זהו, חזרתי, היה אדיר
חזרתי ביום שישי מיפן, והיה אדיר כרגיל. פגשתי את כל החברים שלי, אכלתי טונות של אוכל נפלא (במיוחד סושי), והסבב שעשיתי בין כל סוכנויות התירגום שלי נראה לי שיניב פרי. חוץ מזה עשיתי המון שופינג - בגדים, חנויות 100 ין, חנויות ספרים, TOKYU HANDS וכו' וכו'. אבל בכל השהות שלי, כמה שהיה כיף להיות שם אחרי העדרות של 3 שנים, כל הזמן ליוותה אותי ההרגשה שאני ממש, אבל ממש, שמח שאני כבר לא גר שם. הצפיפות, הדוחק, הלחץ והבתים הקטנטנים היו קשים עלי הפעם, ואחרי 6 שנים באירופה מאוד צרם לי הכיעור התהומי של טוקיו. יש איזה מין סתירה בטוקיו: מצד אחד הכל מצוחצח - איכות הגימור של הכבישים, הצביעה הטריה, העובדה שאין אף בדל סיגריה בשום מקום, והמכוניות הנוצצות, ומצד שני רחוב אחרי רחוב של בניינים מכוערים, מצ'וקמקים, מלוכלכים ומרופטים. בקיצור, טוקיו היא ממש לא בשבילי, בטח לא כמקום לגדל בו את הילדות שלי. אבל נהניתי מכל שניה של הביקור, והדבר הכי ענק הוא שאני אהיה שם עוד פעם השנה, כי אשתי זכתה בשני כרטיסי טיסה של JAL. כנראה נבקר שם ביוני, וגם נקח איתנו את הבנות.
חזרתי ביום שישי מיפן, והיה אדיר כרגיל. פגשתי את כל החברים שלי, אכלתי טונות של אוכל נפלא (במיוחד סושי), והסבב שעשיתי בין כל סוכנויות התירגום שלי נראה לי שיניב פרי. חוץ מזה עשיתי המון שופינג - בגדים, חנויות 100 ין, חנויות ספרים, TOKYU HANDS וכו' וכו'. אבל בכל השהות שלי, כמה שהיה כיף להיות שם אחרי העדרות של 3 שנים, כל הזמן ליוותה אותי ההרגשה שאני ממש, אבל ממש, שמח שאני כבר לא גר שם. הצפיפות, הדוחק, הלחץ והבתים הקטנטנים היו קשים עלי הפעם, ואחרי 6 שנים באירופה מאוד צרם לי הכיעור התהומי של טוקיו. יש איזה מין סתירה בטוקיו: מצד אחד הכל מצוחצח - איכות הגימור של הכבישים, הצביעה הטריה, העובדה שאין אף בדל סיגריה בשום מקום, והמכוניות הנוצצות, ומצד שני רחוב אחרי רחוב של בניינים מכוערים, מצ'וקמקים, מלוכלכים ומרופטים. בקיצור, טוקיו היא ממש לא בשבילי, בטח לא כמקום לגדל בו את הילדות שלי. אבל נהניתי מכל שניה של הביקור, והדבר הכי ענק הוא שאני אהיה שם עוד פעם השנה, כי אשתי זכתה בשני כרטיסי טיסה של JAL. כנראה נבקר שם ביוני, וגם נקח איתנו את הבנות.
)
