מכירה ממקום קצת אחר. אני בטוחה שזה לא פשוט לך, בתוך כל השמחה. ואת מתמודדת באופן שמעורר הערכה, אני חושבת שכולם כאן אמרו לך את זה לא פעם במהלך התהליך של האשפוז. עוד לא ראיתי מישהי כאן מתצאשפזת ומשתחררת באופן כל כך...מדהים. [אבל ידעתי, ידעתי. את שפיצית.]
לא משנה מה עברת בדרך וכמה קשה היה לך, הגעת מכונת מטרה ונשארת מכוונת מטרה. מטרה שאת משיגה בכל רגע עוד קצת. לא ספגת את החלקים הרעים של האשפוז, לא הושפעת שלילית מהסביבה שלך. הרוחת חברות, זכרונות טובים, את ההפסקה שחיפשת, וכלים להמשך. הגעת מכונת מטרה, ולמרות הקושי העצום שיכול להיות באשפוז, את זו שהפכה אותו לדבר המדהים שהוא נתן לך. את זו שלקחה את זה צעד אחד קדימה.
אני כל כך גאה בך ושום דבר מזה הוא לחלוטין לא מובן מאליו.
מה עשית? הלכת, עברת את התקופה הזו במלואה ושיתפת פעולה.
זה לא מובן מאליו ורצוי שתפרגני לעצמך על זה המון...
כמו שכבר יצא לך לקרוא הרבה בנות משחררות את עצמן ולא עוברות את התהליך הזה עד סופו.
עוד לא קלטת עד הסוף שאת נכנסת לאשפוז והנה את יוצאת ממנו...ההתעקשות שלך בדרך אליו- מול כל הספקות מתוך ומחוץ לך, והנחישות והיציבות שבה עברת את האשפוז הזה- הם עדות לכוחות הגדולים שיש לך.אני מקווה בכל ליבי שתמשיכי להתעקש ולהוכיח את עצמך, בעיקר לעצמך.שיהיה כמה שיותר קל....אנחנו כאןאוהבות וגאות ומחזקות.