יוסף שמעון1
New member
... ותודה לבן גוריון
מה היה קורה אלמלא בן גוריון היה מחליט לכונן כאן דמוקרטיה ?
באיזה משטר היינו חיים ?
האם היינו חופשיים לאמר את אשר על ליבנו ? להעביר בקורת חריפה על מנהיגי המדינה ? האם היינו נכלאים עקב היותנו "דיסידנטים" ? האם היה לנו מין עתון "פרבדה" כזה שהיה שולט במחשבותינו ?
שאלות מעניינות
בכל יום בחירות , אני חש הכרת תודה לבן גוריון בעניין הזה
יש לנו מדינה נפלאה, עם משטר דמוקרטי מפואר, אחד הטובים בעולם (כן, כן, זה כולל את בג"צ, על אף המחלוקות בעניין הזה)
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2442073
"מאז מלחמת העולם השנייה הוקמו יותר מ–130 מדינות חדשות ברחבי העולם. עם הקמתן חוקקו כולן חוקות דמוקרטיות, בדרך כלל תוך אימוץ מסורות של שליטיהן הקולוניאליים הקודמים. ברוב המקרים קרסו מסגרות אלה כתוצאה מלחצים חיצוניים ופנימיים — מצוקות כלכליות, מלחמות, סכסוכים אתניים — ובמקומן הוקמו משטרי עריצות מסוגים שונים: דיקטטורות צבאיות, משטרים חד־מפלגתיים, עריצויות אישיות, משטרים קומוניסטיים או כעין פשיסטיים. ישראל — אף שהלחצים החיצוניים והפנימיים המלווים אותה הם אולי חריפים יותר מאשר במדינות אחרות — שמרה על מסגרת דמוקרטית ורב־מפלגתית ועל חברה פתוחה וחופשית, ומקיימת, למרות כל פגמיה, שיח פוליטי חופשי. מה הסיבה לשוני זה?
המשך..
לכן לא היה קושי ב–1948 לעבור ממסגרת "המדינה בדרך" להסדרים של מדינה ריבונית: יושב ראש הסוכנות היהודית דוד בן גוריון נבחר לראש הממשלה הזמנית, שהתבססה על הקואליציה של מפלגות היישוב. אחת מהחלטותיה הראשונות היתה לקיים בחירות לאסיפה מכוננת (לימים הכנסת הראשונה) — שנערכו בינואר 1949 למרות תנאי המלחמה — ובהן השתתפו גם אותם מתושבי המדינה הערבים שלא ברחו או גורשו. לא היה צורך להמציא את הגלגל ולקיים דיונים חוקתיים מתישים, או לבחור בין שיטות ממשל הלקוחות ממדינות זרות ורחוקות, שתנאיהן אינם תואמים את הנתונים המקומיים. גם אירוע קשה כמו פרשת "אלטלנה" לא מנע מתנועת החרות של מנחם בגין מלהשתתף בבחירות. העובדה כי אפילו בתקופות השיא של ההגמוניה הבן־גוריונית לא זכתה מפא"י ברוב מוחלט, אלא נזקקה לקואליציות, היא — לטוב או לרע — מורשת של המסגרת היישובית הטרום־מדינתית."
לכו להצביע, חברים, איש איש למפלגתו, זאת חובה אזרחית מהמעלה הראשונה
מה היה קורה אלמלא בן גוריון היה מחליט לכונן כאן דמוקרטיה ?
באיזה משטר היינו חיים ?
האם היינו חופשיים לאמר את אשר על ליבנו ? להעביר בקורת חריפה על מנהיגי המדינה ? האם היינו נכלאים עקב היותנו "דיסידנטים" ? האם היה לנו מין עתון "פרבדה" כזה שהיה שולט במחשבותינו ?
שאלות מעניינות
בכל יום בחירות , אני חש הכרת תודה לבן גוריון בעניין הזה
יש לנו מדינה נפלאה, עם משטר דמוקרטי מפואר, אחד הטובים בעולם (כן, כן, זה כולל את בג"צ, על אף המחלוקות בעניין הזה)
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2442073
"מאז מלחמת העולם השנייה הוקמו יותר מ–130 מדינות חדשות ברחבי העולם. עם הקמתן חוקקו כולן חוקות דמוקרטיות, בדרך כלל תוך אימוץ מסורות של שליטיהן הקולוניאליים הקודמים. ברוב המקרים קרסו מסגרות אלה כתוצאה מלחצים חיצוניים ופנימיים — מצוקות כלכליות, מלחמות, סכסוכים אתניים — ובמקומן הוקמו משטרי עריצות מסוגים שונים: דיקטטורות צבאיות, משטרים חד־מפלגתיים, עריצויות אישיות, משטרים קומוניסטיים או כעין פשיסטיים. ישראל — אף שהלחצים החיצוניים והפנימיים המלווים אותה הם אולי חריפים יותר מאשר במדינות אחרות — שמרה על מסגרת דמוקרטית ורב־מפלגתית ועל חברה פתוחה וחופשית, ומקיימת, למרות כל פגמיה, שיח פוליטי חופשי. מה הסיבה לשוני זה?
המשך..
לכן לא היה קושי ב–1948 לעבור ממסגרת "המדינה בדרך" להסדרים של מדינה ריבונית: יושב ראש הסוכנות היהודית דוד בן גוריון נבחר לראש הממשלה הזמנית, שהתבססה על הקואליציה של מפלגות היישוב. אחת מהחלטותיה הראשונות היתה לקיים בחירות לאסיפה מכוננת (לימים הכנסת הראשונה) — שנערכו בינואר 1949 למרות תנאי המלחמה — ובהן השתתפו גם אותם מתושבי המדינה הערבים שלא ברחו או גורשו. לא היה צורך להמציא את הגלגל ולקיים דיונים חוקתיים מתישים, או לבחור בין שיטות ממשל הלקוחות ממדינות זרות ורחוקות, שתנאיהן אינם תואמים את הנתונים המקומיים. גם אירוע קשה כמו פרשת "אלטלנה" לא מנע מתנועת החרות של מנחם בגין מלהשתתף בבחירות. העובדה כי אפילו בתקופות השיא של ההגמוניה הבן־גוריונית לא זכתה מפא"י ברוב מוחלט, אלא נזקקה לקואליציות, היא — לטוב או לרע — מורשת של המסגרת היישובית הטרום־מדינתית."
לכו להצביע, חברים, איש איש למפלגתו, זאת חובה אזרחית מהמעלה הראשונה
