זהו. נגמר.

שום אחד

New member
זהו. נגמר.

אמרו לי, שחשוב לדבר על זה. ולהכיר בעובדות. ולא לברוח מהאמת. אז ניסיתי. סיפרתי על זה, במפורש לאחת. ולא יכולתי להסתכל לה בעניים מאז. שלא לדבר, על לדבר איתה, ברצינות. והיא מבינה בנושא. יש לה ניסיון, לצערי. ונוסף על כך - אשת מקצוע בהתהוות. אז חשבתי, שזהו. אין טעם לנסות שוב. חבל להתרחק מעוד אנשים. ואז היתה נוספת. ועבר זמן. והחלטתי לנסות בשנית. ורמזתי. לא אמרתי. רק ציינתי, שהיה משהו. לא אמרתי מה, בדיוק. וגם לה, לצערי, יש ניסיון בתחום, אם אפשר לנסח את זה כך. ושוב. חוזר חלילה. לא מסוגל להסתכל בעיניים. וככה - נוצרת התרחקות. נכון. באשמתי. אז, זהו. הגעתי להחלטה. אני שותק. זה עדיף. אני אשרף מבפנים, אבל אוכל לדבר עם אנשים. הם משתדלים להמנע ממני. אז הגעתי להחלטה. אני מפסיק להרוס קשרים. אני לא מספר.
 

may1

New member
שם אחד

חבל לי לשמוע שבדיוק מי שפנית אליו לא ידע לתת לך את היחס הנכון, אבל חשוב שתדע שלא כולם ככה - והמסקנה שלך להישרף מבפנים ולשתוק אינה נכונה, לא בריא לשמור כאב כזה בפנים הוא חייב לצאת החוצה, פה בפורום יש לך סביבה שמוכנה לשמוע ולקבל, אנשים פה לא יבהלו ממה שיש לך לומר כולנו חווינו דברים דומים. קח את הזמן שלך וכשתוכל שתף אותנו במה שעובר עליך תמיד כאן בשבילך מאי
 

*jenny

New member
שום אחד...

אתה לא יכול להתרחק מאנשים בגלל נסיון רע. אתה צריך לנסות שוב ושוב ושוב, כי לאנשים לוקח זמן להתרגל. אתה חושב שזה כל כך פשוט למישהו ששומע אותך מספר את זה להתמודד? לא רק לך קשה גם לסביבה... אתה צריך לתת זמן להתרגל ואתה צריך להפסיק להתבייש במה שקרה ולהאשים את עצמך- כי אם תשנה את שני אלה אתה תראה שלדבר עם אנשים ולפרוק את הכאב כן עוזרים... תשתדל, בבקשה, אנחנו נעזור, כולנו, אתה לא יכול לשמור את זה בפנים, אתה לא יכול להשרף כי בסופו של דבר לא יישאר ממך שום דבר, רק עפר ואז לא יהיה יותר טעם לחיים ואסור שזה יקרה, צריך להמנע מזה. אם קשה לך חספר את זה לאנשים שאתה מכיר ופוגש ביום-יום, אל תספר את זה להם. תלך שלב שלב, תתחיל מאנשי מקצוע או אנשים בפורומים וצ`טים, כאלה שלא תפגוש שוב ואז, אחרי שתתרגל יהיה לך קל יותר לדבר עם השאר. תנסה... ובהצלחה... אם תצטרך משהו, אני תמיד פה... ג`ני
 

שום אחד

New member
אז זהו, ש...

זה בדיוק מה שחשבתי.. וגם עשיתי... מי שסיפרתי להן.. היו מהצ`אט... ואת יודעת מה? אני לא חושב שהבעיה היא אצלהן.. הבעיה היא אצלי.. אני זה שמתרחק.. אני זה שמתחמק.. אני זה שלא מישיר מבט.. אני! אני! אני!
 

*jenny

New member
אל תאשים את עצמך!!!

אסור לך להאשים את עצמך תאשים את מי שעשה לך את זה, את מי שבגללו מלכתחילה נקלעת למצב הזה! קשה לך, זה ברור, קשה להתמודד עם דברים כאלה, אז אל תאשים את עצמך! אתה צריך לקחת את הזמן שלך... אולי אתה עוד לא מוכן, אולי אתה צריך לחכות עוד קצת. אולי אתה צריך להיות שלם עם עצמך לפני שתוכל להפתח... קודם תנסה להתמודד עם מה שאתה מרגיש בפנים, אולי תעזר באיש מקצוע, ואחר כך תוכל להתמודד עם התגובות של אנשים. ג`ני
 

שום אחד

New member
להאשים אותו?

למה? הוא חלק מהעבר שלי לא קיים יותר מה יצא לי מזה, שאני אאשים אותו? הוא היה הגורם לבעיה, אולי, אבל, הבעיה היא עכשיו. מה זה יעזור, אם אני אחפש את הסיבות לבעיה? הבעיה כבר קיימת. והיא קיימת, אצלי. ואיפה שצריך לסדר, זה אצלי.
 

*jenny

New member
צודק...

נכון, הבעיה קיימת אצלך, כנראה שלא הסברתי את עצמי נכון, אבל לא אתה זה שגרם אותה, אתה רק זה שצריך להתמודד איתה העכשיו- וזה החלק הקשה.
 

שום אחד

New member
קשה.

לפעמים, אני חושב, שזה קשה מדי. עד לא מזמן, לא הייתי מסוגל להבין, את האנשים האלה, שנשברו. והם עשו את הצעד. אבל.. זה היה בגלל, או בזכות זה, שלא ניסיתי להתמודד. עכשיו, אני ניסיתי. ואני לא מסוגל. אני רואה , כמה החיים שלי זה בלוף. כמה כל החיוכים, שאני מפזר, הם זיוף. אני לא מסוגל לצחוק. לא מסוגל לדבר. רק להקשיב. וזה היה נחמד פעם. ולמעשה.. זה עדיין נחמד. וכשאני מקשיב, אני מצליח להתנתק מהבעיות שלי. ולחשוב על בעיות של אחרים. בעיות שאין לי. וזה - מרגיע. אבל, אחרי זה.. כשאני נשאר עם הבעיות שלי... ועוד יש על זה, את הבעיות של האחרים, ששמעתי.. בלתי אפשרי לתאר את העומס. והכי גרוע? אני מפחד להראות את זה. מפחד להראות חלש. ואני לא מבין למה. אני, זה שלא אכפת לו מהכבוד. זה, שמבקש סליחה, גם אם זו לא אשמתי. זה שעוזר, ומסדר הכל, ולוקח על עצמי אשמה, גם אם היא לא שלי. מפחד להראות חלש. גם לבד. לבכות, גם אם אני רוצה - אני לא מסוגל. אז להתמודד? דיי.... אני לא יכול...
 

*jenny

New member
אתה יכול!

עמה שזה נראה חסר סיכוי ומסובך... אני לא בטוחה שאני יודעת מה להגיד כדי לשפר את הרגשתך, כדי לעזור לך... אבל כל דבר שאני יכולה לעשות, בבקשה תגיד לי! ג`ני
 
למעלה