיתי.. עכשיו אני מתלבטת כבר חודש אם לחזור להתעמל ..רק כדי להרגיש שאני לא רק עובדת ומחכה לילד , השתלטה עלי אפתיה שאין לי מושג מאיפה היא באה. מצד אחד אני אומרת שכל עוד אין לי ילדים אני יכולה לנצל את הזמן לעשות המון פעילויות נחמדות אחרי העבודה, ומצד שני - פשוט אין לי חשק, אני רק רוצה ילד. אני אומרת לעצמי כל הזמן שאי אפשר לחיות כל הזמן בציפיה ולא להנות מההווה- פשוט חבל, לי זה לא כל כל הולך.. יעלה.
 
למעלה