"זבל!"

meidatek

Active member
עומד בהפגנה עם שלט שקורא לנתניהו ללכת הבייתה.
המולה, קריאות, שלטים, לפידים וצבעים משתרבבים זה בזה מכל עבר.
הלב כבד.
דאגה עמוקה למדינה, לחברה, לשסע ולפירוק של כל אטום מאטומי הלכידות שאי-פעם נראה היה שיש פה.
מעבר לכביש, מעבר לשוטרים עם הנורות הכחולות האדומות המהבהבות על חזם, עומדים "הצד השני".
רובם ככולם עם חולצות טריקו שחורות, כיפות שחורות גדולות סרוגות, זיפי זקן ושנאה יוקדת בעיניים.
הם צועקים לנו שאנחנו "בוגדים" ומניפים ידיהם המאוגרפות מולנו.
הם צועקים לנו "שמאלנים מנייקים תשרפו עם הערבים אמן..." וזורקים ידיהם למעלה בתנועת אצבע משולשת.
הם נלחמים עם השוטרים שמנסים למנוע מהם שלעשות בנו שפטים.
ואני מביט בהם ברחמים, בכאב, בתסכול.
ואז אני רואה אותה.
עם כובע מצחיה ותלתלים שופעים. גופיה שחורה על מחשוף שכמעט לא מסתיר דבר.
מכנס לבן קצר שחושף טפחיים.
עומדת מולנו וצועקת לנו "זבל! זבל! הכל בגללכם!" ברוטינה עם יד מונפת מעלה עם אגרוף שנע קדימה ואחורה.
ואני פתאום מדמיין שמאחורי המבט השונא יש אשה יפה. שאולי בהזדמנות אחרת הייתה מחייכת אליי. אולי היינו מתנשקים או שהייתי מועך את השדיים האלו בידיי והיא הייתה יונקת את כולי.
ועצוב לי.
הרבה יותר עצוב לי.
 
למעלה