זהות מינית ואישית
ננסח זאת כך- קשה לי לסווג את עצמי מבחינה מינית, כי אצלי המשיכה לא עובדת באופן הכרוך ישירות במין. מעולם, אך מעולם לא קרה לי שנמשכתי לבן אדם על סמך מראה חיצוני בלבד. גם כאשר הייתי סוף סוף מעוניינת באנשים, רציתי בעיקר מסגרת של קשר איתם, ולא יחס אינטימי. מעולם לא צפיתי בתמונות פורנוגרפיות, "עינגתי" את עצמי, התמוגגתי לנוכח חיוכו של מיייקל לואיס וסלדתי מכל פעילות ששאר בנות גלי היו ששות לבצע בחדרי חדרים (או שלא). דיבור על הנושא עדיין מעורר בי דחף לשאת רגליי ולברוח. כשמישהו היה מפגין כלפיי עניין מיני, עם או בלי להכיר אותי, זה היה מעורר בי בעיקר חרדה, כשם שמעוררת בי כשלעצמה המחשבה על מין. בכל פעם שאני מנסה להזכיר נושא זה בסמוך לאנשים (כשיש לי האומץ הנדרש), הם לא מאמינים לי, כי באופן כללי אני נראית טוב ומאוזנת למדי. אני כן נמשכת לאנשים שקיימת בי משיכה ספציפית לאישיות שלהם, לפתיחות, לאינטיליגנציה, לחן. המשיכה היא עוקבת ולעולם לא קודמת להיכרות איתם, ואין בה הבדלה בין זכר לנקבה. את המשיכה שיש לי כלפי החבר הנוכחי שלי פיתחתי לאט לאט במשך ארבעת החודשים האחרונים, ורק כשלמדתי אכן להכיר לעומק את החן הנפלא שלו, חשתי משיכה כלפיו ונתתי לה להתבטא. למזלי הוא בן אדם בר סבלנות, אך הוא לא מזדהה עם מה שאני בתחום הזה, הוא בטוח שזה עניין של אידיאולוגיה. קשה לי להפריך את התואנה, כי בעצמי אינני בטוחה כיצד להגדיר את עצמי, והאם זה כרוך/ לא באישיות שלי. כרגע, הפיתרון הנכון מסתמן כמערכות יחסים עם גברים/נשים ברי סבלנות בלבד, כאלו שיצטרכו "לעבוד" בשביל לקבל ממני יחס שווה, ובכל זאת זה נדמה קמעה לא הוגן כלפיהם. אז כן, יש בי רגשות אשמה, וחשש מהתנהלות זוגית בלתי תקינה. האם זו הדרך היחידה להתמודד? האם התפקוד שלי הוא משהו שאוכל לעבד ולשפר עם הזמן? או שסתם השתבש מזלי, ולא השימותי לב שיש הרבה אנשים כמוני?
בתודה
ננסח זאת כך- קשה לי לסווג את עצמי מבחינה מינית, כי אצלי המשיכה לא עובדת באופן הכרוך ישירות במין. מעולם, אך מעולם לא קרה לי שנמשכתי לבן אדם על סמך מראה חיצוני בלבד. גם כאשר הייתי סוף סוף מעוניינת באנשים, רציתי בעיקר מסגרת של קשר איתם, ולא יחס אינטימי. מעולם לא צפיתי בתמונות פורנוגרפיות, "עינגתי" את עצמי, התמוגגתי לנוכח חיוכו של מיייקל לואיס וסלדתי מכל פעילות ששאר בנות גלי היו ששות לבצע בחדרי חדרים (או שלא). דיבור על הנושא עדיין מעורר בי דחף לשאת רגליי ולברוח. כשמישהו היה מפגין כלפיי עניין מיני, עם או בלי להכיר אותי, זה היה מעורר בי בעיקר חרדה, כשם שמעוררת בי כשלעצמה המחשבה על מין. בכל פעם שאני מנסה להזכיר נושא זה בסמוך לאנשים (כשיש לי האומץ הנדרש), הם לא מאמינים לי, כי באופן כללי אני נראית טוב ומאוזנת למדי. אני כן נמשכת לאנשים שקיימת בי משיכה ספציפית לאישיות שלהם, לפתיחות, לאינטיליגנציה, לחן. המשיכה היא עוקבת ולעולם לא קודמת להיכרות איתם, ואין בה הבדלה בין זכר לנקבה. את המשיכה שיש לי כלפי החבר הנוכחי שלי פיתחתי לאט לאט במשך ארבעת החודשים האחרונים, ורק כשלמדתי אכן להכיר לעומק את החן הנפלא שלו, חשתי משיכה כלפיו ונתתי לה להתבטא. למזלי הוא בן אדם בר סבלנות, אך הוא לא מזדהה עם מה שאני בתחום הזה, הוא בטוח שזה עניין של אידיאולוגיה. קשה לי להפריך את התואנה, כי בעצמי אינני בטוחה כיצד להגדיר את עצמי, והאם זה כרוך/ לא באישיות שלי. כרגע, הפיתרון הנכון מסתמן כמערכות יחסים עם גברים/נשים ברי סבלנות בלבד, כאלו שיצטרכו "לעבוד" בשביל לקבל ממני יחס שווה, ובכל זאת זה נדמה קמעה לא הוגן כלפיהם. אז כן, יש בי רגשות אשמה, וחשש מהתנהלות זוגית בלתי תקינה. האם זו הדרך היחידה להתמודד? האם התפקוד שלי הוא משהו שאוכל לעבד ולשפר עם הזמן? או שסתם השתבש מזלי, ולא השימותי לב שיש הרבה אנשים כמוני?
בתודה