רק למען הסדר הטוב,
בחתונה של ביתי, הן הגיעו עם חמותי,
אני נגשתי ודיברתי איתן, (אחרי הרבה נסיונות קודמים שלא הצליחו)
והפעם הן שתפו פעולה ודברו --ונשבר 'הברוגז',
אני הלכתי לחתונות ולשמחות שלהן בשביל בעלי--
ומבחינתי מגייע לבעלי שאהיה איתו.
מאז שדברנו הייתי יותר מעורה והתיחסתי יותר בשמחה עצמה.
כך שכן דברנו ולא היינו בנתק. מלבד חמותי--שנשארה שם.
לכן, ציפיתי שהפעם הן כן תגענה ותתיחסנה--זה הכל.
נעלבתי שזה לא קרה.
אני מקבלת וזה נכון שצריך ללמוד לותר, ולהתעסק בטוב שישנו,
אבל משום מה זה יושב על הלב, ומעיק ומעליב.
לגבי בעלי--נראה לי שנכון להבין שלכל אדם המגבלות שלו.
ואם אני דרשתי ממנו ל'טפל' במה שלא הצליח לו. וכנראה, לא יכול להתליח לו,
כי הן רעות, מוסתות, מקנאות, מרשעות--והוא מרגיש גם נעלב מהן,
ולא יכול לומר לי כי אני כועסת--יוצרים ריבים מיותרים על כלום. ואוירה לא טובה בבית
כל עוד הוא איתי בכל השאר (הספיד את אבא שכל הקהל בכה והשתתף ובעוד תחומים)
אז אי הטיפול בהן הוא דבר שלא כדאי לי כדי לעשות לי עוד יותר כאב.
אני עצובה שזה המצב, רציתי אחרת--אני כותבת כדי לשמוע ולומדת.
מקוה להתגבר--
היום אמרתי לעצמי (באמת בלי שחצנות--אני לא גאותנית)
באמת כל מי שאני איתו בקשרים אוהב אותי כי אני אוהבת אנשים ונותנת את כולי לאחרים,
נכחו, ודאגו, וחברות קנו לנו אוכל (למרות שילדי (הם הנכדים הגדולים) דאגו והביאו.
למה רק מי שבאמת מצד חובה היה צריך להיות לא היה? ולמה הם שונאים?
כנראה שלעולם לא אדע.
בחתונה של ביתי, הן הגיעו עם חמותי,
אני נגשתי ודיברתי איתן, (אחרי הרבה נסיונות קודמים שלא הצליחו)
והפעם הן שתפו פעולה ודברו --ונשבר 'הברוגז',
אני הלכתי לחתונות ולשמחות שלהן בשביל בעלי--
ומבחינתי מגייע לבעלי שאהיה איתו.
מאז שדברנו הייתי יותר מעורה והתיחסתי יותר בשמחה עצמה.
כך שכן דברנו ולא היינו בנתק. מלבד חמותי--שנשארה שם.
לכן, ציפיתי שהפעם הן כן תגענה ותתיחסנה--זה הכל.
נעלבתי שזה לא קרה.
אני מקבלת וזה נכון שצריך ללמוד לותר, ולהתעסק בטוב שישנו,
אבל משום מה זה יושב על הלב, ומעיק ומעליב.
לגבי בעלי--נראה לי שנכון להבין שלכל אדם המגבלות שלו.
ואם אני דרשתי ממנו ל'טפל' במה שלא הצליח לו. וכנראה, לא יכול להתליח לו,
כי הן רעות, מוסתות, מקנאות, מרשעות--והוא מרגיש גם נעלב מהן,
ולא יכול לומר לי כי אני כועסת--יוצרים ריבים מיותרים על כלום. ואוירה לא טובה בבית
כל עוד הוא איתי בכל השאר (הספיד את אבא שכל הקהל בכה והשתתף ובעוד תחומים)
אז אי הטיפול בהן הוא דבר שלא כדאי לי כדי לעשות לי עוד יותר כאב.
אני עצובה שזה המצב, רציתי אחרת--אני כותבת כדי לשמוע ולומדת.
מקוה להתגבר--
היום אמרתי לעצמי (באמת בלי שחצנות--אני לא גאותנית)
באמת כל מי שאני איתו בקשרים אוהב אותי כי אני אוהבת אנשים ונותנת את כולי לאחרים,
נכחו, ודאגו, וחברות קנו לנו אוכל (למרות שילדי (הם הנכדים הגדולים) דאגו והביאו.
למה רק מי שבאמת מצד חובה היה צריך להיות לא היה? ולמה הם שונאים?
כנראה שלעולם לא אדע.