ושמחתם בכל משלח ידכם – פרשת ראה
ושמחתם בכל משלח ידכם נאמר על הקרבנות שמביאין ברגל, בחינת אין שמחה אלא בבשר בהמה מביאין ממנה קרבנות, כי עיקר בירורי הבהמיות דהיינו בירור המדמה הוא ע"י שמחה וניגון (ועיין ליקו"מ ח"א נ"ד) (ליקוטי הלכות, יורה דעה, הל´ טריפות ה"ב) בנים אתם לה´ אלקיכם לא תתגודדו זה שסמך אצל מצוה זאת דייקא לקרותם בשם בנים, כי הא בהא תליא [זה תלוי בזה] והוא טעמו של מצוה זו, כי השם יתברך אומר להם לישראל ´בנים אתם´ וע"כ אסור להתגודד ולעשות קרחה על מת, כי צריכין להאמין שבאמת המיתה טובה גדולה מאד כדי לזכות על ידה דייקא להגיע לבחינת בן, כי עיקר גזירת המיתה הוא כדי לבטל ולבלות בעפר זוהמת בחינת העבד כדי שנזכה לעתיד לקום לתחיה בגוף זך, ואז נזכה להיות בבחינת בן וכו´, ועל כן מקושר היטב מקרא זה בקשר נפלא, כי דייקא מחמת שישראל נקראים באמת בנים, בחינת ´בנים אתם לה´ אלקיכם´ על כן ´לא תתגודדו´ וכו´, כי המיתה טובה גדולה כדי לזכות ולהגיע על ידיה לבחינת בן בשלימות וכו´ עיי"ש. (ליקוטי הלכות, אורח חיים, הל´ ברכת השחר ה"ג) עשר תעשר את כל תבואת זרעך כי התבואה היצאת בכל שנה ושנה וכו´ צריכין לתקנה שתהיה בבחינת כולו אחד, שהוא תיקון השדה, ועל כן צריכין תרומות ומעשרות ומתנות עניים מהתבואה, כי על ידי שנותנים מהתבואה לכהנים וללויים ולעניים כמו שצוותה התורה, על ידי זה מרימים כל התבואה הנכללת בשרשה ב´כולו אחד´, כי החלק שנותנים לכהנים ולעניים, הם חלק השם יתברך כאילו נותנים לו יתברך, כי כהנים, ´משלחן גבוה קא זכו´, כמו שכתוב "אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל", וכן כל מה שנותנים לעניים נותנים להשם יתברך כביכול, כמו שכתוב "מלוה ה´ חונן דל וכו´", נמצא שבזה שמקיימים מצוות המתנות מהתבואה בזה מרימין ומעלים כל התבואה לה´ יתברך שהוא כולו אחד כולו טוב, על ידי שנותנין לו חלקו שצוה ליתן חלקו לכהן וכו´ ולעני וכו´. (ליקוטי הלכות, חושן משפט, הל´ מתנות ה"ג) ולא ירע לבבך בתתך לו עיקר הצדקה הוא רק הרצון בחינת ´נדיבות לב´, וזה ´כי בגלל הדבר הזה´, ´הדבר הזה´ דייקא, היינו על ידי הרצון הטוב שלא ירע לבבו רק יתן לו ברצון טוב, על ידי זה זוכה שיאיר הארת הרצון עליו, ועל ידי זה ´יברכך ה´ אלקיך´, כי עיקר הברכה והפרנסה נמשכת משם מבחינת הארת הרצון וכו´. (ליקוטי הלכות, אורח חיים, הל´ שבת ה"ג) דהיינו על ידי שלא ירע לבבך ותתן לו בעין יפה באהבה וברצון – על ידי זה יברכך. (שם, חושן משפט, הל´ מתנה ה"א) פתוח תפתח את ידך ´פתח תפתח´ דייקא, כי על ידי זה נפתחין הצינורות ועל ידי זה ´יברכך ה´ אלקיך´, כי על ידי זה יורד השפע בברכה גדולה בלא שום עיכוב כלל וכו´. (ליקוטי הלכות, חושן משפט, הל´ פיקדון ה"ה) וברכך וכו´ בכל אשר תעשה היינו בכל מה שתעשה, יהיה מה שיהיה, אפילו דבר קל וקטן – ´יברכך ה´´, כי צריך לעשות רק לצאת ידי מצות עשיית מו"מ באמונה כדי לעשות איזה כלי וצינור לקבל ההשפעה וכו´. (ליקוטי הלכות, יורה דעה, הל´ ריבית ה"ג) [הלוואי שנזכה לאמונה שכזו – כי בחוסר אמונה, גדלה ההשתדלות הנדרשת, כך נראה לעניות דעתי] לא תעבוד בבכור שורך כי עבדות הוא עצבות בחינת ´בעצבון תאכלנה´, ואכילת הבכור צריך שתהיה בשמחה כמו שכתבו ´ואכלתם שם וכו´ ובכורות בקרך וצאנך ושמחת לפני ה´ אלקיך´ ועל כן אסורה עבודה בבכור כדי שלא תאחז בו בחינת העצבות שהיא בחינת עבדות וכו´. (ליקוטי הלכות, יורה דעה, הל´ בכור בהמה טהורה ה"ג) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים האדם צריך לזכור היטב היטב כל ימי חייו בכל יום ויום את יום צאתו ממצרים, דהיינו מה שיצא ממצרים בחפזון קודם הקץ רק בחסדו, שמחמת זה עובר עליו מה שעובר (כי עדיין לא נגמר התיקון), כי בכל דור ודור חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים וכו´, על כן צריכים לזכור בכל יום את גודל חסדו יתברך שהוציאו ממקום שהוציאו שזהו בחינת יציאת מצרים, ואף על פי שעתה עובר עליו מה שעובר בוודאי, החסד והטובה שעשה עמו ה´ יתברך בוודאי אינם לריק חס ושלום, רק שצריך עתה לעבור בענינים האלה ולהתנסות בהם, אבל סוף כל סוף יגמור ה´ יתברך את שלו, מה שהתחיל ברחמיו להוציאנו מתוקף הסטרא אחרא כדי לקרבינו אליו ית´, כי ´דבר אלקינו יקום לעולם´!!! [אח, איזו התחזקות עצומה... באותה מידה שאנו מאמינים שלמרות שנגאלנו ממצרים, עדיין לא נגמר תיקון הגאולה, והיא עתידה עדיין לבא בשלימות ולהוציאנו מאפילה לאורה ומרע לטוב מוחלט, כך גם לגבי הגאולה הפרטית, למרות שעובר עלינו – על כל אחד ואחד בפרטיות – מה שעובר, הרי שכל מטרת ה´מעברים´ היא לצרף ולזכך אותנו, לנסותינו בם, אבל סוף כל סוף, תבא הגאולה הפרטית המלאה לכל אחד ואחד, כי ´דבר אלקינו יקום לעולם´!!!] (ליקוטי הלכות, אורח חיים, הל´ בה"פ ה"ה) ושמחת לפני ה´ אלקיך וכו´ והגר והיתום ועיין רש"י ´אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך´, וכן מחויבים להרבות בקרבנות ביו"ט כמו שכתוב ´ולא יראו פני ריקם´ כי קרבנות הם בחינת נדיבות לב, בחינת צדקה, כמו שנכללין בפסוק אחד כמו שכתוב (דברים כ"ג) ´מוצא שפתיך תשמר וכו´ נדבה אשר דברת בפיך´, שנאמר על הקרבנות, עד ´בפיך – זו צדקה´ כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מסכת ראש השנה ו
, כי ברגלים שאנו צריכים ביותר לקרוא את הרצון ולגלותו (עיין ליקו"מ ח"ב ד) על כן צריכין אז להרבות בצדקה ביותר כי על ידי זה מגלים הרצון וכו´ עיין שם. [את הפסוק הנ"ל (´מוצא שפתיך תשמור´ וכו´, עד ´אשר דיברת בפיך´) מפרשים חז"ל במסכת ראש השנה, על הקרבנות: "תנו רבנן: מוצא שפתיך זו מצות עשה תשמור זו מצות לא תעשה ועשית אזהרה לבית דין שיעשוך כאשר נדרת זה נדר לה´ אלהיך אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים נדבה כמשמעו אשר דברת אלו קדשי בדק הבית בפיך זו צדקה ומכאן מביא רבי נתן שקרבנות הן בחינת צדקה] (ליקוטי הלכות, אורח חיים, הל´ ברכת השחר ה"ח) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה´ וכו´ ´פני ה´ ´ דייקא, זה בחינת הארת הרצון שנקרא ´פנים´ (כמו שכתב רבינו ז"ל בליקו"מ ח"ב ד) וזהו ´ולא יראו פני ריקם´, כי אי אפשר לקבל אור הפנים שהוא בחינת רצון כי אם על ידי צדקה, ועל כן הצריכו אז ביום טוב להביא קרבנות נדרים ונדבות שהם בחינת צדקה נדבת לב בחינת רצון, כדי להמשיך הארת הרצון שהוא בחינת האת פנים שזוכין ברגלים בבית המקדש שעולים שם ברגל וכו´. [בתורה זו, אומר רבינו שחסד צריך לקבל בהדרגה, וזה נעשה ע"י יראה "ועיקר היראה – על ידי התגלות הרצון" ו"התגלות הרצון", הוא שהכל נעשה ברצונו יתברך, שזוהי יראה, כי כשאין התגלות הרצון, אז מתחילה הכפירה, שהטבע הוא מחויב המציאות והכל מתנהג על פי הטבע וכו´... ועיקר התגלות הרצון הוא על ידי ימים טובים וכאן נכנס הקטע הקודם ומבאר שזה ענין הקרבנות שהם צדקה וכו´] (ליקוטי הלכות, חושן משפט, הל´ ערב ה"ג) לבקשת החברים... עמוד היומי בליקוטי מוהר"ן והסדר היומי בליקוטי תפילות לשבוע פרשת שופטים יום ראשון כו אב: ליקו"מ: ח"א קי עמוד א. ליקו"ת: ח"א קנט קס. יום שני כז אב: ליקו"מ: ח"א קי עמוד ב. ליקו"ת: ח"א קסא קסב. יום שלישי כח אב: ליקו"מ: ח"א קיא עמוד א. ליקו"ת: ח"א קסג קסד. יום רביעי כ"ט אב: ליקו"מ: ח"א קיא עמוד ב. ליקו"ת: ח"א קסה קסו. יום חמישי ל אב (א ר"ח אלול): ליקו"מ: ח"א קיב עמוד א. ליקו"ת: ח"א קסז קסח. יום שישי א אלול (ב ר"ח): ליקו"מ: ח"א קיב עמוד ב. ליקו"ת: ח"א קסט קע. שבת קודש ב אלול: ליקו"מ: ח"א קיג עמוד א. ליקו"ת: ח"א קעא קעב.
ושמחתם בכל משלח ידכם נאמר על הקרבנות שמביאין ברגל, בחינת אין שמחה אלא בבשר בהמה מביאין ממנה קרבנות, כי עיקר בירורי הבהמיות דהיינו בירור המדמה הוא ע"י שמחה וניגון (ועיין ליקו"מ ח"א נ"ד) (ליקוטי הלכות, יורה דעה, הל´ טריפות ה"ב) בנים אתם לה´ אלקיכם לא תתגודדו זה שסמך אצל מצוה זאת דייקא לקרותם בשם בנים, כי הא בהא תליא [זה תלוי בזה] והוא טעמו של מצוה זו, כי השם יתברך אומר להם לישראל ´בנים אתם´ וע"כ אסור להתגודד ולעשות קרחה על מת, כי צריכין להאמין שבאמת המיתה טובה גדולה מאד כדי לזכות על ידה דייקא להגיע לבחינת בן, כי עיקר גזירת המיתה הוא כדי לבטל ולבלות בעפר זוהמת בחינת העבד כדי שנזכה לעתיד לקום לתחיה בגוף זך, ואז נזכה להיות בבחינת בן וכו´, ועל כן מקושר היטב מקרא זה בקשר נפלא, כי דייקא מחמת שישראל נקראים באמת בנים, בחינת ´בנים אתם לה´ אלקיכם´ על כן ´לא תתגודדו´ וכו´, כי המיתה טובה גדולה כדי לזכות ולהגיע על ידיה לבחינת בן בשלימות וכו´ עיי"ש. (ליקוטי הלכות, אורח חיים, הל´ ברכת השחר ה"ג) עשר תעשר את כל תבואת זרעך כי התבואה היצאת בכל שנה ושנה וכו´ צריכין לתקנה שתהיה בבחינת כולו אחד, שהוא תיקון השדה, ועל כן צריכין תרומות ומעשרות ומתנות עניים מהתבואה, כי על ידי שנותנים מהתבואה לכהנים וללויים ולעניים כמו שצוותה התורה, על ידי זה מרימים כל התבואה הנכללת בשרשה ב´כולו אחד´, כי החלק שנותנים לכהנים ולעניים, הם חלק השם יתברך כאילו נותנים לו יתברך, כי כהנים, ´משלחן גבוה קא זכו´, כמו שכתוב "אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל", וכן כל מה שנותנים לעניים נותנים להשם יתברך כביכול, כמו שכתוב "מלוה ה´ חונן דל וכו´", נמצא שבזה שמקיימים מצוות המתנות מהתבואה בזה מרימין ומעלים כל התבואה לה´ יתברך שהוא כולו אחד כולו טוב, על ידי שנותנין לו חלקו שצוה ליתן חלקו לכהן וכו´ ולעני וכו´. (ליקוטי הלכות, חושן משפט, הל´ מתנות ה"ג) ולא ירע לבבך בתתך לו עיקר הצדקה הוא רק הרצון בחינת ´נדיבות לב´, וזה ´כי בגלל הדבר הזה´, ´הדבר הזה´ דייקא, היינו על ידי הרצון הטוב שלא ירע לבבו רק יתן לו ברצון טוב, על ידי זה זוכה שיאיר הארת הרצון עליו, ועל ידי זה ´יברכך ה´ אלקיך´, כי עיקר הברכה והפרנסה נמשכת משם מבחינת הארת הרצון וכו´. (ליקוטי הלכות, אורח חיים, הל´ שבת ה"ג) דהיינו על ידי שלא ירע לבבך ותתן לו בעין יפה באהבה וברצון – על ידי זה יברכך. (שם, חושן משפט, הל´ מתנה ה"א) פתוח תפתח את ידך ´פתח תפתח´ דייקא, כי על ידי זה נפתחין הצינורות ועל ידי זה ´יברכך ה´ אלקיך´, כי על ידי זה יורד השפע בברכה גדולה בלא שום עיכוב כלל וכו´. (ליקוטי הלכות, חושן משפט, הל´ פיקדון ה"ה) וברכך וכו´ בכל אשר תעשה היינו בכל מה שתעשה, יהיה מה שיהיה, אפילו דבר קל וקטן – ´יברכך ה´´, כי צריך לעשות רק לצאת ידי מצות עשיית מו"מ באמונה כדי לעשות איזה כלי וצינור לקבל ההשפעה וכו´. (ליקוטי הלכות, יורה דעה, הל´ ריבית ה"ג) [הלוואי שנזכה לאמונה שכזו – כי בחוסר אמונה, גדלה ההשתדלות הנדרשת, כך נראה לעניות דעתי] לא תעבוד בבכור שורך כי עבדות הוא עצבות בחינת ´בעצבון תאכלנה´, ואכילת הבכור צריך שתהיה בשמחה כמו שכתבו ´ואכלתם שם וכו´ ובכורות בקרך וצאנך ושמחת לפני ה´ אלקיך´ ועל כן אסורה עבודה בבכור כדי שלא תאחז בו בחינת העצבות שהיא בחינת עבדות וכו´. (ליקוטי הלכות, יורה דעה, הל´ בכור בהמה טהורה ה"ג) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים האדם צריך לזכור היטב היטב כל ימי חייו בכל יום ויום את יום צאתו ממצרים, דהיינו מה שיצא ממצרים בחפזון קודם הקץ רק בחסדו, שמחמת זה עובר עליו מה שעובר (כי עדיין לא נגמר התיקון), כי בכל דור ודור חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים וכו´, על כן צריכים לזכור בכל יום את גודל חסדו יתברך שהוציאו ממקום שהוציאו שזהו בחינת יציאת מצרים, ואף על פי שעתה עובר עליו מה שעובר בוודאי, החסד והטובה שעשה עמו ה´ יתברך בוודאי אינם לריק חס ושלום, רק שצריך עתה לעבור בענינים האלה ולהתנסות בהם, אבל סוף כל סוף יגמור ה´ יתברך את שלו, מה שהתחיל ברחמיו להוציאנו מתוקף הסטרא אחרא כדי לקרבינו אליו ית´, כי ´דבר אלקינו יקום לעולם´!!! [אח, איזו התחזקות עצומה... באותה מידה שאנו מאמינים שלמרות שנגאלנו ממצרים, עדיין לא נגמר תיקון הגאולה, והיא עתידה עדיין לבא בשלימות ולהוציאנו מאפילה לאורה ומרע לטוב מוחלט, כך גם לגבי הגאולה הפרטית, למרות שעובר עלינו – על כל אחד ואחד בפרטיות – מה שעובר, הרי שכל מטרת ה´מעברים´ היא לצרף ולזכך אותנו, לנסותינו בם, אבל סוף כל סוף, תבא הגאולה הפרטית המלאה לכל אחד ואחד, כי ´דבר אלקינו יקום לעולם´!!!] (ליקוטי הלכות, אורח חיים, הל´ בה"פ ה"ה) ושמחת לפני ה´ אלקיך וכו´ והגר והיתום ועיין רש"י ´אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך´, וכן מחויבים להרבות בקרבנות ביו"ט כמו שכתוב ´ולא יראו פני ריקם´ כי קרבנות הם בחינת נדיבות לב, בחינת צדקה, כמו שנכללין בפסוק אחד כמו שכתוב (דברים כ"ג) ´מוצא שפתיך תשמר וכו´ נדבה אשר דברת בפיך´, שנאמר על הקרבנות, עד ´בפיך – זו צדקה´ כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מסכת ראש השנה ו
, כי ברגלים שאנו צריכים ביותר לקרוא את הרצון ולגלותו (עיין ליקו"מ ח"ב ד) על כן צריכין אז להרבות בצדקה ביותר כי על ידי זה מגלים הרצון וכו´ עיין שם. [את הפסוק הנ"ל (´מוצא שפתיך תשמור´ וכו´, עד ´אשר דיברת בפיך´) מפרשים חז"ל במסכת ראש השנה, על הקרבנות: "תנו רבנן: מוצא שפתיך זו מצות עשה תשמור זו מצות לא תעשה ועשית אזהרה לבית דין שיעשוך כאשר נדרת זה נדר לה´ אלהיך אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים נדבה כמשמעו אשר דברת אלו קדשי בדק הבית בפיך זו צדקה ומכאן מביא רבי נתן שקרבנות הן בחינת צדקה] (ליקוטי הלכות, אורח חיים, הל´ ברכת השחר ה"ח) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה´ וכו´ ´פני ה´ ´ דייקא, זה בחינת הארת הרצון שנקרא ´פנים´ (כמו שכתב רבינו ז"ל בליקו"מ ח"ב ד) וזהו ´ולא יראו פני ריקם´, כי אי אפשר לקבל אור הפנים שהוא בחינת רצון כי אם על ידי צדקה, ועל כן הצריכו אז ביום טוב להביא קרבנות נדרים ונדבות שהם בחינת צדקה נדבת לב בחינת רצון, כדי להמשיך הארת הרצון שהוא בחינת האת פנים שזוכין ברגלים בבית המקדש שעולים שם ברגל וכו´. [בתורה זו, אומר רבינו שחסד צריך לקבל בהדרגה, וזה נעשה ע"י יראה "ועיקר היראה – על ידי התגלות הרצון" ו"התגלות הרצון", הוא שהכל נעשה ברצונו יתברך, שזוהי יראה, כי כשאין התגלות הרצון, אז מתחילה הכפירה, שהטבע הוא מחויב המציאות והכל מתנהג על פי הטבע וכו´... ועיקר התגלות הרצון הוא על ידי ימים טובים וכאן נכנס הקטע הקודם ומבאר שזה ענין הקרבנות שהם צדקה וכו´] (ליקוטי הלכות, חושן משפט, הל´ ערב ה"ג) לבקשת החברים... עמוד היומי בליקוטי מוהר"ן והסדר היומי בליקוטי תפילות לשבוע פרשת שופטים יום ראשון כו אב: ליקו"מ: ח"א קי עמוד א. ליקו"ת: ח"א קנט קס. יום שני כז אב: ליקו"מ: ח"א קי עמוד ב. ליקו"ת: ח"א קסא קסב. יום שלישי כח אב: ליקו"מ: ח"א קיא עמוד א. ליקו"ת: ח"א קסג קסד. יום רביעי כ"ט אב: ליקו"מ: ח"א קיא עמוד ב. ליקו"ת: ח"א קסה קסו. יום חמישי ל אב (א ר"ח אלול): ליקו"מ: ח"א קיב עמוד א. ליקו"ת: ח"א קסז קסח. יום שישי א אלול (ב ר"ח): ליקו"מ: ח"א קיב עמוד ב. ליקו"ת: ח"א קסט קע. שבת קודש ב אלול: ליקו"מ: ח"א קיג עמוד א. ליקו"ת: ח"א קעא קעב.