זהו?

[כמו טיפה בים]

זהו?

אני כשנה לאחר לידת ילד מקסים ואהוב. הבעיה היא שמאז הלידה(ולצידה אכזבות וקשיים מבן הזוג) אני מרגישה שהאהבה שלי כלפי בן זוגי הולכת ודועכת. אני כבר לא מתרגשת ממנו(האם בכלל אפשר להמשיך להתרגש אחרי שנים של זוגיות?), אלא לעיתים רחוקות, החשק שלי לעשות לו טוב פשוט כדי לראות חיוך ולא כי זה אינסטינקט ירד באופן משמעותי, אני כבר לא מצפה למחוות רומנטיות(שבלאו הכי לא מגיעות) והרבה מאוד טכניות נכנסה לנו לחיים. כשאני אומרת "אני אוהבת אותך", אני מתכוונת לזה, אבל גם יודעת שלא אוהבת אותו כמו פעם. רוב הזמן אני מרגישה שהבייבי מספיק לי ואני לא צריכה יותר מזה, וגם אילו הייתי צריכה, בן הזוג שלי לא עונה על הצרכים שלי. פעם הלב שלי עלה על גדותיו מרוב רגשות והיום אני "יבשה" הרבה מהזמן. אני מרגישה שאני כבר עוברת את שלב התסכול ומגיעה לשלב השיעמום. בעלי יקר לי מאוד ואני רוצה לראות אותו ואותנו מאושרים, מסופקים, שלווים, פורחים ומפתחים אחד את השני/ה, אבל מה שאני מרגישה זה שרוב היום אנחנו דני צדדים לחוזה(גם אם חוזה חברי). אפילו בדברים ה"יפים" זה מרגיש טכני- הוא מכין קפה אז מכין גם לי, אני מבשלת ארוחת ערב אז גם בשבילו וכד'. סוג של ססטטוס קוו, או מה שזה לא יהיה. אני תוהה אם יש לנו תקנה, אם נוכל להחזיר את פעם או שזו משאלת שווא? האם נוכל ליצור עכשיו חדש יפה יותר, כשבעצם רוב הרגשות הוחלשו, יובשו, רודו ונסחטו?

 

[MATADOR4U]

זוגיות

שני אנשים שבחרו לקיים תנועה משותפת משולים לשני הרי געש פעילים שבחרו להתקרב האחד לשני כשהרי הגעש דוממים הזוגיות דוממת גם היא הדרך בה יבחרו שני בני הזוג לטפל בהתפרצויות הוולקניות היא שתקבע אם תיווצר אדמה אהבה חדשה אדמה שתאפשר את הנבטת היבולים המדהימים והייחודיים למעשה הזוגיות מי שיעדרו את הציפיות ואת ההבנות המתאימות ייצרו במעשה הזוגיות רק מחלות הרס וחורבן נוספים

 

[גרא.]

כמו טיפה בים,זה מה שקורה אצל לא מעט זוגות,

אחרי הלידה,בדרך כלל הראשונה.כל מערכת החיים שהיו לפני הלידה,השתבשו,עם בואו של התינוק/ת.צרכז תשומת הלב במיוחד שלך האם,מתמקד יותר ויותר בטיפול היומיומי של התינוק,והבעל\לרוב מוצא עצמו מוזנח רגשית,מקנא בעוצמה זו או אחרת בתינוק ומתקשה לחזור על מערכת היחסים הכמעט מושלמת,זו שהיתה לפני הולדת התינוק.גם מערך התפקודים הגבריים/נשיים שהתייצבה במשך שנת הנישואים הראשונה,בבחינת מי עושה מה ולמה,גם התרומה הרגשית זה לזו ,השתנתה.כפי שאת בעצמך כותבת,אני מרגישה שהבייבי מספיק לי,ואני לא צריכה יותר מזה.יחד עם זה,אפשר לומר שי יש תקנה,ואפשר להחזיר עטרה ליושנה ,באמצעות טיפול משפחתי.מומלץ מאד טיפול משפחתי מובנה,נוסח וירגיניה סטיר/מנושין,המתמקד בשדרוג התקשורת המילולית והלא מילולית האינטימית ביותר.מומלץ מאד לקרוא את ספרה המשעשע של קיית פיג'יס "החיים אחרי הלידה".

 

[yonadavg]

את אמנם מדברת על משהו יותר רחב, אך בכל זאת:

"מצבים לאחר לידה ותקופות הנקה: אבדן החשק והעניין במין הינו תופעה שכיחה בנשים רבות לאחר לידות, בעיקר לאחר לידה ראשונה. הסיבות נובעות משינויים גופניים אך בעיקר מסיבות נפשיות. התפקוד החדש כאם דורש מהאישה, להיות זמינה וקשובה יום ולילה לצרכי התינוק. כתוצאה מכך יוצר אצלה מצב של מחסור בזמן פנוי לעצמה, עייפות מצטברת, מתחים לגבי התפתחות התינוק והתהיות לגבי התפקוד שלה כאם. אחד הדברים האחרונים שיעסיק את האישה בתקופה זו יהיה המין! בדרך כלל עובר כחצי שנה עד שנוצר סטאטוס קוו חדש בבית והמין יחזור לשגרה פחות או יותר.לעתים קרובות אין המצב המיני החדש זהה למצב שהיה לפני הלידה אלא נוצרה מערכת מינית אחרת (חשק נמוך יותר, תדירות נמוכה יותר) לעתים הסיבות הן אוביקטיביות עקב חוסר פרטיות, פחות שעות "איכות" עם הבעל, ויותר זמן המושקע בילדים. יש מצבים שיחלפו כשנתיים עד שהאישה תתאושש נפשית וגופנית מהלידה . מבחינה גופנית קיימת ירידה בטסטוסטרון, (הורמון המין הגברי המצוי בגוף האישה ובעל השפעה על החשק המיני), בתקופות לאחר לידה ובתקופות הנקה הגורמת לדיכוי החשק המיני בתקופה זו". http://www.refua.info/siteFiles/1/3766/10248.asp תוכלי למצוא עוד חומר רב על הנושא באינטרנט. בשורה התחתונה: אתם נמצאים בשלב חדש בחיים, ואתם צריכים לעשות את ההתאמות הנדרשות. לדאוג לזמן משותף, לשיחה, לרגיעה ביחד, לחידוש כוחות. לעורר מחדש את הזוגיות מזווית שונה. לחלוק אחד עם השני חוויות לגבי הילד. לשחק שניכם יחד עם הילד ולהנות מהולדתכם מחדש כאמא ואבא. ועוד ועוד.

 

[נדיה ויינשטיין]

האוטומטים של האישיות...

נראה לי שאת מעלה כאן את הדילמה השכיחה ביותר בחיי הזוגיות..... מה קורה כאשר האוטומטים שבנינו לנו לתפעול שגרה נוחה משתלטים על החיים... נשארת ריקנות ותחושת מרירות בפה, זיכרון עמום של התרגשות נשכחת. קסם החיים דועך.... אני חושבת שהתסכול העיקרי נובע באמת משיעמום של המונוטוניות הצפויה להחריד של המציאות, לאנשים עם אישיות פעילה זה יכול להיות קשה עד הרסני... מה שאני מציעה לך - זה לקחת אחריות על הכיף בחייך. לעשות כיף- זה מה שגורם לנו להיזכר באנרגית החיים שבנו. ולא רק בתפקיד אמא. תגדירי לך זמן שבועי מוגד, גם אם זה רק שעה או שעתיים, או ערב, או בוקר(או כמה שאת יקרה לעצמך) - שאת מקדישה לעשות משהו שגורם לך לחוות חיוניות, לפעילות שאת נהנת ממנה וטוענת ממנה סיפוק,כיף, ולא משהו ש"צריך" לעשות. כאשר את תכבדי את הצורך שלך לחוות חיוניות ועניין, חדשנות וסקרנות בשגרת היומיום שלך, זה יהדהד גם לבעלך, וגם הוא ירצה לזוז. ואז תחשבו, אולי שניכם יכולים לזוז ביחד כמובן שמדובר בתהליך שלוקח זמן, שידרוש ממך לצאת מחוץ לאיזור הנוחות שלך ולהתנסות בדברים ובגישות חדשות. אבל... זה חלק מהמתנה! בהצלחה רבה!