זהו - התייאשתי

[מיליתו]

זהו - התייאשתי

או שהגוף שלי פשוט לא יודע לייצר צירים או שיש לי עוברית מתנחלת במיוחד. נמאס לי לקום כל בוקר בלי צירים ובלי כלום. די כבר. אי אפשר לעשות שום דבר ככה, ובנוסף להכל יש את המתח סביב עניין המים ושאר הדברים הרעים שיכולים לקרות לה כל עוד היא בבטן. למה היא לא יוצאת כבר?????????????? ניסיתי דיקור, והליכה בים, ומדרגות וסקס - וכלום כלום כלום!!! שוב קמתי בבוקר בלי שום סימן ללידה חוץ מדמעות (אבל לא נראה לי שזה סימן מבשר לידה). נגמרו לי כדורי הברזל ואני לא מתכוונת לקנות עוד. תה הפטל יספיק לעוד יום אחד ואני לא מתכוונת לקנות עוד, וגם עיסוי הפירינאום נעשה חפיפניקי ביותר - ממילא אני לא הולכת ללדת בקרוב..........

 

[נייטי]

לא לא לא להתייאש

מתוקה, עשית את זה פעם אחת ואת תעשי את זה שוב. אני יודעת שפעם קודמת זה היה עם פיטוצין אבל זאת היתה לידה רגילה וטובה ואין שום סיבה שגם הפעם זה לא יהיה ככה. גם אם תצטרכי פיטוצין, מה שחשוב זה שהכל יהיה נפלא. יקרה, אני מבינה אותך כ"כ. אני משכתי עם דניאלי לתוך מעמקי שבוע 41, וכל יום בתוך השבועיים האלה היה סיוט מתמשך אבל דקה אחרי שהיא נולדה שום דבר כבר לא היה חשוב, לא הימים הארוכים, לא הקושי הפיסי, לא הלידה הארוכה והמתישה, לא הפיטוצין ולא הקיסרי - כל מה שראיתי זה אותה. אז נשימה עמוקה עוד קצת היא תהיה שלך בידיים. חושבת עליך ומחבקת אותך. זה בסדר לבכות, זה משחרר את כל הלחץ הזה שהוא פשוט נוראי בימים האחרונים.

 

[א וש ר י]

/tapuzforum/images/emo8.gif

על זה סבתא שלי אמרה לי פעם: ``... לא מכירה תינוק שנשאר בפנים...``. אז עוד קצת וזה מסתיים. עם כל הלחץ והפחדים... זוכרת את ההרגשה ומקווה שפתאום יגיעו הצירים. וגם אם זה ידרוש קצת פיטוצין זה יעשה את העבודה...

 

[מעיין ברכה]

לדעתי יאוש ודמעות הם כן סימן

(חותמת לך, תוך שבועיים היא בחוץ

) ולגבי הברזל, בטח שלקנות עוד, או לפחות פרנטל, לאחר הלידה, לחיזוק ולתחזוקה. תראי, אני חכמה קטנה מאוד ב"הריון עודף" הכי רחוק שהגעתי היה 38 פלוס 4, אבל יודעת שאין ברירה, הזמן חולף והגוף יולד (עם או בלי עזרה). הדבר היחיד שאץ צריכה זה מעקב קפדני, בשל המיעוט, אוני יודעת כמה זה מורט עצבים, אז אם נמאס מכואב האחריות, קחי פיטוצין. זו לא מילה גסה. איתך במאבך הצודק.

 

[מיליתו]

יש לי ניסיון לא כל כך טוב עם פיטוצין

שתי הלידות הקודמות (הרעה והטובה) היו עם פיטוצין ושתיהן הסתיימו באותו סיבוך - שיליה תקועה (בפעם הראשונה) ושיליה לא שלמה (בפעם השניה) - שתי הפעמים הצריכו בסוף הרדמה מלאה וחדר ניתוח. בפעם השניה (הלידה הטובה) גם איבדתי המון המון המון דם בדרך והגעתי לחדר ניתוח במצב ממש גרוע. אחר כך לא יכולתי אפילו לקום מהמיטה וללכת לראות את התינוקת בתינוקיה.

 

[מעיין ברכה]

אז יש זירוזים אחרים

עדינים יותר שיכולים להתניע את התהליך. (ואיך יודעים שזה סיבוך של הפיטוצין?)

 

[אםדניאל]

איזו תקופה קשה

סוף הריון, כל הלחצים וכ"כ רוצים להיות כבר אחרי. לדעת שהכל בסדר ולהתחיל להסניף את הקטנטנה. מחכה איתך

 

[אמאדובה]

אולי זה סימן? ../images/Emo3.gif

אצל אלעד הצירים התחילו אחרי שנמאס לי לחלוטין, בכיתי ורבתי עם בעלי ריב נוראי כי הוא הודיע לי שאני כבר בלתי נסבלת. אצל יערה (שנולדה בסוף ב 41+1) הגעתי למצב שהתייאשתי לגמרי כמה ימים לפני הלידה. אחרי כל נסיונות הזירוז הגעתי למסקנה שזהו, לא אכפת לי בכלל אם היא תצא או לא. או שזה עזר או שלא, אבל בסופו של דבר היא כן יצאה לבד... מפתיע? אולי, אבל לפחות העברתי ברוגע יחסי את הימים שלפני. מחזיקה לך אצבעות שזה לא ייקח הרבה זמן, ובינתיים שלפחות תיהני מהשקט שלפני הסערה.

 

[מעין וגם]

אוי, כמה מוכר ../images/Emo24.gif

אני ממש לא אקשר לך את סיפור הלידה הארוך של תומר (שברתי את כל שיאי הפורום), רק אמליץ לך בכל זאת לנסות אולי זירוזים אחרים כמו בלון למשל או סטריפינג (אם את רוצה עוד פרטים תכתבי). תאמיני לי - את ממש כן הולכת ללדת בקרוב מאד!!!!

ים גדולים לעברך והרבה אנרגיות ללידה מהירה וטובה

מעין

 

[אמאדובה]

מיליתו, מה שלומך?