זהו, נגמר.
מיציתי משהו. אין לי יותר סבלנות לקרוא את הפורום. אני מוצאת את עצמי קוראת פחות ופחות הודעות ואם אני כבר פותחת זה בדרך כלל נושא שכתבתי עליו פה כבר כמה פעמים. חשוב לי מאד לקרוא, להגיב ולעזור למי שצריך לפעמים אבל פתאום אין לי יותר כוחות להתעסק עם הנושא הזה. כל הזמן יוצא לי לדבר על יציאה בשאלה. זה מגיע אלי מכל הכיוונים. בהצגה, בדיונים, באנשים שבאים אחר כך לדבר, בראיונות, בפגישות עם ידידים. למה כל הזמן הדת מקיפה את העולם שלי? למה כל הזמן הנושא של היציאה מקיף את העולם שלי. אני יודעת שזה חלק ממני אבל נמאס לי כבר לשמוע את עצמי מדברת על זה כל כך הרבה וכל הזמן הצורך הזה להסביר, לבהר, להדגיש. אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה להגיד בנושא, שכל כך הרבה אנשים לא מבינים משהו שאני מבינה על זה. ושאני יכולה לעזור ולעלות את הנושא החשוב הזה. אבל פתאום. נמאס. חזרתי השבוע הביתה ואמרתי. זהו. זה נגמר. כמה פעמים אנשים נורמליים מדברים כל יום על אלוהים? הוא כבר כל כך לא רלוונטי אצלי היום ועדיין כל הזמן אני מוצאת את עצמי מדברת עליו. מזמן החלפתי אותו בכדורגל. מזמן השלמתי עם הדרך שלי, החיים שלי המהות שלי אז למה כל הזמן אני צריכה להגן על זה? חלאס. יש לי עולם משלי, יש לי כל כך הרבה חוויות חדשות ומדהימות. הגיע הזמן להפרד. כמה שאני כותבת פה לפעמים זה לא זה. אני לא מכירה כבר את רוב האנשים, הרבה לא מכירים אותי וחלק גדול מההודעות כבר ממש מוכרות לי וכמעט שאין נושא שלא קראתי עליו פה בארבע שנים האחרונות. אז אני אומרת יפה שלום. ולעולם לא אשכח מה שהפורום הזה היה בשבילי. דרך המקום הזה יצאתי, המקום הזה הביא אותי לאיפה שאני היום ואנשים מדהימים מפה איתי ביום יום. אני מאמינה שזה תהליך חיובי ולא בריחה אלא מקום חדש, מתקדם ומאחלת לכולם פה הרבה הצלחה ואהבה. תודה. גילי.
מיציתי משהו. אין לי יותר סבלנות לקרוא את הפורום. אני מוצאת את עצמי קוראת פחות ופחות הודעות ואם אני כבר פותחת זה בדרך כלל נושא שכתבתי עליו פה כבר כמה פעמים. חשוב לי מאד לקרוא, להגיב ולעזור למי שצריך לפעמים אבל פתאום אין לי יותר כוחות להתעסק עם הנושא הזה. כל הזמן יוצא לי לדבר על יציאה בשאלה. זה מגיע אלי מכל הכיוונים. בהצגה, בדיונים, באנשים שבאים אחר כך לדבר, בראיונות, בפגישות עם ידידים. למה כל הזמן הדת מקיפה את העולם שלי? למה כל הזמן הנושא של היציאה מקיף את העולם שלי. אני יודעת שזה חלק ממני אבל נמאס לי כבר לשמוע את עצמי מדברת על זה כל כך הרבה וכל הזמן הצורך הזה להסביר, לבהר, להדגיש. אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה להגיד בנושא, שכל כך הרבה אנשים לא מבינים משהו שאני מבינה על זה. ושאני יכולה לעזור ולעלות את הנושא החשוב הזה. אבל פתאום. נמאס. חזרתי השבוע הביתה ואמרתי. זהו. זה נגמר. כמה פעמים אנשים נורמליים מדברים כל יום על אלוהים? הוא כבר כל כך לא רלוונטי אצלי היום ועדיין כל הזמן אני מוצאת את עצמי מדברת עליו. מזמן החלפתי אותו בכדורגל. מזמן השלמתי עם הדרך שלי, החיים שלי המהות שלי אז למה כל הזמן אני צריכה להגן על זה? חלאס. יש לי עולם משלי, יש לי כל כך הרבה חוויות חדשות ומדהימות. הגיע הזמן להפרד. כמה שאני כותבת פה לפעמים זה לא זה. אני לא מכירה כבר את רוב האנשים, הרבה לא מכירים אותי וחלק גדול מההודעות כבר ממש מוכרות לי וכמעט שאין נושא שלא קראתי עליו פה בארבע שנים האחרונות. אז אני אומרת יפה שלום. ולעולם לא אשכח מה שהפורום הזה היה בשבילי. דרך המקום הזה יצאתי, המקום הזה הביא אותי לאיפה שאני היום ואנשים מדהימים מפה איתי ביום יום. אני מאמינה שזה תהליך חיובי ולא בריחה אלא מקום חדש, מתקדם ומאחלת לכולם פה הרבה הצלחה ואהבה. תודה. גילי.
