bonbonita2
New member
זהו זה...
הטייץ מתיישב טיפ טוף אפור כמו שאני אוהבת, הגופיה הוורודה חושפת מעט אך מבליטה את קימורי הגוף, נעלי הספורט תואמות בצבען וזהו... מה שנותר זה לסדר את השיער.. אספתי אותו לקוקו שובב וכרגיל קצוות שיערות סרבניות התנגדו ונפלו על פניי המחייכות..
מחשבותיי שטות לפני כשאני מביטה בפניי בראי בפעם האחרונה לפני שאני יוצאת...
הנייד ביד וביד השנייה בקבוק מים (למקרה שאתעלף בדרך)..
זו הייתה שעת ערביים.. אני יודעת שהוא יחכה לי שם, איפה שראיתי אותו לראשונה..
התרגשות מהולה בשמחה מציפה אותי ושתיהן מתעללות בגופי והמרץ מתגבר..
נהגתי ללכת במהירות אך הפעם הלכתי קצת פחות מהר, אני לא רוצה להזיע לפני שיראה אותי...
הולכת ומביטה בעיניי בים באופק, מחשבותיי שטות ובורחות לגלים נכנסות לעומק הים ומדברות איתו, מגלות לו כמה אני מצפה לראות אותו...
נכון זה היה סיכון לפגוש אותו בטיילת הומה אדם בעיר בה אני גרה, נשואה צעירה אך שובבה למרות המראה הבישני והפנים התמימות..
ממשיכה לרכל והעיניים פתאום קולטות אותו בזווית העין..
הוא קורץ לי להתקרב...
התקרבתי בבישנות ובהססנות, בכל זאת אנשים ומשפחות מטיילים מוצא"ש כאמור והרבה משפחות מטיילות ואולי מכרים...
חבק את גופי אליי, יותר עטף יחד עם הזרועות ונצמד... גופי נרעד מהתרגשות.. מחום גופו.. עצמתי עיניים לשבריר שנייה התמכרתי למגע להנציח את הרגע...
נשק לי בלחי ושיחרר...
ובאותו הרגע ההגיון שלקח הפסקה חזר אליי..
נזפתי בו "אתה מטורף" ועיניי חיפשו את העוברים והשבים, אולי מישהו מכר ראה אותי.. אוי לי.. בעלי המשפחה...
ואז אמר לי בואי אחריי...
ואני הלכתי אחריו כמו ילד שרץ אחרי אימו... לא רואה בעיניים רק להיות אחריו..
שחררתי את ידי מידו והלכנו כאילו זרים לפינה חשוכה...
התיישבנו על הרצפה המלוכלכת...
ובו בזמן.. הוא הביט לי בעיניים ואני הרגשתי את הדם זורם בעוצמה אדירה לכיוון הלחיים ולכיוון - בין הרגליים, כיווץ קל...
והאודם מתפשט על לחיי...
הוא פלט- איזו יפה את... והזיז לי שיערות סרבניות מהפנים אל מאחורי תנוך האוזן...
חייכתי.. אבל זה לא היה הסוף...
הוא התנפל על שפתיי..
שאב אותן אליו..
כמו הצמא למים..
מולל אותם וריקד אותן בשפתיו..
לשונו עברה ללשוני
התפתלה עליה, התעטפה איתה ריקוד חושני שנמשך ונמשך דקות בהן שכחנו את הסביבה...
וברגע אחד ההיגיון ניקר לי שוב בראש.. אני צריכה לזוז הביתה..
קמנו אמרתי לו ביי והתכוונתי לזוז..
אך ברגע משך את ידי בחוזקה הצמיד את גופו לגופי
ונכנסנו לעוד ריקוד חושני בלשונות..
בשפתיים, הפעם הוא עשה זאת יותר חזק...
במשך כמה דקות אוחחחח
ואז התנתקתי וברחתי משם..
השפתיים שלי בוערות.. החשק שלי לשכב עליו כאן באמצע הטיילת מתגבר..
אבל היי אישה ההיגיון מדבר ועוצר אותי..
מכאן ואילך רצתי רצתי הביתה...
לא ראיתי בעיניים..
פחד עצום, שמישהו ראה אותי..
פחד עצום, שבעלי יראה את השפתיים הבוערות...
נכנסתי לבניין הבטתי בראי... שתי השפתיים שלי אדומות ונפוחות מעוצמת המציצה בהן...
איך אסביר.. איזה לחץ...
נכנסתי הביתה, ישר למזוג לי מים קרים, להוסיף 2 קוביות קרח ולעשות את עצמי כאילו שותה, אך רק להשאיר את הקרח על המקום הנפוח...
חמש דקות והכל חזר לקדמותו...
היה שווה את הסיכון?
הטייץ מתיישב טיפ טוף אפור כמו שאני אוהבת, הגופיה הוורודה חושפת מעט אך מבליטה את קימורי הגוף, נעלי הספורט תואמות בצבען וזהו... מה שנותר זה לסדר את השיער.. אספתי אותו לקוקו שובב וכרגיל קצוות שיערות סרבניות התנגדו ונפלו על פניי המחייכות..
מחשבותיי שטות לפני כשאני מביטה בפניי בראי בפעם האחרונה לפני שאני יוצאת...
הנייד ביד וביד השנייה בקבוק מים (למקרה שאתעלף בדרך)..
זו הייתה שעת ערביים.. אני יודעת שהוא יחכה לי שם, איפה שראיתי אותו לראשונה..
התרגשות מהולה בשמחה מציפה אותי ושתיהן מתעללות בגופי והמרץ מתגבר..
נהגתי ללכת במהירות אך הפעם הלכתי קצת פחות מהר, אני לא רוצה להזיע לפני שיראה אותי...
הולכת ומביטה בעיניי בים באופק, מחשבותיי שטות ובורחות לגלים נכנסות לעומק הים ומדברות איתו, מגלות לו כמה אני מצפה לראות אותו...
נכון זה היה סיכון לפגוש אותו בטיילת הומה אדם בעיר בה אני גרה, נשואה צעירה אך שובבה למרות המראה הבישני והפנים התמימות..
ממשיכה לרכל והעיניים פתאום קולטות אותו בזווית העין..
הוא קורץ לי להתקרב...
התקרבתי בבישנות ובהססנות, בכל זאת אנשים ומשפחות מטיילים מוצא"ש כאמור והרבה משפחות מטיילות ואולי מכרים...
חבק את גופי אליי, יותר עטף יחד עם הזרועות ונצמד... גופי נרעד מהתרגשות.. מחום גופו.. עצמתי עיניים לשבריר שנייה התמכרתי למגע להנציח את הרגע...
נשק לי בלחי ושיחרר...
ובאותו הרגע ההגיון שלקח הפסקה חזר אליי..
נזפתי בו "אתה מטורף" ועיניי חיפשו את העוברים והשבים, אולי מישהו מכר ראה אותי.. אוי לי.. בעלי המשפחה...
ואז אמר לי בואי אחריי...
ואני הלכתי אחריו כמו ילד שרץ אחרי אימו... לא רואה בעיניים רק להיות אחריו..
שחררתי את ידי מידו והלכנו כאילו זרים לפינה חשוכה...
התיישבנו על הרצפה המלוכלכת...
ובו בזמן.. הוא הביט לי בעיניים ואני הרגשתי את הדם זורם בעוצמה אדירה לכיוון הלחיים ולכיוון - בין הרגליים, כיווץ קל...
והאודם מתפשט על לחיי...
הוא פלט- איזו יפה את... והזיז לי שיערות סרבניות מהפנים אל מאחורי תנוך האוזן...
חייכתי.. אבל זה לא היה הסוף...
הוא התנפל על שפתיי..
שאב אותן אליו..
כמו הצמא למים..
מולל אותם וריקד אותן בשפתיו..
לשונו עברה ללשוני
התפתלה עליה, התעטפה איתה ריקוד חושני שנמשך ונמשך דקות בהן שכחנו את הסביבה...
וברגע אחד ההיגיון ניקר לי שוב בראש.. אני צריכה לזוז הביתה..
קמנו אמרתי לו ביי והתכוונתי לזוז..
אך ברגע משך את ידי בחוזקה הצמיד את גופו לגופי
ונכנסנו לעוד ריקוד חושני בלשונות..
בשפתיים, הפעם הוא עשה זאת יותר חזק...
במשך כמה דקות אוחחחח
ואז התנתקתי וברחתי משם..
השפתיים שלי בוערות.. החשק שלי לשכב עליו כאן באמצע הטיילת מתגבר..
אבל היי אישה ההיגיון מדבר ועוצר אותי..
מכאן ואילך רצתי רצתי הביתה...
לא ראיתי בעיניים..
פחד עצום, שמישהו ראה אותי..
פחד עצום, שבעלי יראה את השפתיים הבוערות...
נכנסתי לבניין הבטתי בראי... שתי השפתיים שלי אדומות ונפוחות מעוצמת המציצה בהן...
איך אסביר.. איזה לחץ...
נכנסתי הביתה, ישר למזוג לי מים קרים, להוסיף 2 קוביות קרח ולעשות את עצמי כאילו שותה, אך רק להשאיר את הקרח על המקום הנפוח...
חמש דקות והכל חזר לקדמותו...
היה שווה את הסיכון?
