קודם כל
לא בטוח שתגמרי "אי שם בשמיים". אומרים שמתחת לאדמה יש גם עולם שלם. שנית, רציתי גם להגיד לך, שאת לא מרכז העולם. את כל הזמן מתעסקת בסבל שלך, בכאב שלך, במעשה הנורא שלך, באמונה שלך, ברצונות שלך. מעטרת את הכל בקצת מילים דרמטיות, ואחר כך מתפלאה שלאף אחד אין מקום לצידך. זה פשוט, את תופסת את כל החלל. אז לא נשאר לו מקום, והוא הלך. איך ממשיכים. מתחילים בלקחת אחריות אמיתית, לא מלודרמטית, על השגיאות שעשית. ומתחילים להסתכל על העולם בעיניים קצת יותר אקולוגיות וקצת פחות אנוכיות.
