yehonatan7
New member
ושוב, שאלה לדיון 
שלום לכולם הפעם אני מעוניין לדון בסוגיה נוספת הקשורה לקשר שלי ושל חברתי. אז ככה.אנחנו כבר חצי שנה ביחד (אגב, חגגנו את החצי שנה בחמי געש והיה מדהים !) היום יצא לי לחשוב על משהו אחרי שהיא הייתה אצלי ונסעה הביתה. למיטב ידיעתי (יכול להיות שאני טועה, מובן שאדבר גם אתה על כך), ההורים שלה לא יודעים שיש לי אספרגר. הם יודעים שלא התגייסתי לצבא, מן הסתם, שהרי אני וחברתי נפגשים הרבה גם באמצע השבוע. אבל היום חשבתי על זה ושאלתי את עצמי :האם הם שאלו את עצמם את השאלה מדוע אני לא בצבא ? ואם כן, מדוע אף אחד מהם לא שאל אותי מה הקושי שבגללו לא התגייסתי ? אני מעוניין לשאול את חברתי האם ההורים שלה מודעים לקושי שיש לי (יכול להיות שהיא כבר סיפרה להם על כך). אם כן, והם קיבלו את זה בהבנה, אז הכל בסדר אבל השאלה היא, מה כדאי לי לעשות אם הם לא מודעים. אני חושב, שאחרי חצי שנה שאנחנו ביחד, זה אולי זמן מתאים ליזום שיחה עם ההורים שלה ולספר להם על הקושי שלי. אבל משום מה, אפילו שההורים שלה מאוד נחמדים אליי (וניכר שהם תומכים מאוד בקשר שלנו), אני קצת חושש לספר להם שיש לי אספרגר, מכיוון שאינני יודע איך הם יגיבו (אולי הם כלל לא שמעו על התסמונת). וגם יש לי קצת חשש שאולי אם אספר להם, זה ישפיע על המשך הקשר שלי ושלה (אפילו שזה נראה לי חשש שאין לו שום הצדקה). כמובן שאשתף את חברתי במחשבות שלי, וגם אשאל אותה האם לדעתה כדאי לי לספר להם על הקושי או לא. אבל בכל מקרה, הייתי מעוניין לקבל עצות גם מכם. האם לדעתכם כדאי לי לשתף את ההורים שלה בקושי שלי ? אם כן, באיזו דרך כדאי לעשות זאת ? האם כדאי שחברתי גם תשתתף בשיחה (אני חושב שכן, כי הנוכחות שלה תתן לי בטחון). האם החשש שלי שתהיה לכך השפעה על המשך הקשר הזוגי מוצדק ?(כי לדעתי הוא לא). חשוב לי להתייעץ, מכיוון שאני כלל לא בטוח שההורים שלה שמעו על תסמונת אספרגר, ויהיה מעניין לראות כיצד הם יגיבו לכך. (אם הייתה לי חברה אספית הייתי פחות חושש, מכיוון שההורים שלה יודעים בדיוק באיזה קושי מדובר, ולבטח גם היו מזהים בעצמם את הקושי שלי). מצד שני, גם לחברתי וגם לאחיה יש קשיי למידה, וזה אולי מה שמסייע להורים שלה לקבל אותי בזרועות פתוחות אני חייב לציין שזה יפה מאוד מצידם שהם תומכים בקשר הזה על אף הפרש הגילאים בינינו (קצת פחות מארבע שנים), ועל אף העובדה שאיני משרת בצבא. השאלה היא, האם כשאספר להם על הקושי שלי, הם יחשבו אחרת. תודה מראש לכל המגיבים
שלום לכולם
הפעם אני מעוניין לדון בסוגיה נוספת הקשורה לקשר שלי ושל חברתי. אז ככה.אנחנו כבר חצי שנה ביחד (אגב, חגגנו את החצי שנה בחמי געש והיה מדהים !) היום יצא לי לחשוב על משהו אחרי שהיא הייתה אצלי ונסעה הביתה. למיטב ידיעתי (יכול להיות שאני טועה, מובן שאדבר גם אתה על כך), ההורים שלה לא יודעים שיש לי אספרגר. הם יודעים שלא התגייסתי לצבא, מן הסתם, שהרי אני וחברתי נפגשים הרבה גם באמצע השבוע. אבל היום חשבתי על זה ושאלתי את עצמי :האם הם שאלו את עצמם את השאלה מדוע אני לא בצבא ? ואם כן, מדוע אף אחד מהם לא שאל אותי מה הקושי שבגללו לא התגייסתי ? אני מעוניין לשאול את חברתי האם ההורים שלה מודעים לקושי שיש לי (יכול להיות שהיא כבר סיפרה להם על כך). אם כן, והם קיבלו את זה בהבנה, אז הכל בסדר אבל השאלה היא, מה כדאי לי לעשות אם הם לא מודעים. אני חושב, שאחרי חצי שנה שאנחנו ביחד, זה אולי זמן מתאים ליזום שיחה עם ההורים שלה ולספר להם על הקושי שלי. אבל משום מה, אפילו שההורים שלה מאוד נחמדים אליי (וניכר שהם תומכים מאוד בקשר שלנו), אני קצת חושש לספר להם שיש לי אספרגר, מכיוון שאינני יודע איך הם יגיבו (אולי הם כלל לא שמעו על התסמונת). וגם יש לי קצת חשש שאולי אם אספר להם, זה ישפיע על המשך הקשר שלי ושלה (אפילו שזה נראה לי חשש שאין לו שום הצדקה). כמובן שאשתף את חברתי במחשבות שלי, וגם אשאל אותה האם לדעתה כדאי לי לספר להם על הקושי או לא. אבל בכל מקרה, הייתי מעוניין לקבל עצות גם מכם. האם לדעתכם כדאי לי לשתף את ההורים שלה בקושי שלי ? אם כן, באיזו דרך כדאי לעשות זאת ? האם כדאי שחברתי גם תשתתף בשיחה (אני חושב שכן, כי הנוכחות שלה תתן לי בטחון). האם החשש שלי שתהיה לכך השפעה על המשך הקשר הזוגי מוצדק ?(כי לדעתי הוא לא). חשוב לי להתייעץ, מכיוון שאני כלל לא בטוח שההורים שלה שמעו על תסמונת אספרגר, ויהיה מעניין לראות כיצד הם יגיבו לכך. (אם הייתה לי חברה אספית הייתי פחות חושש, מכיוון שההורים שלה יודעים בדיוק באיזה קושי מדובר, ולבטח גם היו מזהים בעצמם את הקושי שלי). מצד שני, גם לחברתי וגם לאחיה יש קשיי למידה, וזה אולי מה שמסייע להורים שלה לקבל אותי בזרועות פתוחות אני חייב לציין שזה יפה מאוד מצידם שהם תומכים בקשר הזה על אף הפרש הגילאים בינינו (קצת פחות מארבע שנים), ועל אף העובדה שאיני משרת בצבא. השאלה היא, האם כשאספר להם על הקושי שלי, הם יחשבו אחרת. תודה מראש לכל המגיבים 
