זהו זה. עשיתי את זה !!!

[רסיסים של אושר]

זהו זה. עשיתי את זה !!!

כל כך פחדתי וחששתי להקריא את מה שהכנתי מראש. לא ידעתי כיצד יגיבו אנשים. אולי ירגישו שאני סתם מתישה אותם ? אפילו חשבתי מה אכפת להם לעזאזל מה אני מרגישה? את מי זה מעניין ? אבל בסוף הקראתי. הצורך היה עז. ובקול רם וצלול הקראתי. איך בעלי אומר? עכשיו כולם יודעים איך אני מרגישה.... עכשיו כבר אין לי מסכה של "קול" על הפנים. אבל לא אכפת לי. לפעמים אני קצת נבוכה שבגילי אני מתנהגת כך אבל... אני מנסה להתגבר גם על כך. בעלי מספר לי שכל הגוף שלי רעד - בעיקר הרגל - כשהקראתי את המילים שלי. כולם סביבי התרגשו החיבוקים שקיבלתי שם עשו את המלאכה עבורי .החזיקו אותי חזק. ואח"כ הגענו לבית. ושוב תפילות, שיעור תורה, סעודת מצווה וכו´ וכו´. הרגשתי כל כך לא שייכת. ממש לא מתאים לאבא שלי. אבל מנהגים צריך לכבד... וכיבדנו אותם בדרך היפה ביותר. וזהו. זה אחריי. ושאלה. האם מישהו כאן נתקבל בכאבים פיזיים ממש בגין הכאב? לאחרונה יש לי כאבים עזים בחזה. כאבים איומים ובלתי נסבלים שהגיעו לאשפוז ובדיקות לב. תודה לאל הלב שלי תקין אבל הכאבים... הם לא מפסיקים. מישהו מכיר? למישהו יש פתרון? שיהיו לכולנו ימים של אושר הילה.

 

[noor נור]

שמחה שהכל מאחורייך, שיחקת אותה!!!../images/Emo172.gif

בקשר ל"כאבי לב"....אכן- חוויתי את הסיוט הזה במשך כמה חודשים. היה לי ברור מקורם ובכל זאת הם הלחיצו. לא ניגשתי לרופא, כי האמת? לא היה איכפת לי בכלל באותה תקופה שאחטוף התקף לב ואפרד מהעולם. תודה לאל, הכל מאחורי. יש חיים אחרי השכול!!! מאחלת לכולכם חג שמח.

 

[אחת מהצד]

המלים

שכתבת לאביך נוגעות. מתנה של אבא היה לך. ובעיני.. זה ענק שלא אכפת לך שהורדת את המסכה של ה-cool. כי אני מבינה מזה שאת נותנת לעצמך את הלגיטימציה. וזה עוד רובד להבנה.. להכרה.. להפנמה.. לחיים שאחרי. והכאבים האלה.. כן. חשוב לשלול בעיה שניתנת לזיהוי ע"י רופאים. ואם הם לא מוצאים כלום אז תביני שאת מנסה להגיד לעצמך משהו.. ויש הרבה דרכים להבין מה את מנסה להגיד לך אבל לפני כן..אם כואב לך אז תצעקי. ואם העצב לוחץ לך אז תצעקי גם אותו החוצה. ואם צובט לך.. אז תצטבתי. ימים של שלווה לך, הילה. אחת מהצד.