ותודה למירי רגב/בן כספית
"תודה למירי רגב. למרות שאני אחד האדוקים בקוראיו של הסופר העצום הזה, לא תכננתי לקרוא את "גינת בר", החדש של מאיר שלו. מה לי ולגינות בר? אבל אז באה המתקפה הגסה והצרחנית של שרת התרבות על שלו ("החצוף הזה"), שהעז לא להכליל גיבורים מזרחיים בספריו, או משהו. אז קניתי את "גינת בר" בזכותה של הגברת רגב. לא שמאיר שלו זקוק לקניה שלי. הוא, אם אני לא טועה, הסופר הנמכר בישראל. אבל חשתי צורך אישי מסויים לפצות אותו. והוספתי גם את "פנדה יוצאת למרעה", כי שלו הוא גם סופר ילדים מופלא ולי יש שתי ילדות קטנות בבית שמכירות את קרמר החתול כאילו גידלו אותו בעצמן.
אז בינתיים התחלתי לקרוא את "גינת בר", ונשביתי. כן, אני לגמרי איש של גינות בר, מעכשיו והלאה. בתנאי שמאיר שלו כותב עליהן (ועל החיים, ועל בעלי החיים, ועל מה לא, בדרכו הקסומה והמיוחדת).
אריה אלדד ואני העלינו השבוע את שלו לראיון ברדיו (רדיו 1033 אף.אם, ללא הפסקה). העובדה שהסופר הזה מצא את עצמו מספר על הדמויות והגיבורים המוגדרים כ"מזרחיים" המעטרים את ספריו, עוררה בי תחושת השפלה. למה אנחנו משחקים את המשחק של הגברת הזו? למה אנחנו מניחים לה להמשיך לסכסך בינינו ולקדוח במקדחת הבורות והצעקנות שלה במרכז מערכת העצבים הרגישה שלנו? בראיון שהיא נתנה ל"ישראל היום" היא מספרת שתושבי מגדל העמק, מהם מתעלם שלו, שמרו על "נהלל שלו". זה גם נשמע הגיוני. חבל שהיא לא בדקה וגילתה שנהלל נוסד ב-1921, שזה 27 שנים לפני קום המדינה (ובאמת היה צריך לשמור על המושב הזה סביב השעון) בעוד מגדל העמק נוסדה ב-1953. אבל מי סופר? אז הדם (המעורב) שלי החל לרתוח והדבר היחיד שיכול היה להרגיע אותו הוא ספר חדש וקסום של מאיר שלו. הלכתי וקניתי לעצמי שניים, לכבוד החג. זה לא היה קורה בלעדיה, אז תודה שוב, מקרב לב, למירי רגב.
חג שמח ושקט, חברים."
שבת שלום חברים
עם אוסף שירים ישראליים
מוקדש לגברת מירי רגב
שתטעם קצת טעם של פעם
אולי תקבל קצת שכל ותבונה
בקודקודה החלול...
"תודה למירי רגב. למרות שאני אחד האדוקים בקוראיו של הסופר העצום הזה, לא תכננתי לקרוא את "גינת בר", החדש של מאיר שלו. מה לי ולגינות בר? אבל אז באה המתקפה הגסה והצרחנית של שרת התרבות על שלו ("החצוף הזה"), שהעז לא להכליל גיבורים מזרחיים בספריו, או משהו. אז קניתי את "גינת בר" בזכותה של הגברת רגב. לא שמאיר שלו זקוק לקניה שלי. הוא, אם אני לא טועה, הסופר הנמכר בישראל. אבל חשתי צורך אישי מסויים לפצות אותו. והוספתי גם את "פנדה יוצאת למרעה", כי שלו הוא גם סופר ילדים מופלא ולי יש שתי ילדות קטנות בבית שמכירות את קרמר החתול כאילו גידלו אותו בעצמן.
אז בינתיים התחלתי לקרוא את "גינת בר", ונשביתי. כן, אני לגמרי איש של גינות בר, מעכשיו והלאה. בתנאי שמאיר שלו כותב עליהן (ועל החיים, ועל בעלי החיים, ועל מה לא, בדרכו הקסומה והמיוחדת).
אריה אלדד ואני העלינו השבוע את שלו לראיון ברדיו (רדיו 1033 אף.אם, ללא הפסקה). העובדה שהסופר הזה מצא את עצמו מספר על הדמויות והגיבורים המוגדרים כ"מזרחיים" המעטרים את ספריו, עוררה בי תחושת השפלה. למה אנחנו משחקים את המשחק של הגברת הזו? למה אנחנו מניחים לה להמשיך לסכסך בינינו ולקדוח במקדחת הבורות והצעקנות שלה במרכז מערכת העצבים הרגישה שלנו? בראיון שהיא נתנה ל"ישראל היום" היא מספרת שתושבי מגדל העמק, מהם מתעלם שלו, שמרו על "נהלל שלו". זה גם נשמע הגיוני. חבל שהיא לא בדקה וגילתה שנהלל נוסד ב-1921, שזה 27 שנים לפני קום המדינה (ובאמת היה צריך לשמור על המושב הזה סביב השעון) בעוד מגדל העמק נוסדה ב-1953. אבל מי סופר? אז הדם (המעורב) שלי החל לרתוח והדבר היחיד שיכול היה להרגיע אותו הוא ספר חדש וקסום של מאיר שלו. הלכתי וקניתי לעצמי שניים, לכבוד החג. זה לא היה קורה בלעדיה, אז תודה שוב, מקרב לב, למירי רגב.
חג שמח ושקט, חברים."
שבת שלום חברים
עם אוסף שירים ישראליים
מוקדש לגברת מירי רגב
שתטעם קצת טעם של פעם
אולי תקבל קצת שכל ותבונה
בקודקודה החלול...
