זהו סיפרתי לאבא שלי.

זהו סיפרתי לאבא שלי.

אמרתי לו שהעתיד שלי הוא לא חרדי.אמרתי לו שיש לי דרך שונה משלו אמרתי הרבה דברים אך הוא לא מפנים הוא לא מבין שזה החלטה סופית הוא חושב שזה רגע של עצבים וזה יעבור. הוא ניסה לשכנע ויצא מפה הוא סגור בחדרו ואני בוכה לא יודעת מה לעשות.אם לקום וללכת עכשיו או לא.אני באמצע לבכות רוצה לשמוע את דעתכם.אני עוד שניה מתאבדת.אמא שלי ברקע מקללת אותי די אני לא ידעת מה לעשות
 
מזל טוב

זהו זה הגיהנום שלך מתחיל להיגמר מעכשיו תעיזי יותר ויותר להיות מה שהינך באמת בן אדם נ ה ד ר..................
 

mister xy

New member
זה הזמן ליצור קשר עם הל"ל

אם זה לא סובל דיחוי עד אחרי החג בבקשה מסררי לי.
 
כולנו מלאי קינאה

על ההעזה לפתוח את שערי החופש יש רק להחמיא לך מכל הלב ודאי עכשיו הכל נראה רע ומסובך איום ונורא אבל הצלת העתיד שלך שווה את כל זה
 

סוג ב

New member
אני חושבת שהוא ירגע

אחרת, הוא היה אומר לך מיד לעזוב את הבית. תני לו את הזמן שלו, חכי מה הוא יגיב, אל תקפצי להחלטות פזיזות ונמהרות. הכי חשוב, כל עוד את גרה בביתו, לכבד אותו ואת הדת שלו. זה יעזור לו לקבל אותך.
 
כל הכבוד על האומץ

ברור שזה קשה עכשיו אבל זה הם ירגעו ובטח גם ינסו לבדוק מה זה אומר בפועל. מקווה שמפה זה ילך וישתפר בעבורך. מחזיקה לך אצבעות.
 
טנקס חברים.

הוא לבנתים נירגע לאט לאט הוא מעכל תעינין. וכבר מקודם נכנסתי למטבח בטיבעיות סימתי לבשל לשבת(יש אורחים) מקוה שהשבת תעבור בשלום.תודה אוהבת אותכם!
 

מתבי6

New member
עד היום היה לו ממה להבין?

עד היום היית בבית בחורה רגילה שהולכת בתלם? אם כן, ברור שהוא בהלם אבל את צריכה לתת לו לעכל ולא להתריס מולו כי יכול להיות שהוא יגיב אחרת. אחרי הכל את רוצה בית חם של הורים דואגים.
 
כל הכבוד לך! צעד גדול בדרך לחרות

ברור שרגע הגילוי להורים הוא קשה מאד לל ולהם אבל מה שחשוב זה שהיה לך את האומץ לעמוד בפני אביך ולומר לו את האמת. עשית את הצעד הנכון ויש להניח שאחרי שתעברי את הקושי הראשוני הרגשתך תשתפר מאד.
 
ברכותיי!

הלוואי שלי היה את האומץ לעשות את זה! אני לבנתיים משקרת להורים שלי בפרצוף. אומרת להם שאני רוצה שהם קצת ירפו ממני ושאני לא רוצה להיות חילוניה, אלא רק טיפה לצאת מהמסגרת. אבל להגיע ל"ת'כלס" אני מפחדת בטרוף.
 

נטע 2

New member
בטוחה שהיה נכון לספר ?

אני לא בעד לפגוע סתם באנשים ועוד אלה הקרובים לך. חושבת שממילא הם היו מרגישים שאת לא לגמרי כמוהם והיו מבינים בעצמם בלי צורך בהצהרות.
 
צודקת מליון אחוז!

זה בא כתגובה לקללות מצד אמא שלי והצהרה שכלום לא יצא מימני אז זאת היתה התגובה.
 
כנראה שאת השלב הקריטי עברת.

ויש לך סיבה להרגיש הקלה.עכשיו חשוב שתתני קונטרה למהלומה,ותראי לו שאת עדיין אוהבת ומעריכה אותו.בקשר לאמא,רק תשתדלי לא להכנס אתה למריבות. חשוב גם שתראי שאת בטוחה בדעות שלך,ואל תתפתי לבטל את ההישג שלך ולחזור בך ממה שאמרת,כדי להרגיע את הרוחות.
 
אני ממש לא מבין

רק אתמול התארסת עם בחיר ישיבת פונביז', והיום את מספרת לאמא שלך שאת לא דתיה יותר, נראה לי שהתבלבלת קצת בסדר הדברים.
 
למעלה