זהו!

[רוקדת לבד במעגל]

זהו!

אחרי שקיבלתי מכל צד אפשרי את סטירות הלחי {לא פיזי} החלטתי לקום וללכת עם הרבה כאב, הרבה זכרונות, פשוט . שבקתי מכל פעילות איתו ואליו, אנחנו כבר חודשיים לא ביחד לא מדברים ולא מתראים . אבל אני לא מסוגלת להמשיך הלאה.... לא בא לי לצאת בימי שישי עם חברות, או באמצע שבוע, תמיד דוחה אותן, או שמספרת להן שיוצאת ומתחפרת במיטה אתרי ההכרויות עושים לי חלחלה למרות שנרשמתי לשם אני לא נכנסת ועד שנכנסת נעשה לי רע כל היום אני "בולשת" אחריו באינטרנט וחושבת רק עליו בזמן שהוא בעצם המשך הלאה מהר מאוד אחרי הפרידה ואיך לעזעזל אני מצליחה לצאת מזה????????? מהי תקופת האבלות שמדברים עליה ? כמה זמן היא נמשכת ? למה כל כך כואב לי ? אפילו שסלחתי לו כבר

 

[מישהי בכתום]

עצה קטנה

אפילו אם את לא רוצה לצאת...תצאי!!! בכח!! אומרים שאחרי פרידה צריך לבכות כמה ימים (אפילו בכוונה) ואז לצאת לעולם מה שנקרא. אצלך כבר עבר הרבה זמן.. לדעתי את צריכה גבר חדש שיעסיק אותך.. תצאי עם חברות תנסי להגיע למצב שתכירי גברים אחרים לאו דווקא בשביל מערכת יחסים..אפילו סתם כדי שיהיה כייף להתכתב איתם או לדבר זה עוזר. עוד כמה זמן את תצחקי על התקופה הזאת!!!

 

[רוקדת לבד במעגל]

לא אוהבת לצאת

ואם כבר יוצאת אני הופכת לכזאת קרה

ואני לא פולניה שאף אחד אפילו לא מנסה להתקרב......

 

[chenby]

אז תמצאי מה

את כן אוהבת לעשות ותעשי את זה... אני יכולה להגיד לך שדרך אחת שבזמנו ניסיתי להתגבר על מישהו וזה עבד - הכרחתי את עצמי לחשוב עליו. דווקא. פשוט כל פעם שהוא לשנייה זז מהמחשבות שלי, מיד החזרתי אותו למחשבות - מן הפוך על הפוך כזה.. עד שבסוף די , נמאס לי לחשוב עליו, נמאס לי מהשם שלו... ובקלות המשכתי הלאה... להתעסק במה היה צריך לקרות ולמה זה קרה - לא יוביל אותך לשום מקום תכלס.. תתחיל להתעסק במה את רוצה שיהיה לך - ותכווני את עצמך לשם. ותתחילי לעשות למען עצמך ... מתוך עצמך את תתמלאי ותרגישי טוב יותר. (ממני - פולנייה שכבר צריכה להדוף את המתקרבים

 

[מריוס זכריה]

תקופת האבל

זה כמובן שונה מאדם לאדם. תלוי בעומק הקשר, במידת התלותיות/עצמאות, בסגנון האישי (לוקח אחריות/זורק אחריות), באיכות מעגלי התמיכה (משפחה, חברים) ועוד... הערכה אחת, מאוד משמעותית בעיני, שלא קשורה דווקא לאבל אלא להסתגלות אחרי משבר מדברת על... 3 חודשים. את קרובה לשם... הכוונה היא שאחרי 3 חודשים אדם בריא סיים להסתגל למשבר שהוא עבר. יש גם סוג של כלל אצבע, ממש ממש לא מדעי! שאומר 1:1, כלומר על כל שנה יחד, שנה של אבל... זה כנראה קצת מוגזם, ואבל לא מסתים ביום אחד, אז זה איפהשהו באמצע בין עוד חודש לבין שנה פחות או יותר. מה שחשוב, כדי לסיים את הסיפור בצורה בריאה יותר ופחות מתוסבכת, הוא לעבד אותו. להבין מה קרה, ולהפיק לקחים. איך יודעים שהעניין מעובד? כשהמסקנות הן על עצמך, ולא עליו. הסדר הרגיל הולך ככה: - הוא חרא של בן אדם! - אני כזאת מטומטמת שהייתי אתו! - איך לא ראיתי את זה? - למה איפשרתי לו לעשות לי את זה? - למה אני תמיד נדבקת לטיפוסים שעושים את זה? - למה אני תמיד מחפשת את זה אצל אחרים ולא אצלי? כשהגעת לשלב האחרון, כבר מזמן הפסקת לחשוב עליו... בהצלחה, מריוס

 

[רוקדת לבד במעגל]

1:1../images/Emo122.gif

שש שנים

הפסקתי לבכות ואהבתי את התרגיל שלך מבטיחה לנסות שבוע טוב|כלני

 

[B l u e D e v i l]

בדרך כלל

תקופת אבל היא חצי מהזמן שהיתם יחד ולא 1:1. אבל בקשרים ארוכים זה עד שנה.

 

[פוטוגנית1]

אמאלה

אני לא עוזבת את בעלי!!! תאר לך 1:1 עוד 8 שנים (כנג 8 שנות נשואיי) ממש יגמרו לי החיים................

 

[מריוס זכריה]

אבאלה

מילא שזאת סתם אמירה של החברה (1:1), אבל בכל מקרה, זה רלוונטי רק אם היית מאוהבת... שנים בלי כיף ואהבה לא נספרות...

 

[תלתה]

מזדהה

ולי יש עצה קצת משונה... (אבל עלי זה עובד..) משום שאחרי פרידה הדבר האחרון שאת רוצה זה לראות ו/או לשמוע ו/או לשתף אנשים במה שעובר עליך, ואת רק רוצה או לישון או... לישון...או.. לבכות ולרחם על עצמך נורא.. אז- התרופה הטובה ביותר לעצבות הזאת היא- הפרשת אדרנלין. ספורט. זה כימי. זה עובד. מניסיון...