red butterfly
New member
זהו, הוא התגייס...
בסביבות 8 נפרדנו בחיבוק ענק ובנשיקה, והוא עלה לאוטובוס... החייל הטרי שלי. כל הזמן הזה ממש השתדלתי לא לבכות, אבל לא הלך לי. נשארתי שם עד שהוא נסע, ואז הלכתי. כל הדרך הביתה ניסיתי להסתיר את הדמעות מידיד שלי, ורק אחרי שהורדתי אותו בבית נתתי להן להשתחרר. אין לי מושג בכלל איך הצלחתי לנהוג הביתה. כשהגעתי הביתה כבר הרגשתי יותר טוב. עד שהתחילו להגיע טלפונים (אחותי, אמא, אבא, דודה...), וכל פעם מחדש, כשניסיתי להוציא מילה מהפה, הדמעות פרצו החוצה. מה אני עושה עכשיו? אחה"צ אני נוסעת להשגיח על בן דוד שלי, מקווה שהוא יסיח את דעתי קצת... אבל איך אני מעסיקה את עצמי עד אז? ומה עושים עם הרצון הכל כך חזק הזה להתקשר אליו ולהגיד לו כמה שאני אוהבת אותו וכמה שאני רוצה אותו פה לידי?
בסביבות 8 נפרדנו בחיבוק ענק ובנשיקה, והוא עלה לאוטובוס... החייל הטרי שלי. כל הזמן הזה ממש השתדלתי לא לבכות, אבל לא הלך לי. נשארתי שם עד שהוא נסע, ואז הלכתי. כל הדרך הביתה ניסיתי להסתיר את הדמעות מידיד שלי, ורק אחרי שהורדתי אותו בבית נתתי להן להשתחרר. אין לי מושג בכלל איך הצלחתי לנהוג הביתה. כשהגעתי הביתה כבר הרגשתי יותר טוב. עד שהתחילו להגיע טלפונים (אחותי, אמא, אבא, דודה...), וכל פעם מחדש, כשניסיתי להוציא מילה מהפה, הדמעות פרצו החוצה. מה אני עושה עכשיו? אחה"צ אני נוסעת להשגיח על בן דוד שלי, מקווה שהוא יסיח את דעתי קצת... אבל איך אני מעסיקה את עצמי עד אז? ומה עושים עם הרצון הכל כך חזק הזה להתקשר אליו ולהגיד לו כמה שאני אוהבת אותו וכמה שאני רוצה אותו פה לידי?
