זהו. פיניטו!
תכננתי לראות פרק אחד. מקסימום שניים. יצא שסיימתי את העונה הרביעית (ארבעת הפרקים שנשארו לי). אני עוד צריכה לעבד וכו', אבל בחיי שפרקי הסיום עשו לי טוב על הלב. (בשל חוסר זמני בסופרלטיבים, המילים "שמחה" ו"אושר" יחזרו בתדירות סופר גבוהה.) {ספוילרים. קישטא!}
קרייטון, איזה ממי אתה! פשוט נשמה. מעולם לא אהבתי אותו יותר מאשר כשהוא הציע לה להינשא.(קיטשי קצת, אבל הכי מקסים בעולם והכי מתאים.) נראה לי שזו אחת הסצנות שהכי אהנה לצפות בהן שוב ושוב ושוב. רק עכשיו הבנתי כמה אני אוהבת את הדמות הזאת בעצם. האהבה שלי אל ארין תמיד הייתה יותר מוחשית בסגנון "אני לא יכולה להוריד ממנה את העיניים" אבל קרייטון פשוט מדהים. עם הסגירת הקצוות של הפרקים האחרונים למדתי גם לאהוב את נארונטי וסיקוזו. הדמויות שלהן התעגלו, הפכו ליותר רכות ואנושיות. רייג'ל ממש נגע לליבי. איזה מתוק. (ד"א -הוא היחיד מבין הקאסט הקבוע שנשאר לבד. קצת עתוב לי עליו. הוא גם היחיד של התקרב למטרה המקורית ששאף להשיג...)
כשראיתי את דארגו וצ'יאנה ביחד לא יכולתי להיות מאושרת יותר. כ"כ שמחתי! פשוט מגיע להם להיות שמחים.
בקיצור, אני שמחה ומאושרת , למרות שנורא חבל לי שנגמר (החלטתי לחכות עם המיני למרות שראיתי את הטריילר המאוד מספלייר- כמה מטופש מצידי.) כל העלילה עם קטראצ'י הייתה גאונית! ג'ון הוצג במלוא אי- שפיותו, והחלק הטוב הוא שארין הייתה שם תמיד לצידו, עם המבט האוהב והדואג המקסים הזה שיש לה עם הפנים. אה ושכחתי- המעשה ההירואי של פיילוט היה בדיוק במקום. הוא תמיד היה בצד, לקחו אותו כמובן מאליו. אור הזרקורים הוסט אליו בדיוק במקום הנכון. דברצ'יק אחרון- העיוורון של צ'יאנה נראה לי מאוד מאוד מתאים. לא מגביל מדי,אבל משהו שיעזור לבסס עוד יותר את המערכת היחסים המתחדשת (יפי! הוריי! יחי! הידד!) בינה לבין דארגו ויעזור לבגר את הדמות. גמרנו עם התשבוחות, עכשיו לכמה דברים שקצת הציקו לי: 1. המעבר החופשי של כולם דרך חורי תולעת. זה פשוט הטריף אותי. לא אמרנו שיש בעיה עם היציבות של חורי תולעת כך שמי שעובר דרכם מת!!!??? מה נסגר? למה כל ספינה יכולה לשוט דרכם פתאום?! 2. הריגול הכפול של סקורפי לטובת הקיסר הסקארני. מיותר מטופש ובלתי הגיוני בעליל. עם מישהו הגיע לטופ בהיררכיה הסקארנית, בה מאוד קשה לשרוד, אני מסרבת להאמין שאפשר למרוח אותו בכזאת קלות. 3. סיקוזו וסקורפי. צפוי, אבל עדיין הכי דוחה בעולם. איכס, לחושב על סקורפי כעל יצור מיני... בעעעעעעע. יחי ברקה! (וההשוואה ההיסטרית של קרייטון לברנז הייתה כ"כ במקום. מבט הקינאה על פניו...) 4. סטארק. אחלה; סגירת מעגל זה חשוב, אבל מה הוא לעזאזל עשה שם? מיותר. עניין המוות - לא התייחסתי אליו כל ההודעה פשוט כי ברור לי שהם יחזרו, הם לא באמת יכולים למות, ולכן לא הייתה לי אפילו צביטה בלב. נורא ריחמתי על החברה במויה ובמיוחד על דראגו עם השגה קורעת לב שלו, וגם על הצופים בארה"ב שנאלצו לחיות עם המתח. בסה"כ, גאוני. פשוט גאוני וכ"כ מתאים. זהו, סיימתי. אם יהיו לי מחשבות מעמיקות יותר אני עוד אחזור. (מוהאהאהא...) אם תחוו את דעתכם על סיום העונה ה-4 אני ממש אשמח. אני רוצה לשמוע עוד נק' מבט.
תכננתי לראות פרק אחד. מקסימום שניים. יצא שסיימתי את העונה הרביעית (ארבעת הפרקים שנשארו לי). אני עוד צריכה לעבד וכו', אבל בחיי שפרקי הסיום עשו לי טוב על הלב. (בשל חוסר זמני בסופרלטיבים, המילים "שמחה" ו"אושר" יחזרו בתדירות סופר גבוהה.) {ספוילרים. קישטא!}
) הדמות הכי אגוצנטרית שראיתי בחיי אני אני אני!!!! תראה לו זהב והוא שלך לעד. הוא תחמן בין תחמנים . הדמות שלו השתנתה לאט לאט בצורה מאוד יפה. הוא לומד לסמוך על הצוות ואפשר לראות שפעמיים רבות הוא עוזר לצוות גם עם זה בא על חשבונו. הוא נקשר לצוות. למשל בTHE CHICE הוא מנסה לעזור לארין בדרך שהוא מבין שהיא תוכל לשמוע , הוא מדבר אליה ברכות כזאת שאף פעם לא שמענו ממנו. פיילוט (חוץ The Way We Weren't ) אנחנו לא ממש יודעים עליו. אבל דמות מנווטת אין ספק. וואו יצא ארוך. פשוט הכל נשפך לי. דרך אגב יש בסנימטק הופעות ג'ז היום ומחר. וכמובן נזכרתי ב...קלודיה בלאק שלפני המשחק היא שרה ג'ז במועדונים. זהו . ביי
