זאת נחלתי
והיה ומעדת בין רכסי נפשי, בל יישכח ממך, כי הדרך חזרה עמוסה תלעות. ביערות גשמי, המשתרעים לעבר כיפות הרכסים, גמדי שדה קטנים מתרוצצים. פניהם צוחקות ועיניהם מתגלגלות בניצוץ השמש הזורחת מעל לצמרות אורנים, אך אל נא יטעה בך המראה המלבב, הכל למשיכת עין, להכניע, לכלוא עימך את מציאות הדימיון, ולהרוס את כל מה שאיננו שלי. וזרימת הנחלים תפסיק עוד מלכת, ודממה לפתע תפרוץ מהשחור. מי הנחל הזוהמים ישטפו אותך כיורה בחורף אפרורי אחרון, ללא התרעה וללא אזהרה מראש. היזהר. ואנא ממך, אל תחצה את הקו האדום, המפלס עלה והחומה קרסה, אינני מוגנת עוד. אחזק בידי. בין עצי השקדיה ובתפרחות העצים, פיות קטנות עפות, בידן אבקת זהב וקסם. עפות במהירות אל עבר כל צמרות העצים, ובפיזוז פזמון של עוד שיר חייכני, מפזרות את האבקה אל עבר כל רכס הר העצמי. מתעתעות בי את הסתיו והעלים, שזה עתה הפכו שלכת וצבעם כבר לא יזכיר עוד אביב צבעוני. אני נופלת. וגם אתה, איתי. שלא תחשוב שלבד אפול בין תהומות הנשמה הסדוקה והמסוממת מאבק פיות וממנות יתר אופטימליות, שרק הצליחו לשרוף אותי. והיה ומעדת בין רכסי נפשי, בל יישכח ממך, כי הדרך חזרה עמוסה תלעות. אמור שלא שכחת ..
והיה ומעדת בין רכסי נפשי, בל יישכח ממך, כי הדרך חזרה עמוסה תלעות. ביערות גשמי, המשתרעים לעבר כיפות הרכסים, גמדי שדה קטנים מתרוצצים. פניהם צוחקות ועיניהם מתגלגלות בניצוץ השמש הזורחת מעל לצמרות אורנים, אך אל נא יטעה בך המראה המלבב, הכל למשיכת עין, להכניע, לכלוא עימך את מציאות הדימיון, ולהרוס את כל מה שאיננו שלי. וזרימת הנחלים תפסיק עוד מלכת, ודממה לפתע תפרוץ מהשחור. מי הנחל הזוהמים ישטפו אותך כיורה בחורף אפרורי אחרון, ללא התרעה וללא אזהרה מראש. היזהר. ואנא ממך, אל תחצה את הקו האדום, המפלס עלה והחומה קרסה, אינני מוגנת עוד. אחזק בידי. בין עצי השקדיה ובתפרחות העצים, פיות קטנות עפות, בידן אבקת זהב וקסם. עפות במהירות אל עבר כל צמרות העצים, ובפיזוז פזמון של עוד שיר חייכני, מפזרות את האבקה אל עבר כל רכס הר העצמי. מתעתעות בי את הסתיו והעלים, שזה עתה הפכו שלכת וצבעם כבר לא יזכיר עוד אביב צבעוני. אני נופלת. וגם אתה, איתי. שלא תחשוב שלבד אפול בין תהומות הנשמה הסדוקה והמסוממת מאבק פיות וממנות יתר אופטימליות, שרק הצליחו לשרוף אותי. והיה ומעדת בין רכסי נפשי, בל יישכח ממך, כי הדרך חזרה עמוסה תלעות. אמור שלא שכחת ..
