זהו?

זהו?

לארזזזזזז ושמעון יש יומולדת וכבר התאיידו הצרות? ואפחד לא זקוק לתמיכה? וכולם נוטפי ברכות ואיחולים? מה קרה???? כולה יומולדת בשנה הבאה גם יהיה דינה.מית חרפנת בצהריים
 

תבור.

New member
קודם כל מזל-טוב...

הצרות לא התאידו ולתמיכה בטוח שרבים זקוקים פשוט לא רוצים לקלקל את האווירה. שאלה ?? האם זה נכון והאם זה נורא שדווקא לאחר סוף שבוע שאמור להיות מרגיע בחיק האשה/חברה או הבעל/החבר דווקא מועלות יותר "צרות" ובעיות ?? ואנו זקוקים לפעמים ליותר "תמיכה" ???
 
אין לי מושגגגגגגגג

אף פעם לא חשבתי על זה מהזוית הזו... דווקא סופשבוע שבו אין אפשרות "לברוח" מהבית/אינטימיות לעבודה ולכל מיני עיסוקים דווקא אז יכול להיות סיר לחץ של כל הקשיים ופתאום הם מתגלעים במלוא כיעורם הרי מתי הרבה אנשים מתפקחים בזוגיות רעועה? כאשר הם מוצאים את עצמם אחד מול השני ללא תיווך של ילדים או אפשרויות של התעסקות בדברים אחרים משבר גיל ה-40 ולא בכדי....
 
אז שתדעי לך...

שאני מאחוריך, ומצדדיך... אחת שתים שלוש... כתפי מוכנה לראשך, כף ידי מחכה ללטפך, פי מפיק מילות תמיכה מתאמנת, מחכה... אוהבת, נויה
.
 
תמיכה כבקשתך

קודמקול כאן מקבלים תמיכה מכל סוג שהוא מחשבים - מייקי חתולים - ויויטי מסורים וגינות - דיאבלו ימיהולדת - שמעון וארזזזזזזז גגנות - אורמור ככה שתרגישי חופשי וחוצמזה יש מסרים. לא?????? דינה. תומך נופלים
 
ולגבי עצב ופחד מי תומך ?

אתמול אחרי יום של כיופים חזרנו הביתה. לחדשות. ולזוועתי גיליתי בתשע בערב את הפיגוע הנורא בישוב אדורה. והדבר היחידי שיכולתי להתמקד בו הוא בדניאל שפי הקטנה. התמונה של הילדה הקטנה הזו בת החמש לא יוצאת לי מהראש. בכיתי כמו ילדה קטנה אל מול הטלויזיה. לא יכולתי להירדם. חשבתי רק על מעין שלי הקטנה. מעין שישנה בשלווה במיטה היפה בבית המקסים שלנו שנמצא בשטחים. תמונות מחרידות חלפו בראשי. מחבלים, מעין, דם. דברים מזעזעים. לא יכולתי להשתלט על זה. קמתי מן המיטה ויצאתי לחצר. נעלתי את השער לגינה שלנו עם מנעול - כאילו שזה יעזור אבל שיהיה. נעלתי פעמיים את הדלת. אטמתי היטב את כל החלונות בבית. נכנסתי לחדר של מעין וכיסיתי אותה. התבוננתי בגוזל המקסימה שלי בת השלוש וחצי שישנה כל כך בשלווה ובכיתי. אני מפחדת כל כך. ולא יודעת מה לעשות. דיברתי עם בעלי אולי צריך לעזוב עד יעבור זעם. אבל לאן? הרי כל הארץ הזו סכנה אחת גדולה. ואם לא חדירת מחבלים אזי פיגועים. ונכון שאצלנו יחסית רגוע והציר תנועה שלנו בטוח ויש לנו שמירה לא כפולה אלא משולשת + התושבים שעושים סיורים נוסף לצבא ולשמירה הפרטית. אבל בכל זאת. ואם אעזוב אז מה עם העבודה שלי והגן של הילדה והחברים של הילדה ? ואם נעזוב אז לתמיד או רק עד יעבור זעם? והיום לא יכולתי לחייך. אפילו פעם אחת . הכל מן הפה ולחוץ. הלב שלי קרוע ובוכה. בוכה על דניאל שפי הקטנה הילדה המקסימה הזו בת החמש שבשבת בבוקר שכבה במיטה והתעוררה מלילה מלא חלומות מתוקים. התעוררה למחבל מחריד שקטע את חייה הקצרצרים שאותם אפילו לא התחילה. אני חושבת על דניאל שהתחבאה מתחת למיטה עד שמצאו אותה שם מרוססת ומלאה בדם. דניאל הקטנה בת החמש. ואני חושבת על אמא שלה שלעולם לא תשמע יותר את הצחוק של הבת שלה, לעולם לא תלביש לה שמלה חדשה, לא תחבוש את פצעיה, לא תנגב את דמעותיה, לא ולא ולא ולא. והלב שלי בוכה והעיניים שלי מלאות בדמעות. ואני רוצה לעבור הלאה ואני לא יכולה. דניאל נמצאת בתוך הלב שלי. וכואב לי. כל כך כואב לי. ואני רק רוצה להגיע הביתה ולחבק את מעין בשתי ידיים. לחבק אותה חזק עד כדי כאב. להרגיש ולחוש אותה. את הילדה שלי שאני כל כך אוהבת אותה ודואגת לה ורוצה לעשות הכל כדי לשמור אותה ועליה. ואני לא יודעת איך. הילה - שלמרות הכל אוהבת את הארץ הזו. ארץ אוכלת יושביה.
 
אם עד עכשיו הצלחתי להדחיק...

עכשיו נפרצו המחסומים, העיניים מוצפות בדמעות, השפתיים מתכרכמות... כמה רוע יכול להיות באדם, אם הוא יורה בתינוקות במיטותיהם? כמה זוועה???? ולמה???? מה השיג בזה? ואתם יודעים, הדבר שהכי הרג אותי (ושיסלח לי האלוהים), הוא כשהאבא סיפר שבא הביתה וראה את המחבלים וירו עליו והוא פשוט ברח... הלך לחפש נשק... והאמא? האמא, פצועה, עם שלושה תנוקות, אספה אותם לחדר השינה שלה, ניסתה להחביא אותם מתחת למיטה, נאבקה עם המחבלים כדי להדוף אותם מהחדר, וכל זאת בלי נשק... היא לא ברחה, היא לא רצה לחפש נשק, היא נלחמה בשיניים ובציפורניים כדי להציל את הילדים שלה... וזה הרג אותי. אז נכון, אי אפשר לשפוט אדם עד שמגיעים למקומו, ואני לא רוצה לעולם להיות במקומו ולאבד ילד, אבל... לא יכולתי... זה פשוט שיגע אותי... לא נתן לי מנוח... התמונה הראשונה שרצה לי בראש היא של האם הצעירה שלפני כמה שנים נלכדה באוטובוס בוער עם שלושה תנוקות ולא יכלה לרדת, כי בעלה ברח מהר וירד מהאוטובוס בלי לעזור לה. היא העדיפה למות עם הילדים מאשר ליטוש אחד מהם... נויה המומה וכואבת...
 

ארזזז36

New member
חיבוק ענק רסיסים..

תחזיקי מעמד ואיכשהו, במחיר לא אנושי, נעבור את הזמן המחורבן הזה. כולנו לא מבינים את חוסר האנושיות הזה.
 

viviti

New member
מה זו אינטימיות?

אז מה היה לנו פה? מאהבים בעלים נשים חבר שעלה מן האוב החמות של.. ידידים/ות יזיזים/ות קיטורים בדיחות אהבה כנות הפרגולה של השכנה שירים.. רגש / הגיון מרק עגבניות ומה לא..... אז... מה זו אינטימיות? אולי היכולת לחלוק עם האנשים פה צרות מצרות שונות..?
 
כוס אמאק!

סתם בא לי לקלל.. איך אני שונאת את היציאות הדביליות האלה.. אתם יודעים.. באודיגו.. "בא לך לדבר איתי?" "לא ממש.." "ההפסד כולו שלך!" למה מה????????????????????
 
היתה כאן איזו

מחמאה סמויה שטחו עיני מראות??????? שאקריא לך את הודעת המנהלת לגבי איך מתנהגים בפורום? מהר... לפני שיחסמו אותך
דינה רוצה מסאזזזזזזזזזזזזזזז
 
פסי תשלחי לכאן את מי שהרגיז/ה אותך

אני לא מקנאה בו/בה טיפול אישי ולוחץ מכל אחד מהחברים שלך כאן!!!! מה שתרצי.... חוצפנים!!!! ענת
 

תבור.

New member
למה ככה !!!!

בעיתון של יום השישי שעבר הייתה כתבה גדולה על הרגלי גלישה בחו"ל ובארץ אתרים מועדפים ניתוחים סוציולוגים בלה...בלה... נשים וגברים ברשת אהבה וסקס וירטואלים ושאר ירקות ופירות... בין השאר ציינו שם ב"החלטיות" שמערכת אודיגו בשעות הלילה הינה למטרות סטוצים וכדומה בלבד וכל המתחברים והמתחברות יודעים זאת (חוץ ממני כמובן שלא מחובר...) ואין שום אשליות בנושא.... סתם לידיעה ... (מת להתחבר...
 
זה בערב! אבל מה בבוקר??

בשעות הבוקר למה זה מיועד???? להצעות נישואין???? רק שאבין מה הפסדתי בדיוק!!!
 
שוק בשר

ככה אמר לי פעם מישו על האודיגו מנסיון - זה נכון כבר מעל חצי שנה אני לא שם וטוב שכך. (לי, בכל אופן) דינה. מתגעגעת למעטפות מהבהבות
 
בשר, בלי עין הרע - יש לי! ../images/Emo8.gif

ואכן זה שוק בשר.. רק שתדעי לך שבזמנו הורדתי את התוכנה הזו רק בגללך! כדי שנתחבר. עכשיו אני מתחמקת מ"התחברויות" לכל שלמה ואפרים שמשעמם להם בעבודה!!
 
למעלה