ושוב רפאל
מאחר שחברי ע. נוסע בעוד יומיים לעיר האורות לתקופה ארוכה החלטנו לחגוג את הנסיעה באותה מסעדה בה נהנינו לפני כשלושה שבועות: רפאל. דא עקא, שלא לקחנו בחשבון את חגיגות יום ההולדת של פרס, שכנראה התלבש לארוע במלון ועל כן בכניסה תושאלנו ארוכות על ידי השב"כ, מוזמזנו על ידי אנשי בטחון ונאלצנו להציג כל תעודה שברשותנו. בלובי אפשר היה להתקל בכל מיני שגרירים חובשי תרבושים ובגדים אפריקאים מסורתיים, חברי כנסת ושאר סלבריטאים ממוגנים על ידי מאבטחים חתיכים. גם אני וגם ע. נהנינו ממראה עינינו. בעוד פרס פוסע לעבר המסעדה הכשרה של מלון דן (באמת מסכין...) פסענו אנו תחת עינם הבוחנת של המאבטחים למסעדת רפאל. הובלנו למקומנו תוך סקירת המסובין. דקות ספורות לאחר שהתיישבנו הגיעה הפוקצ'ה. שיחתנו נדמה באחת. ע. התנפל בשקיקה על האוצר. הפוקצ'ה הראשונה חוסלה עוד טרם התחלנו בארוחה עצמה. ממנות היום המיוחדות הזמנו אותה ראשונה בדיוק שלא ניתן היה לעמוד בפניה: מרק גספצ'ו מדהים, צבעו אדום - כתום נוצץ ועליו ערמת קוביות של דג כלשהו עשוי כסביצ'ה עם עשבים שונים בצל וירקות שלא עמדתי על טיבם. סך כל הקונסטרוקציה היתה שובת עין ומענגת חיך. כרגיל ברפאל - המנות הראשונות מחוברות להפליא. ניגבנו את הצלחת עם הפוקצ'ה השניה... אבוי לדיאטה. ע. ליווה את ארוחתו ביין קיאנטי שהוגש בכוס (16 ש"ח במסגרת העסקית) ואני במים מינרלים של נביעות עבורם נשדדו מאיתנו 11 ש"ח. לעיקרית הזמנתי את הריזוטו עם פיסות פרמזן, אספרגוס טרי ופטריות. האמת? מנה קטנה של ריזוטו שאכלתי ברפאל בערב לפני כשנה הותירה את חותמה ומאז התגעגעתי. לשוא. בינה לבין מה שאכלתי היום לא היה קשר משפחתי. הריזוטו כאילו היה עשוי מגריסים. לא היתה בו הנימוחות והרכות של ריזוטו מעולה, כפי שמוגש למשל באיל פסטיו באבן גבירול (המלצתי החמה! בהזדמנות אפרט). היה נחמד ותו לא. מולי הוגשה מחבת רוחשת עם קציצות כבש ובמיה ולידה צלחת מיותרת של פירה. מיותרת לא בגלל הטעם אלא בגלל העומס. ע. אמר שהקציצות מעולות - לא היה לי כוח להושיט מזלג עד לצלחת שלו. את הבמיה טעמתי - המטפלת שלנו הפרסיה מכינה את זה יותר טעים בחיי!!! לסיכום: החויה ברפאל מאוד מענגת אבל הרושם שלי הוא שככל שיורדים בסדר המנות כך העונג פוחת. הראשונות שם תמיד מעולות, העיקריות טובות מאוד אבל לא מעלפות והקינוחים - הפעם כבר למדתי על חשבון פעמים קודמות שמוכרחים קב"א. איכשהו הקינוחים שלהם לא משהו. שילמנו 197 ש"ח לפני טיפ וכולל השתיה. יצאנו לחפש קב"א... על מדרגות המלון ביקשתי מע. שיחזיק רגע את התיק הכבד שלי (הגעתי מהעבודה). ברגע שהעברתי לו את התיק קפץ עליו מאבטח מאחור. אני אומרת לכם - התחרפנו לגמרי! מה חשבו? שהעברתי לו פצצה? הרי יצאנו מהמלון ולא נכנסנו אליו. נכון, עמדנו בכניסה כמה דקות וחשבנו לאיזה כיוון ללכת או לתפוש מונית אבל זה כברהופך אותנו לחשודים? הגזימו! זה היה כמו קטע מסרט. עלינו לבן יהודה והתחלנו ללכת צפונה לכיוון אייסברג. ע. התאכזב מהשרבטים וטען שהם מתוקים מדי. אני גם חובת שהגלידות הטובות יותר באייסברג הן אלו על בסיס שמנת. אני שתיתי קפה הפוך עם תוספת קצפת. ביחד שילמנו 23 ש"ח לפני טיפ. אחלה קב"א. אח"כ ע. ליווה אותי למונית. עוד סיבה טובה למה לא לעבור לבית מחוץ לעיר. 30 ש"ח ו12 דקות מגן עדן.
מאחר שחברי ע. נוסע בעוד יומיים לעיר האורות לתקופה ארוכה החלטנו לחגוג את הנסיעה באותה מסעדה בה נהנינו לפני כשלושה שבועות: רפאל. דא עקא, שלא לקחנו בחשבון את חגיגות יום ההולדת של פרס, שכנראה התלבש לארוע במלון ועל כן בכניסה תושאלנו ארוכות על ידי השב"כ, מוזמזנו על ידי אנשי בטחון ונאלצנו להציג כל תעודה שברשותנו. בלובי אפשר היה להתקל בכל מיני שגרירים חובשי תרבושים ובגדים אפריקאים מסורתיים, חברי כנסת ושאר סלבריטאים ממוגנים על ידי מאבטחים חתיכים. גם אני וגם ע. נהנינו ממראה עינינו. בעוד פרס פוסע לעבר המסעדה הכשרה של מלון דן (באמת מסכין...) פסענו אנו תחת עינם הבוחנת של המאבטחים למסעדת רפאל. הובלנו למקומנו תוך סקירת המסובין. דקות ספורות לאחר שהתיישבנו הגיעה הפוקצ'ה. שיחתנו נדמה באחת. ע. התנפל בשקיקה על האוצר. הפוקצ'ה הראשונה חוסלה עוד טרם התחלנו בארוחה עצמה. ממנות היום המיוחדות הזמנו אותה ראשונה בדיוק שלא ניתן היה לעמוד בפניה: מרק גספצ'ו מדהים, צבעו אדום - כתום נוצץ ועליו ערמת קוביות של דג כלשהו עשוי כסביצ'ה עם עשבים שונים בצל וירקות שלא עמדתי על טיבם. סך כל הקונסטרוקציה היתה שובת עין ומענגת חיך. כרגיל ברפאל - המנות הראשונות מחוברות להפליא. ניגבנו את הצלחת עם הפוקצ'ה השניה... אבוי לדיאטה. ע. ליווה את ארוחתו ביין קיאנטי שהוגש בכוס (16 ש"ח במסגרת העסקית) ואני במים מינרלים של נביעות עבורם נשדדו מאיתנו 11 ש"ח. לעיקרית הזמנתי את הריזוטו עם פיסות פרמזן, אספרגוס טרי ופטריות. האמת? מנה קטנה של ריזוטו שאכלתי ברפאל בערב לפני כשנה הותירה את חותמה ומאז התגעגעתי. לשוא. בינה לבין מה שאכלתי היום לא היה קשר משפחתי. הריזוטו כאילו היה עשוי מגריסים. לא היתה בו הנימוחות והרכות של ריזוטו מעולה, כפי שמוגש למשל באיל פסטיו באבן גבירול (המלצתי החמה! בהזדמנות אפרט). היה נחמד ותו לא. מולי הוגשה מחבת רוחשת עם קציצות כבש ובמיה ולידה צלחת מיותרת של פירה. מיותרת לא בגלל הטעם אלא בגלל העומס. ע. אמר שהקציצות מעולות - לא היה לי כוח להושיט מזלג עד לצלחת שלו. את הבמיה טעמתי - המטפלת שלנו הפרסיה מכינה את זה יותר טעים בחיי!!! לסיכום: החויה ברפאל מאוד מענגת אבל הרושם שלי הוא שככל שיורדים בסדר המנות כך העונג פוחת. הראשונות שם תמיד מעולות, העיקריות טובות מאוד אבל לא מעלפות והקינוחים - הפעם כבר למדתי על חשבון פעמים קודמות שמוכרחים קב"א. איכשהו הקינוחים שלהם לא משהו. שילמנו 197 ש"ח לפני טיפ וכולל השתיה. יצאנו לחפש קב"א... על מדרגות המלון ביקשתי מע. שיחזיק רגע את התיק הכבד שלי (הגעתי מהעבודה). ברגע שהעברתי לו את התיק קפץ עליו מאבטח מאחור. אני אומרת לכם - התחרפנו לגמרי! מה חשבו? שהעברתי לו פצצה? הרי יצאנו מהמלון ולא נכנסנו אליו. נכון, עמדנו בכניסה כמה דקות וחשבנו לאיזה כיוון ללכת או לתפוש מונית אבל זה כברהופך אותנו לחשודים? הגזימו! זה היה כמו קטע מסרט. עלינו לבן יהודה והתחלנו ללכת צפונה לכיוון אייסברג. ע. התאכזב מהשרבטים וטען שהם מתוקים מדי. אני גם חובת שהגלידות הטובות יותר באייסברג הן אלו על בסיס שמנת. אני שתיתי קפה הפוך עם תוספת קצפת. ביחד שילמנו 23 ש"ח לפני טיפ. אחלה קב"א. אח"כ ע. ליווה אותי למונית. עוד סיבה טובה למה לא לעבור לבית מחוץ לעיר. 30 ש"ח ו12 דקות מגן עדן.