זהו...! זה נגמר...!

[מירב ד]

זהו...! זה נגמר...!

תודה לכולם...על העזרה...העצות...התמיכה... על הכל...! אבל הגעתי להחלטה...אולי זה נראה כאילו לא חשבתי על זה מספיק...אולי זה נראה כמו החלטה פזיזה מדי...אבל זה לא... חשבתי על זה המון...המון...המון... והחלטתי שאני לא מסוגלת יותר... לא מסוגלת לשבת בכיתה במשך 7-8-9 שעות ביום...להסתכל על המורה...ולא להבין על מה היא מדברת בכלל...להגיע הביתה...לפתוח את המחברת לא להצליח להכין שיעורים לא להבין כלום לא לזכור מה למדתי בכלל...להיות העצלנית והטיפשה של הכיתה...להיות זאת שמרחמים עליה...התלמידים המורים המנהל...כולם... אז החלטתי שזהו...שזה נגמר...שאני מסיימת את זה...ולא נותנת לחיים שלי להמשיך בצורה כזאת... אני רוצה להיות מאושרת יותר! אני לא רוצה להתעורר כל בוקר מתוסכלת ומרחמת על עצמי שאני הולכת לסבול עכשיו כמה שעות בבית ספר...אני רוצה להתעורר בבוקר מחייכת מאושרת שהולך להיות לי יום טוב...יום שאני לא יחטוף צעקות מאנשים טיפשים ויתאכזב עוד פעם מעצמי שקיבלתי 30 במבחן ושהמנהל יכעס עליי שהברזתי משיעור...כי בסך הכל לא יכולתי לשבת עוד שניה מול המורה...אז לקחתי את הרגלים והלכתי... אז היום...אחרי הרבה התלבטיות...אחרי הרבה שיחות...עם עצמי ועם אחרים...אחרי הרבה מחשבה...החלטתי שאני מפסיקה ללמוד... מחר בבוקר אני אתחיל לחפש עבודה... אז כמו שמרתי...באמת תודה לכולם על הכל... וסליחה אם לפעמים כעסתי שלא בצדק... שלכם מירב

שהורידה כרגע את האבן הכי גדולה בעולם מהלב... אני אשתדל לעדכן אותכם...אם זה יעניין בכלל מישהו...

 

[DR. Dyslexia]

עוד לא דיברת איתי דברי איתי

אולי אני אשנה משהוווו

 

[מירב ד]

לא נראה לי שיש מה לשנות...

אבל אני כן רוצה לדבר איתך... היום ב21:00 באי סי קיו...מתאים?... אם לא אז תרשום מתי כן מתאים לך... אני בדרך כלל invisible באי סי קיו...אז תרשום לי הודעה כשאתה מתחבר אוקיי?... שלך... מירב...

 

[אפרת@הבית]

מירבוש..... ../images/Emo7.gif ../images/Emo24.gif

והנה מחשבה קטנה שלי....אם את לא לומדת מה תעשי? תלכי לעבוד? בגילך הצעיר? ללא תעודות, ללא כלום...ואיך את חושבת שיתייחסו אל בחורה שהיא כה מוכשרת אך לא לומדת אלא עובדת עבודה קשת יום לפרנסתה? כן יקירתי....אותו דבר, אנשים טיפשים ממך יזכו להיות מעלייך ולצעוק עלייך ולהכעיס אותך כי לא יהיה לך שום יתרון, את שמתבטאת כל כך יפה, שלומדת אמנות כזכור לי, שיש לה כל כך הרבה מותרת על הכל... לפחות תגידי - שקלת מסגרת אחרת? דיברת עם הורייך על העניין וביררתם איך את עוזבת מבלי להפסיד את שנת הלימודים? ממתינה לתשובה. אפרת

 

[מירב ד]

אני כבר לא יודעת מה לעשות !!! ../images/Emo7.gif

כל ההתלבטויות האלה!!! כבר חשבתי על זה...ואני לא מוצאת שום מסגרת אחרת שתתאים לי....ואני בטוחה שכל מסגרת אנ אגיע אליה ימאס לי ואני אמצא דרך לברוח ממנה... אתם חושבים שלא חשבתי על כל הדברים האלה שאתם אומרים??... חשבתי עליהם...מליון פעם...ואני חושבת עליהם...כמעט כל דקה מהחיים... ואני לא יודעת מה לעשות...אבל כרגע הפתרון היחיד שאי רואה הוא עזוב את הבית ספר...כי אני לא מסוגלת יותר... ויש עוד הרבה מעבר לזה...כי יש לי מעבר לבית ספר בחיים...מה עם כל הדברים האחרים שאני עוברת בחיים?? אתם לא חושבים שזה משפיע עליי גם??.... זה שחבר שלי זרק אותי לפני כמעט חודש...ואני עדיין בוכה! זה שאני רבה עם ההורים כמעט כל יום...רק בגלל בית ספר... זה שכבר אין לי חברות...כי אני מעדיפה להיות עם עצמי...בלי אנשים שישפטו אותי...מספיק שאני סתם יושבת עם ח´ברה ומתבלבלות לי המילים או שאני אומרת משהו שטותי בלי לשים לב וכולם צוחקים והופכים את זה לבדיחת השבוע...אז אני לחא צריכה שאנשים ישפטו אותי...כי אני עושה אתזה טוב מאוד לבד...ויודעת בדיוק מה אני שווה...כלום...! כל השטויות האלה שדיסלקציה זה מתנה..וזה הופך אותי לבתאדם מוכשרת יותר...וטובה יותר מאחרים ואינטליגנתית....כל הדברים האלה לא שווים כלום בחיים האמיתיים...ואני לא מאמינה לשום דבר...כי עם כל הייתרונות שיש בזה...החסרונות עולים על הכל...ופשוט נמאס לי...!!!!! נמאס לי לחיות בצל ה"פגם" הזה שיש לי במוח! וכבר נמאס לי לרשום בפורום הזה!! כי במקום תמיכה שחשבתי שאני יקבל פה...אני רק מוצאת אנשים ששופטים אותי...ואני מרגישה שאני חייבת תשובות לכולם....! ואני לא צריכה שישפטו אותי...באתי לכאן כי חשבתי שזה המקום לברוח מאשנים שופטים...אבל כנראה שטעיתי... כבר לא שלכם יותר מירב!

 

[ao.ao]

../images/Emo41.gif אוי אוי, עוד משהו

שלום לך טענת שיש לך "פגם" במוח. וזה בולשיט. אני משער שאת לא ממש מבינה בחקר המוח, אז למה את שופטת את המוח שלך עצמך? ברגע שמסגרת כל שהיא פוגעת בך, וזה המצב באמת באמת, עופי ממנה. אני חושב שמשרד החינוך פגע בך מספיק...הוא גרם לך לחשוב שיש לך פגם במוח...למה מי הוא? בקיצר, על כל תחום שחלשים בו, יש תחום שחזקים בו! ככה זה בחיים, בהכל. אל תתני לסביבה להשפיע עליך, תדעי שיש בך מספיק טוב בשביל שישתווה לרע ואף יעבור אותו. עוד לא הרבה זמן תראי כמה זה נכון! לגבי הבעיה שלך עם בית ספר, עופי, ותרגישי כמו

בים הגדול (לא היה ציפור). בים, תחפשי את הדברים שעושים לך טוב, ותתקדמי בהם - וזאת הדרך. ברגע שתראי שתעודת בגרות חוסמת את הדרך לצמיחה, תצטריך להשלים וזאת בשביל המטרה שלך שעושה לך טוב. שחר ושוב, הכי חשוב לך, תתנתקי מהתדמית שיש לך על עצמך, כי היא לא נכונה. עוד תראי כמה היא לא נכונה.

 

[אפרת@הבית]

מירב שלי האהובה!

את כן שלנו ושלי במיוחד, יקירתי - לפי מה שאת מספרת, דיסלקציה היא לא הבעיה היחידה פה! חמודה שלי את נשמעת כמו בחורה שיש לה גם רקע של הפרעת קשב, בואי נתחיל בשלבי פעולה טוב? תתחילי מזה שתגידי לי מתי ואיפה עברת את האבחון, כלומר בת כמה בדיוק היית ואיפה התבצע האבחון. אחר כך אני רוצה לדעת מה ההקלות שאת מקבלת בבית הספר אם יש. ואז נעשה עוד צעד. מחכה למוצא פיך אוהבת אותך ולא שופטת - רק דואגת מאוד אפרת

 

[Iris-1]

מירבי שלום. ../images/Emo25.gif כל כך מזכירה

אותי כשלמדתי בתיכון. היה לי נורא קשה, לא היו לי חברים, לא הסתדרתי עם הלימודים, שנאתי הכל ואת עצמי וכל שני וחמישי רק רציתי להתאבד ושכולם ישכחו אותי. זו היתה טעות. אחרי שנה שלמה כזו, אבא שלי לקח שליטה על העניינים, החלפנו תיכון, החלפנו דירה, החלפנו אווירה והחיים - נראו אחרת. פתאום במקום לקבל 20 באנגלית - קבלתי 90 והיו גם המון מאיות. פתאום הסטוריה היה מענין. עד כדי כך שהרחבתי ולמדתי גם אחרי התיכון. פתאום היו לי חברים. פתאום הייתי נערצת, מאוהבת, קבלתי חבר ראשון. הכל חזר לפרופורציה. היום אני רק יכולה להגיד תודה לאבא שלי. רק בזכותו הגעתי לאן שהגעתי. אל תשברי אני מקווה שהסיפור שלך יזיז בך משהו, ישנה את ההחלטה שלך, כל כך קשה למצוא עבודה בגילך. מה תעשי תשטפי רצפות, תעסקי במלצרות. מה יכולים כבר לעשות ללא תעודות היום? לא הרבה. את נשמעת אחת עם שכל, לא חבל להפסיק באמצע. אולי תקחי נשימה ארוכה, תעשי שוב חושבים, אולי תקחי את העצה שלי להחליף מקום לימודים. אולי זה יעזור רגע לפני הנטישה. שיהיה לך המון בהצלחה. איריס. תעדכני מה קורה איתך ילדה, אני דואגת לך.

 

[@זהר@]

אף אחד לא שופט אותך

או אף אחד אחר בפורום, להפך אנשים רק מנסים לעזור. רוב האנשים כאן חושבים שלעזוב את המסגרת זאת טעות ואני בינהם. מה שאני הולכת לכתוב ישמע מאוד פלצני אבל הוא נכון. חמודה את בגיל כזה!! גיל מגעיל ששום דבר לא הולך בו, שיש ילדים שאין להם חברים, שיש ילדים שרבים יום ולילה עם ההורים שלהם, שיש ילדים שנמאס להם לגמרי! קוראים לזה גיל ההתבגרות. אני מרגיזה שאני כותבת את זה, אני יודעת. אבל זה נכון, הגיל הזה הוא גיל מגעיל, לחלק הוא עובר יותר בקלות, להרבה הוא קשה קשה, נוסיף לזה הפרעת קשב וריכוז, על כל מה שמשתמע בה, ויש לנו חבילה של לחץ, עצב, עצבים ויאוש. חלק מהסימפטומים של הפרעת קשב זה חוסר היכולת להתמיד, חוסר היכולת להתחיל דברים וזה שדברים תמיד נראים נורא נורא קשים (אני מדברת כאן מנסיון אישי. אני את כיתה ז (אני יודעת, את כבר יותר גדולה) ביליתי ברחובות, בב"ס לא ידעו בכלל מי אני ואז החלטתי שבגלל שאני אוהבת מחשבים, מגמת מחשבים זה מה שבא לי כרגע לעשות. העבירו אותי ב"ס. זה היה קשה כי הב"ס החדש לא הסכים לקבל אותי (איך אפשר לקבל תלמיד שאין לו ציון חיובי אחד בתעודה?) אבל בסוף אחרי כל מיני מבחנים פסיכוסומטיים, הם הסכימו לנסות. החיים שלי לא השתנו מהקצה לקצה, לא התחלתי לקבל עשיריות, ולא היה לי יותר מידי קל, אבל זה היה פי מיליון יותר טוב מהקודם והצלחתי להוציא את המינימום שצריך. זה לא מושלם אבל לי זה סלל את העתיד, היום אני בהי טק ולא חושבת שהייתי מגיעה לשם אם הייתי ממשיכה להסתובב לי ברחובות. את כותבת כאן ומצפה שניתן לך אישור שלעזוב את המסגרת זה לא כל כך נורא, אבל זה לא יקרה, יש מעט מאוד אנשים שחושבים שזה טוב, הרוב חושבים שאין לא טוב במסגרת אחת מנסים אחרת. זה נראה מאוד מסובך להחליף מסגרת, זה נראה מאוד קשה. זה לא! ולפחות תוכלי להגיד: "ניסיתי". אף אחד לא שופט אותך, אבל אף אחד לא יכול לתת לך אישור לעזוב את ב"ס. זאת צריכה שלך ושל ההורים שלך, כשאת שלמה במאה אחוז עם מה שאת עושה. לסיכום, את המסגרת שלנו לא צריך לעזוב, כי אנשים רק מנסים לעזור. גם אם זה לא עומד בציפיות שלך.

 

[oren*]

../images/Emo41.gif למירב היקרה שמזכירה לי את עצמי

וואי איזה פחד, כתבת את ההודעה שלך וכאילו דיברת עליי. אותה הרגשה, אותם פחדים, אותו סבל וכעס ועצבים וגועל נפש ודחיה אדירה. מה עשיתי? פשוט מאוד - הפסקתי ללמוד את המקצועות שהציקו לי, והמקצועות בהן היה לי קל. מתמטיקה (באמצע כיתה יא´ יצאתי מהשיעורים ויותר לא חזרתי), לשון לא הגעתי לשיעורים והוצאתי 82 בבגרות, ספרות לא הגעתי לשיעורים והוצאתי 93 בבגרות. היה איזה שהוא הסכם בעל פה עם המורים והמנהל, שככה אני רוצה ללמוד ואין מה לעשות בקטע הזה. אני לא טיפוס מופרע, ולהיפך - אחד האנשים השקטים ביותר שיש בעולם. הגשתי את כל העבודות בזמן, הגעתי למבחנים (תתפלאי, בביולוגיה הוצאתי 95 וזה היה המקצוע היחיד שבקושי החסרתי שיעורים ממנו, כל כך אהבתי ללמוד אותו). מה הייתי עושה כשכן הגעתי לשיעורים? כיוון שלא נהגתי לכתוב במחברת (מאז כיתה ט´ לא ידעתי מה זה להכין שיעורים), הייתי כותב שירים ומצייר לעצמי - אני מעצב גרפי ומאוד אוהב את תחום האמנות ולכן לא הייתה לי בעיה להעסיק את עצמי. המורים ידעו שהם לא פונים אליי, ואני לא התעסקתי איתם - לא משתתף בשיעורים אבל עדיין יודע על מה מדברים ומצליח במבחנים. אחד האנשים שניסה לשים לי מקלות בגלגלים הייתה המחנכת שלי (וגם המורה לתנ"ך) שלא סבלה את העובדה שאני לא כותב בשיעורים שלה. אם יש מישהי שאני עד היום זוכר לרעה זו היא, והפרצוף שלה ביום בו קיבלתי את תוצאות הבגרות בתנ"ך מעלה בי חיוך בכל פעם שאני נזכר בו (הייתי התלמיד המצטיין של הכיתה בתנ"ך - למרות שאני אתאיסט ובבית הכנסת ביקרתי רק בבר המצווה). כנראה שיש משהו בהפרעות קשב, שמאפשר לנו לשבת בשיעורים, אבל לא להיות בהם. לשמוע אבל לא להקשיב. החומר נמצא לנו במוח, ואנחנו מחליטים מתי לשלוף אותו שם ולהראות לעולם שהנה - אנחנו יכולים לעשות את זה ובגדול. בואי לא נעשה החלטות חפוזות, אני מזמין אותך ליצור איתי קשר דרך הכרטיס האישי (אימייל או איי סיק יו) ונדבר קצת בינינו. תמיד יש את אופציית התיכון האקסטרני, ויש עכשיו חוקים חדשים שעוזרים לנו בבגרויות (יש אפשרות לעשות בגרות גם עשר פעמים עד שמצליחים בה - אין הגבלה). תדעי לך שיש עוד אנשים במצב שלך, הפחד הזה מהשיעורים והלימודים - ואולי זה לטובתנו? במקום לשבת כמו תוכים בכיתה ולבזבז את הזמן על שיעורי בית אנחנו מפתחים תחביבים מקוריים ומשקיעים זמן בעצמנו ובעתיד שלנו? כשכל החברים משקיעים חודש בהכנות לבגרות במתמטיקה, ואני אפילו שעתיים לא למדתי ובמקום זה עבדתי או עשיתי דברים שעניינו אותי - זה מה שחשוב. בינינו, אף אחד לא מתעניין בבגרות שלך בעתיד. תמיד אפשר להשלים אותה, לא חייבים להלחיץ את עצמנו דווקא בגיל 17.

הרבה חיבוקים וחיזוקים, מקווה שתתגברי על ההרגשה המחורבנת