זהו

[Aiakos]

זהו

ניראה לי שאני מאוד קרוב לוותר נמאס לי לאכזב את עצמי כל פעם מחדש.. מקווה שאין משהו מעבר לחיים האלה שהזכרונות לא נשמרים שיש ריקנות וכלום ושום דבר

 

[שישמים אחרים]

ברוך הבא

הפרעת אכילה היא מצב לא פשוט שמבטא, בצורה אכזרית ולא יעילה, בעיות עמוקות יותר. אני שמחה שהחלטת שאתה רוצה לחיות בלעדיה. אתה נמצא בטיפול? כמעט בלתי אפשרי - ובעיני לא כדאי - להתמודד עם הפרעת אכילה ללא תמיכה מקצועית.

 

[Aiakos]

זה הצעד הבא

צריך לאזור אומץ ולפנות לרופא משפחה

 

[פרפר בתוך אגרוף]

שלום לך.

אני, ועוד אחרות כאן, יודעות שאפשר להגיע במחלה הזו לרגעי ייאוש ושבירה מאוד גדולים. עצוב לי לשמוע שככה את מרגיש, ושכל כך קשה לך כאן ועכשיו.
אני שומעת שאתה רוצה שלווה מזכרונות קשים, ושלווה מרגשות.
אני מאמינה שיש לך סיבות טובות לרצות מנוחה מכל זה.

אל תרים ידיים מהתקווה שגם כאן אפשר למצוא קצת שלווה, שגם כאן אפשר להרגיש אחרת. ואני בטוחה שמגיע לך להרגיש אחרת.

מישהו סביבך יודע עם מה אתה מתמודד ואיך אתה מרגיש?

 

[Aiakos]

ההורים שלי יודעים

אבל לא מדברים על זה.. כשאתה גבר זה יותר קשה.. אני רוצה ללכת לטיפול אבל אני כל כך מתבייש אני לא מסוגל

 

[ל3]

ברוך הבא לפורום

צר לי לשמוע על התחושות הקשות אותן אתה חווה ואני מקווה שתמיד תרגיש פה בנוח לשתף ולפרוק. אני מבינה שאתה חש בושה לפנות לטיפול ,במיוחד בגלל העניין המגדרי אבל נסה לחשוב על זה ככה- אם יש לך כאבים בחזה תלך לקרדיולוג? כאבי ראש ממושכים תלך לנוירולוג? נתפס הגב תלך לאורטופוד? השאלות מובנות אני מניחה וכך גם התשובות עליהן. כשיש כאבים בנפש אין שום סיבה שבעולם לא לטפל בהם על ידי גורם שמוסמך לטפל בהם. מדוע לך לשאת את הכאב לבד? מדוע רק בגלל הבושה ( לא שאני מזלזלזת ברגשותייך) תמשיך במסכת היסורים הזו. אני חושבת שהסטיגמה שהייתה פעם על פגועי הנפש וכל הממסד הזה תבועה בנו כל כך חזק אך עברו שנים, המערכת הישתנתה , הטיפולים היתשנו, מגוון הטיפולים השתנה ויש לך אפשרות להשתמש באותם כלים בכדי להבריא ולהשיג חיים מאושרים ומלאים. לא כדאי לך לעשות את המאמץ? מה אתה אומר?

 

[Aiakos]

לפעמים

אני נכנס לאינטרנט לחפש עזרה ואני רואה שהכל בלשון נקבה וישר אני יורד מהעניין. בכל מיקרה אבל אני לא יודע מה אני צריך פסיכולוג או פסיכיאטר או פסיכותרפיסט או לא יודע מה. גם אין לי כל כך איך לשלם על זה האמת..

 

[ל3]

השלב הראשון

מערכת בריאות הנפש עברה רפורמות בשנים שחלפו וכיום כל אחד זכאי לטיפול נפשי בסבסד המדינה. השלב הראשון במחינתך יהיה לגשת לרופא המשפחה ולספר לו על המצוקה שלך. הוא יוכל להפנות אותך לתחנה לבריאות הנפש הממוקמת באיזור מגורך ושם כבר ידעו להתאים לך סוג טיפול מתאים. נכון הצעד הראשון הוא קשה ולא נוח אבל אולי בשביל להציל את חייך ולשפר את איכות חייך הוא שווה? מה אתה חושב?

 

[Aiakos]

צודקת

אני אקבע תור לרופא משפחה ניראה מה יהיה.. אני אספר פה את ההתקדמות ניראה איך ילך..

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אתה צודק,

במובנים רבים יותר קל להיות אישה שחולה בהפרעות אכילה.
כנראה שנשים מקבלות יותר לגיטימציה וכמובן הטיפולים מכוונים יותר לאוכלוסיה הנשית. אבל כאן, ובוודאי בקרב אנשי המקצוע, זה ידוע וברור שיש גם גברים שחולים בהפרעות אכילה, ושהם סובלים מכך בדיוק כמו הנשים שחולות.

אני מבינה שזה קשה, אבל מאמינה שכמו שעשית את הצעד המשמעותי של לכתוב כאן ולשתף, לאט לאט תאזור עוד אומץ, לדבר על זה גם במקומות אחרים.
מה אתה אומר? איך זה מרגיש לדבר על זה כאן?

 

[Aiakos]

זה מרגיש טוב

למרות שזה גם סוג של טריגר אבל זה נותן לי הרבה חומר למחשבה.. אני מוצא את עצמי מנסה להקהות את התחושות שלי בעזרת אלכוהול בזמן האחרון אחרת אני לא נרדם. אוף יהיה בסדר.. אני חושב שאני אנסה עוד כמה דברים לפני שאני אפנה לרופא.. עליתי במשקל ולכאורה אני יותר ״בריא״ עכשיו וגם הייתי בטוח שאני ארגיש יותר טוב. אבל האמת היא שאני מרגיש הרבה יותר גרוע ואני שונא את איך שאני ניראה וכל הבגדים קטנים עליי. ופיסית אני פשוט מרגיש כבד כאילו שמו עליי חליפה של שמנים.