ושוב

[the writer]

ושוב

ושוב ושוב המבט והחיוך, הנשיקה והגיחוך, וחשבתי שהפעם הכל יהיה אחרת וכי היא שונה ומיוחדת (בפנים ידעתי שהכל אשליה) היופי הוא הזיה משגעת ומטריפה אבל אנחנו יודעים עמוק בפנים שהכל אותו דבר וגם אם נרצה זה טבוע בנשמתן

 

[מנו]

כותב יקר ........לילית

סוחף.....אך לא הבנתי את הסוף מה טבוע בנשמתן? אם תוכל להסביר, הודה לך מאוד לילית

 

[TheOutsider]

גם אני אשמח....

 

[the writer]

אולי תשובה

אולי זו תשובה למה שטבוע בנשמתן אותו ריטואל קבוע - נשיקה וגיחוך, רצינות מפויסת מתובלת בהומור שמתחתיה ההפך המוחלט. מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין ואת השיר הזה כתבי אחרי כוויה כואבת מאוד הייתי מאוד פסימי לגבי המין האנושי בכלל

 

[מנו]

אני עכשיו באותו מצב...לילית

 

[מלאך בודד]

מקסים

אם הבנתי נכון... מדובר בביקורת על בנות המין הנשי ובכן... לי יש ביקורת הפוכה )) הישמר לך... אהבתי מאוד שירך ! ענבל

 

[שון33]

הרשה נא לי להסתייג

ובכלל... אני מעדיף שאנשים יגידו ``אני`` במקום ``אנחנו`` וכמובן, ``היא`` במקום ``הן`` ככה זה יותר מדויק וגם נראה כאילו הגיע מניסיון ולא ב``תיאוריה``... ק.ב.

 

[מלאך בודד]

כמה שאתה צודק ידידי