כרובית הפלא
New member
זהו
אני חושבת שמגיע לי שרשור נפרד לרגל המאורע. הסימילאק הראשון שלנו. מור בת תשעה חודשים ועשרה ימים. כבר חודש וחצי שיונקת רק בוקר וערב, כבר יומיים שלא מסכימה לינוק בבוקר, וכבר יום שלם שלא ינקה אפילו ערב, אפילו לא טיפה אחת. היא פשוט לא רוצה לינוק. אני? התכוונתי להניק עד גיל שנתיים. לא חשבתי בכלל על גמילה אי פעם. ועכשיו? מור גמלה את עצמה, אבל שכחה שצריך לגמול גם אותי... וקשה לי, מאוד. אני מזילה הרבה זמעות כשאני רואה אותה אוחזת בבקבוק ושותה בלי שום בעיה את האבקה ההיא. מההריון היה נורא חשוב לי להניק, קראתי המון, למדתי. בשלושה חודשים הראשונים הנקתי בוכה. היו לי כל כך הרבה פציעות, וסדקים, ופרטיה, ודלקת, וגושים, ומה לא. אבל נלחמתי, עברתי את כולם. שתי יועצות הנקה, מפגשי הנקה, פורום הנקה. סיפרתי לכל העולם שאין טעם לשאול אותי אם אני עדיין מניקה, כי אני רוצה להניק עד הצבא. כולם אמרו לי שמספיק לה, אבל אני המשכתי בכיף. אבל למור היו תוכניות אחרות... היא החליטה שהיא כבר גדולה מידי לינוק, היא רוצה כמו הגדולים. בימים האחרונים לא הסכימה לינוק בשום פנים ואופן, ואפילו העדיפה בקבוק מים חמים על פני הנקה. אז נכון שאני רוצה להניק עד הצבא, אבל היא צריכה את החלב שלה. אז הנה, היא אחרי הסימילאק הראשון שלה, ואני חופשייה. קשה, אבל נעבור את זה... מקווה לחזור לפה בלידה הבאה, ואז אני מקווה להניק עד גיל 80
אולי בעצם יהיה טוב לי התקופה של השחרור, מזמן לא הרגשתי שאף אחד לא תלוי בי ספציפית. מוזר... אבל זהו, אני פה, איפה שלא רציתי להיות כל כך מהר. אני אתגעגע המון, ובטח אבכה לי כמה ימים... ואח"ב נעבור לתקופה חדשה, כזאת שבה כל אחד יכול לתת לילדה שלי ארוחת בוקר או ערב או צהריים. אבל בכל זאת, אמא יש רק אחת, נכון? כרובית
אני חושבת שמגיע לי שרשור נפרד לרגל המאורע. הסימילאק הראשון שלנו. מור בת תשעה חודשים ועשרה ימים. כבר חודש וחצי שיונקת רק בוקר וערב, כבר יומיים שלא מסכימה לינוק בבוקר, וכבר יום שלם שלא ינקה אפילו ערב, אפילו לא טיפה אחת. היא פשוט לא רוצה לינוק. אני? התכוונתי להניק עד גיל שנתיים. לא חשבתי בכלל על גמילה אי פעם. ועכשיו? מור גמלה את עצמה, אבל שכחה שצריך לגמול גם אותי... וקשה לי, מאוד. אני מזילה הרבה זמעות כשאני רואה אותה אוחזת בבקבוק ושותה בלי שום בעיה את האבקה ההיא. מההריון היה נורא חשוב לי להניק, קראתי המון, למדתי. בשלושה חודשים הראשונים הנקתי בוכה. היו לי כל כך הרבה פציעות, וסדקים, ופרטיה, ודלקת, וגושים, ומה לא. אבל נלחמתי, עברתי את כולם. שתי יועצות הנקה, מפגשי הנקה, פורום הנקה. סיפרתי לכל העולם שאין טעם לשאול אותי אם אני עדיין מניקה, כי אני רוצה להניק עד הצבא. כולם אמרו לי שמספיק לה, אבל אני המשכתי בכיף. אבל למור היו תוכניות אחרות... היא החליטה שהיא כבר גדולה מידי לינוק, היא רוצה כמו הגדולים. בימים האחרונים לא הסכימה לינוק בשום פנים ואופן, ואפילו העדיפה בקבוק מים חמים על פני הנקה. אז נכון שאני רוצה להניק עד הצבא, אבל היא צריכה את החלב שלה. אז הנה, היא אחרי הסימילאק הראשון שלה, ואני חופשייה. קשה, אבל נעבור את זה... מקווה לחזור לפה בלידה הבאה, ואז אני מקווה להניק עד גיל 80
